|
עמוד הבית / אבחונים
אבחונים
קיימים סוגים רבים ושונים של אבחונים. המאפיין המשותף לכולם הוא קיומו של כלי מובנה ומוכר (או סדרה, בטריה, של כלים) המכיל שאלות לתצפית והתערבות עם הילד אשר בסופו מקבל הילד ציון בסקאלה או הערכה לגבי יכולותיו וקשייו ביחס למצופה ממנו בהתאם לגיל.
ילדים אשר יש חשש לגביהם או נמצאים בקבוצת סיכון להתפתחות מעוכבת ניתן לאבחן כבר מהחודשים הראשונים לחיים. יש להתאים את כלי האבחון לגיל הילד ולשאלה ההתפתחותית. חשוב לציין כי לא כל פסיכולוג הוא מומחה להתפתחות בגיל הרך ולא כל מטפל לילדים הוא מומחה לאבחונים. חשוב לדעת בדיוק מה מטרת האבחון על מנת לבחור את המאבחן ואת סוג האבחון.
אבחון יכול לקבוע גם את מקור הקושי ובסיומו של כל אבחון ניתנות המלצות לטיפול. גם אם תהליך האבחון עשוי להיות לעיתים ארוך ותלוי בשיתוף הפעולה של הילד, לתהליך עצמו יש השפעות מועילות והוא חשוב בפני עצמו. לרוב עדיף לחכות עם טיפול עד לקבלת תוצאות האבחון, לדעת היכן הקושי העיקרי ומה מקורו וכך להיות בטוחים שמטפלים בבעיה ולא בסימפטום שלה.
קבלת תוצאות האבחון מעבר למידע החשוב שמספקות, עשויות לאפשר תמיכה במשפחה מבחינת שירותים המסופקים על ידי המדינה.
ניתן לערוך אבחונים במרכזים להתפתחות הילד של משרד הבריאות או של קופות החולים. לרוב תורי ההמתנה בהם ארוכים. מכונים פרטיים ואנשי מקצוע עושים אבחונים פרטיים. חשוב לבדוק את הסמכתם ורישיונם לאבחן ולחתום על דו"ח האבחון על מנת שיהיה אמין וקביל.
אבחון פסיכו דידקטי
נערך על ידי פסיכולוג חינוכי ואורכו נע בין 4-6 שעות. משלב בין החלק הרגשי- נפשי (פסיכו) ובין החלק הלימודי (דידקטי). האבחון כולל: מבחן אינטליגנציה, מבחני תפיסה חזותית כמותית ושמיעתית, מבחני זיכרון, מבחני סינון לקשיי קשב וריכוז, בדיקת מיומנויות הלימוד היסודיות- קריאה, כתיבה, חשבון והתרשמות מהתפקוד הרגשי. אבחון פסיכו דידקטי מספק תמונה רחבה על תפקודו של הילד ומתמקד בתפקודים הלימודיים והשכליים. הערכה כללית על הילד מתקבלת מריאיון עם ההורים, מורים או מי שנמצא בקשר קרוב עם הילד ויש לו מידע להוסיף.
אבחון פסיכו דידקטי מתאים לילדים מגילאי גן חובה ועד לתיכון (כולל). בדרך כלל פונים לאבחון פסיכודידקטי כאשר יש שאלה לגבי המסגרת הלימודים המתאימה ביותר עבור הילד או בעקבות חשש ללקות למידה או בעיית קשב וריכוז.
אבחון פסיכולוגי
אבחון פסיכולוגי נערך כאשר יש שאלה מורכבת לגבי הסטטוס הקוגניטיבי של הנבדק אך גם מצבו הרגשי, כוחותיו ומידת פניותו הרגשית, ויכולתו להביא לידי ביטוי את הפוטנציאל המלא שלו. למעשה, מטרת האבחון היא תפיסה כוללת של היכולות הקוגניטיביות ושל הכישורים הרגשיים כמו גם ההשלכות של יכולות וכישורים אלו על התפקוד החברתי של הנבדק.
למעשה האבחון הפסיכולוגי הוא תהליך הערכה מקי, יסודי ומעמיק שמטרתו יצירת תמונה כוללת עדכנית ואישית המתארת את האדם המאובחן ביחס לנושאים רבים: פוטנציאל אינטלקטואלי, כוחות ויכולות, מוקדי קושי, איכות היחסים, הערכת העולם הפנימי וקונפליקטים המקושרים אליו, דרכי התמודדות עם קשיים והתנהגות בפועל, מחשבות ורגשות. האבחון הפסיכולוגי המועבר בדרך כלל על ידי פסיכולוג קליני (בתלות כמובן בגיל הנבחן וסיבת הפנייה) – מתפרש על פני מספר פגישות והוא כולל:
- ראיון היכרות (Intake)
- מבחני אינטיליגנציה – מבחנים מובנים תקפים ומהימנים שניתן דרך השימוש בהם להפיק ציוני IQ
- מבחני אישיות – בדיקת התחום הרגשי דרך מבחנים השלכתיים ושאלונים
- כתיבת דו"ח מסכם, מתן אבחנה במידת האפשר
- פגישת משוב לתיאור הממצאים ומסירת הדו"ח
אבחון פסיכו-דידקטי:
האבחון הפסיכו-דידקטי הוא אבחון פסיכולוגי מלא שנוסף לו מרכיב של הערכה דידקטית. ההערכה הדידקטית משמעה בדיקה של מצבו הלימודי של הנבדק כולל מיומנויות והישגים בתחומי הלימוד הבסיסיים השונים: קריאה,, כתיבה, חשבון, שפה וכד'. ההערכה הדידקטית צריכה להיערך רק על ידי מי שהוכשר לעשות זאת והוא בקיא באבחון דידקטי כפי שהחלק של ההערכה הפסיכולוגית צריך להתבצע על ידי פסיכולוג מיומן אשר מכיר את כלי האבחון הנדרשים.
האבחון הפסיכולוגי מעריך את הנבדק דרך מבחנים פסיכולוגיים שבבסיסם בדיקת פרופיל האינטילגינציה ובנוסף התייחסות למצב הרגשי-התנהגותי-חברתי של הנבדק. האינטיליגנציה נמדדת בדרך כלל דרך מבחן מובנה (מבחן אינטיליגנציה) המותאם לגיל הנבדק שהוא מבחן תקף ומהימן ואשר מספק ציוני תקן המשקפים באופן זה או אחר את רמת התפקוד הקוגניטיבי של הנבדק. הערכת המצב הרגשי מתבססת על תצפית, שאלונים ובהתאם לגיל הנבדק גם מבחני אישיות השלכתיים שפרשנותם נסמכת על ההסברים או התשובות שהנבדק מספק בתשובה לשאלות מילוליות או בהתייחס לגירויים חזותיים.
מטרת ההערכה הדידקטית היא לאתר לקויות למידה, במידה וקיימות דרך הערכת הכישורים והיכולות בתחומי התפקוד השונים כמו גם התייחסות לאבחנה מבדלת בין ליקויים שונים ורמת תפקוד עפ"י מבחנים שהותאמו במיוחד לאוכלוסיות חריגות. ההערכה הדידקטית כוללת התייחסות, ברמת האבחון, לנבדקים בעלי קשיים שונים: נבדקים שיכולת הכתיבה והסימון שלהם לקוייה, נבדקים שיכולת ההתארגנות שלהם במגבלות זמן לקוייה, נבדקים שדיבורם משובש, נבדקים לקויי שפה ודיבור, נבדקים שאינם מדברים וכד'. באבחון לקויות למידה ניתן להבחין באינטיליגנציה ולצפות ביכולות של נבדקים שיש להם קשיים שונים: נבדק שאינו מדבר, נבדק שאינו יכול לקרוא או לכתוב – כלומר, תפקודו של נבדק ספציפי מוערך מבלי שמצבו המיוחד (עקב הלקות הספציפית) יפגע בנתונים האישיים שלו.
יש לציין כי ליקויי למידה אינם יחודיים ללמידה אקדמית (כזו המתנהלת בבית ספר) – אמנם הנפוצים יותר הם לקויות בלמידה אקדמית כגון: דיסלקסיה (ליקוי קריאה ייחודי), דיסגרפיה (ליקוי כתיבה ייחודי), דיסקלקוליה (ליקוי ייחודי בחשיבה חשבונית) וליקויי קשב וריכוז – אבל קיימים גם ליקויים בהתמצאות, ליקויים בקריאת המפה החברתית, ליקויי שפה ייחודיים ועוד.
לקויות למידה מקורם בתפקוד שאינו תקין של מערכת העצבים המרכזית – כלומר, מדובר בהפרעות נוירולוגיות שקיומם הוא מרכיב מרכזי בתפקוד מערכת העצבים. כאשר פסיכולוג מאבחן ילד ואינו מתייחסת למערכת התפקודים הלימודיים, מתעלם מליקויים במערכת זו או יודע על קיומם של ליקויים אלה אזי האבחנה המתקבלת בסיום האבחון אינה מהימנה, וההמלצות לטיפול אינן מכוונות לקידום יכולותיו של הנבדק אלא בעצם לדריכה במקום. לעיתים, הפסיכולוג או המאבחן הדידקטי אינו עושה, בתהליך האבחון, תהליך של התאמה בין האבחון לבין הילד או הבוגר.כל פרשנות של אירועים ומצבים בעברו או בהוויתו של הנבדק מחייבים בעצם פירוש אחר כאשר לנבדק או למטופל יש ליקויי-למידה. גם הטיפול בלקויי למידה שונה מן הטיפול הפסיכולוגי (שיחה טיפולית, טיפול באמצעות משחק וכד') – הטיפול בלקויות למידה הוא בדרך כלל לימוד וליווי, עזרה מעשית בלמידת הנושאים שעל הפרק ובהתמודדות עם קשיים בנושאים אקדמיים או חברתיים.
הערכה התפתחותית:
אמנם ההתפתחות מתחילה בלידה ונמשכת עד הזקנה המאוחרת אך הערכה התפתחותית נערכת בדרך כלל עם תינוקות וילדים צעירים בגל הרך. בהערכה התפתחותית יש להתחשב בכל הגורמים הנוגעים בחייו של הילד – המשפיעים על התפתחותו ומושפעים ממנה – המשפחה הקרובה, המסגרת החינוכית, הקהילה וכד'. באבחון הפסיכולוגי-התפתחותי יש לקחת בחשבון את ההשתנות המהירה של ילדים במהלך השנים הראשונות – לפיכך, תוצאות האבחון אינן תקפות לאורך זמן ובעצם משקפות את הסטטוס התפקודי הנוכחי של הילד. בנוסף, האבחון העכשווי אינו יכול לנבא את ההתפתחות העתידית (אלא אם מדובר בתסמונת שמהלכה ידוע או בפגיעה נוירולוגית משמעותית וידועה).
ההערכה ההתפתחותית חייבת להתחשב בהקשר החיים האמיתי של הילד ולכן אצל תינוקות ופעוטות יש חשיבות רבה בעריכת האבחון ההתפתחותי בסביבת החיים הטבעית (ככל שניתן) של הילד (בבית, בגן, אצל המטפלת) ואצל ילדים גדולים יותר, רצוי לצפות בילד ביותר מסביבה אחת (אם הילד בא למטרת האבחון לקליניקה של הבודק, הרי שרצוי לצפות בו גם במסגרת הגן). האבחון הפסיכולוגי-התפתחותי נערך באוריינטציה התערבותית – כלומר, מנסים לשרטט את תמונת הילד בהווה על מנת לאתר תחומי חוזק ולהשתמש בהם דרך טיפולים כדי לקדם נקודות חולשה של הילד. בניגוד למבוגרים או ילדים גדולים יותר – ילדים קטנים מאד רגישים לאינטראקציה עם הבודק ולכן חשוב שהאבחון ייערך באווירה נינוחה וסבלנית, מכוונת ומכילה. טווחי הקשב של ילדים צעירים הם קצרים יחסית ולכן רצוי לחלק את תהליך ההערכה לפגישות קצרות יחסית בהן ניתן יהיה למצות את הפוטנציאל של הילד בכל תחומי התפקוד (קוגניציה, תקשורת ושפה, מוטוריקה, הסתגלות ויכולות אדפטיביות, יכולות רגשיות-חברתיות).בנוסף, ההערכה ההתפתחותית נערכת פעמים רבות בשיתוף ההורים או לפחות בנוכחותם.
יש חשיבות רבה בהערכה ההתפתחותית לאסוף מידע מכמה מקורות שונים במידת האפשר (הורים, גננת, ואנשים אחרים הבאים במגע עם הילד). להערכה התפתחותית מספר שלבים:
- ראיון התפתחותי עם ההורים: ההורים מתארים את ההתפתחות המוקדמת של הילד, המערך המשפחתי, ההיסטוריה המשפחתית, הריון לידה והשגת אבני דרך, משחק, תגובה למגע, תנועה במרחב, יכולות שפתיות, מיומנויות חברתיות וכד'.
- דו"ח גננת: דו"ח מובנה שבו הגננת מפרטת את תפקודיו של הילד בתחומי ההתפתחות השונים
- בדיקה ישירה של הילד: תצפית במשחק חופשי ומובנה, שימוש בכלי אבחון פורמאליים המותאמים לגילו ותפקודו ההתפתחותי של הילד, שימוש בשאלונים (להורים ו/או לגננת). האבחון כולל מיפוי של התפקודים בכל תחומי ההתפתחות (אשר הוזכרו קודם).
- תצפית בגן: על מנת לבחון את המיומנויות והכישורים התפקודיים של הילד כפי שהם באים לידי ביטוי בהקשר הטבעי של חיי היום יום שלו
- אינטגרציה של המידע והכללתו בדו"ח מסכם. הדו"ח יכול לכלול אבחנה ספציפית, מספר אבחנות המתאימות לתפקודו הנוכחי של הילד, או לא לכלול אבחנות כלל. הדו"ח בדרך כלל כולל המלצות להמשך ההתייחסות לילד: טיפולים בתחומים שונים, השמה במסגרת המתאימה לצרכיו של הילד, מעקבים, אבחונים נוספים, התערבויות ספציפיות (כגון: שילוב הילד בחוג תנועה בקהילה, או עידוד מפגשים של הילד בתיווך הורי עם ילדים מהמסגרת החינוכית, או הדרכת הורים ועוד).
(אבני דרך - המרכז להתערבות מוקדמת)
אבחון פסיכודיאגנוסטי
אבחון הבודק אינטליגנציה, תחום גרפומוטורי והערכת אישיות מקיפה: תחום רגשי, מנגנוני הגנה, איתור הפרעות נפשיות וכדומה.
האבחון מנסה בעיקר להבין את עולמו הרגשי של המאובחן ופונים אליו סביב בעיות רגשיות- הסתגרות של הילד, סף תסכול נמוך, רגרסיה קשה ועוד.
אבחון קשב וריכוז ADHD
על מנת לאבחן ילד כסובל מקשיי קשב וריכוז ולהחליט על הדרך הטובה ביותר לסייע לו יש מספר דרכים ושלבים. ראשית, יש לפנות לנוירולוג. הנוירולוג יבקש מהמורה למלא שאלון דיווח וכך גם מההורים.
דרך נוספת היא לערוך אבחון פסיכודידאקטי שגם הוא אמור לאתר קשיים אלו. אבחון זה גם מוכר על ידי משרד החינוך למתן הקלות בלימודים.
מבחן נוסף לאיתור קשיי קשב וריכוז הוא מבחן טובה (TOVA) . זהו מבחן ממוחשב הבודק את יכולתו של הנבדק להגיב להופעת גירוי מסוים ולהתעלם מהופעת גירוי אחר. המבחן בודק כמה משתנים. ביניהם: זמן תגובה, אימפולסיביות, הפניית קשב.
לרוב, על מנת לאבחן הפרעת קשב יש לערוך כמה מבחנים ולשלב בין כמה אנשי מקצוע על מנת לגבש את תכנית הטיפול הטובה ביותר.
אבחון שפה, דיבור ותקשורת
אבחון בתחומי השפה, הדיבור והתקשורת נערך ע"י קלינאי תקשורת ונמשך מספר מפגשים, בהתאם לשיתוף הפעולה של הילד ובסוג הקושי.
מטרת האיבחון היא לקבוע האם התפתחותו של הילד הנבדק תואמת גיל בכל אחד מהתחומים: שפה, דיבור ותקשורת.
כלי האבחון: ניתן להשתמש במבחני שפה פורמאליים שעברו התאמה ותיקנון לשפה העברית ובכלי תצפית שעברו התאמה ותיקנון לעברית. (לדוגמא: מבחן גורלניק לסינון שפה, איבחון כצנברגר, מבחן מעש"ה)
בתחום השפה נבדקות בין היתר היכולת להבין שפה (כמו:הבנת הוראות, הבנת סיפור) ויכולת הבעת השפה (אוצר מילים, תחביר, דיקדוק, יכולת נרטיבית: יכולת לספר, לתאר, להסביר), הזיכרון השמיעתי והיכולת להשתמש בשפה באופן תקשורתי.
בתחום הדיבור: במידה והדיבור אינו ברור יש צורך לבדוק האם הסיבה לכך נעוצה ברמת הצליל (קושי בהגיית צליל מסוים), ברמת ההברה (קושי בהיגוי מבנה הברה מסוים), ברמת המילה (קושי בהיגוי מילים במבנה מסוים) או ברמת המשפט (קושי בהיגוי מבנה משפט מסוים), כמו כן חשוב לבדוק את תנועתיות אברי ההיגוי (לשון, שפתיים, לחיים), שטף הדיבור, הקול והאינטונציה.
בתחום התקשורת נבדקים מאפייני התקשורת הלא מילולית (למשל קשר עין, שימוש בג'סטות, הצבעה) והשימוש בתקשורת מילולית.
תחום נוסף הנבדק ע"י קלינאי תקשורת הוא קשיי בליעה, הבדיקה נעשית בדרך כלל בשלב הראשון ע"י תצפית באכילה ובדיקת יכולות הנגיסה, הלעיסה והבליעה ובהמשך במידת הצורך נבדקת הבליעה בבדיקת וידאו פלורוסקופיה (צילום וידאו של תהליך הבליעה), בדיקה זו נעשית בבית חולים.
(נכתב ע"י דפנה רויטמן, קלינאית תקשורת)
עוד מידע על קלינאית תקשורת
|
|
|
כל הזכויות שמורות לאתר על הספה ©