השלכותיה של התסמונת הפוסט טראומטית על ארגון האישיות של הנפגעים ושל בנות זוגם

 

דר' שי שלקס

המאמר נכתב בסיועה של דר' רחל דקל, ביה"ס לעו"ס, אוניברסיטת בר אילן, רמת גן

 

Implications of Post Traumatic Stress Disorder for the personality organization of the inflicted and of their spouses

 

Shai Schellekes (Ph.D.)

 

המאמר מבוסס על עבודת הדוקטוראט של המחבר הראשון שנעשתה בהנחייתם של דר' רבקה איצקוביץ' ודר' יגאל גרוס במסגרת המחלקה לפסיכולוגיה של אוניברסיטת בר-אילן, רמת גן

(פורסם ב"שיחות").

 

תקציר

התנסות טראומטית זוהתה כגורם פתוגני לא רק בקרב הנחשפים לה, אלא אף בקרב בני משפחותיהם ומשמעותיים אחרים, תופעה המכונה "טראומטיזציה משנית". העבודה הנוכחית בוחנת את ההשלכות של התסמונת הפוסט טראומטית על ארגון האישיות של הנפגעים בה ושל בנות זוגם. פגיעה בארגון האישיות במחקר הנוכחי מוגדרת כשימוש מוגבר במנגנון הפיצול, וירידה בכוחות האגו. במחקר השתתפו 57 זוגות נשואים: 30 זוגות בהם הבעל אובחן כסובל מהתסמונת הפוסט טראומטית בעקבות אירוע קרבי, ו-27 זוגות שהותאמו לקבוצת המחקר בנתוני הרקע. הנתונים נאספו באמצעות שאלוני דיווח עצמי שמולאו ע"י כל אחד מבני הזוג בנפרד. ממצאי המחקר הצביעו על כך שמחצית מבנות הזוג של נפגעי התסמונת הפוסט טראומטית סובלות מסימפטומים פוסט טראומטיים בעוצמה המתאימה לאבחון התסמונת הפוסט טראומטית. בהתאם למשוער, נמצא כי הנפגעים הפוסט טראומטיים, בנות זוגם בכלל, ובנות זוג הסובלות מטראומטיזציה משנית בפרט, מאופיינים בכוחות אגו חלשים יותר בהשוואה לקבוצת הביקורת. ההשערה לפיה נפגעי התסמונת הפוסט טראומטית והטראומטיזציה המשנית יטו יותר לשימוש במנגנון הפיצול אוששה חלקית. באופן מפתיע נמצא כי נפגעי התסמונת הפוסט טראומטית אשר בנות זוגם אובחנו כסובלות מטראומטיזציה משנית דיווחו על רמת מצוקה נמוכה יותר וכוחות אגו חזקים יותר, בהשוואה לנפגעי התסמונת אשר בנות זוגם אינן סובלות מטראומטיזציה משנית. השתמעויות קליניות ותיאורטיות נדונות.

Implications of Post Traumatic Stress Disorder for the personality organization of the inflicted and of their spouses

Abstract

 

Traumatic experiences have been found to be potentially pathogenic not only for the victims but for their family members and significant others as well. This phenomenon has been termed “secondary traumatization”. The present study examines the implications of post traumatic stress disorder for the personality organization of the inflicted and of their spouses. Impairment of personality organization has been defined in the present study as an increased use of the mechanism of splitting and a lowering of ego strength. Participants were 57 married couples of which 30 included husbands who have been diagnosed as post traumatic following combat, and 27 control couples who have been matched to the research group according to their back ground data. Data were gathered by self-report questionnaires filled out separately by each spouse. Findings: half of the spouses of post traumatic soldiers suffer from post traumatic symptoms to an extend that justifies a post traumatic stress syndrome diagnosis. In accordance with this research’s hypothesis it has been found that post traumatic soldiers, their wives in general and post traumatic wives in particular have lower ego strength than controls. The hypothesis concerning more use of splitting among post traumatics and their spouses has been partially affirmed. Surprisingly it has been found that post traumatics whose wives suffer from secondary traumatization reported less mental suffering and showed higher ego strength than post traumatics who’s wives were not post traumatic. Clinical and theoretical implications are discussed.

מבוא

דחק טראומטי מוגדר בספרות כסימפטומתולוגיה פסיכו-פיזיולוגית המתפתחת בעקבות מצבים קיצוניים כמו מלחמה, שואה, אסון טבע וכדומה (1). מחקרים רבים העוסקים במצבים טראומטיים מתמקדים במצבי מלחמה, המהווים מצבים טיפוסיים של דחק קיצוני. כמו בכל מצב טראומתי קשה, עלולים לחצי המלחמה לגרום להפרעות נפשיות מיידיות ("תגובות קרב") ולהפרעות ארוכות טווח (2, 3). ההפרעה ארוכת הטווח מכונה "תסמונת פוסט טראומטית", ונהוג לחלקה לשני סוגים: תסמונת אקוטית – כאשר הסימפטומים נמשכים פחות משלושה חודשים, ותסמונת כרונית – כאשר הסימפטומים נמשכים יותר משלושה חודשים (4).

התסמונת הפוסט טראומטית כוללת שלושה מרכיבים מרכזיים: סימפטומים חודרניים (לדוגמא: חלומות וסיוטים חוזרים על המלחמה), סימפטומים הימנעותיים (לדוגמא: השקעת מאמץ למנוע הופעה של מחשבות או רגשות הקשורים במלחמה) וסימפטומים של עוררות פסיכו-פיזיולוגית (לדוגמא: תגובת דריכות לגירויים בלתי צפויים) (4). התמונה הקלינית המצטיירת משקפת תנודות בין הזכרות חודרנית ומפחידה באירוע הטראומטי, לבין ניסיונות להימנע מכך (5).  החוויות החודרניות מלוות בעוררות סימפתטית, המורידה באופן משמעותי את סף התסכול של הנפגע ואת סף התגובתיות שלו. כתוצאה מכך, גירויים רבים, יומיומיים ומקובלים, עלולים לגרום לו להתקפי פאניקה ו/או זעם. ניסיונות ההימנעות משטיחים ומצמצמים את כשריו האפקטיביים ואת הנוכחות הרגשית של הנפגע. תחומי ההתעניינות שלו  מצטמצמים, יכולת ההנאה יורדת, מצב רוחו לבילי, ועולמו הפנימי טרוד, כאוטי ומוצף. חוקרים שונים {כגון סולומון (3), קרנטלי (6), טיצ'נר (7) ואחרים} מדווחים כי בקרב רבים מהנפגעים הופכת התסמונת לכרונית.

 

טראומטיזציה משנית

הספרות מצביעה על כך כי לסימפטומתולוגיה הפוסט טראומטית ישנן השלכות שליליות על המקורבים לנפגע בכלל ועל בת הזוג בפרט, והיא עלולה להביא לרמות גבוהות של מצוקה נפשית וגופנית ולפגיעה בתפקוד החברתי אצל בנות הזוג. אף על פי שבני משפחתו של הנפגע הפוסט טראומטי לא חוו את האירוע הטראומטי בעצמם, ואף לא היו עדים להתרחשותו, עלולים גם הם להפוך לקורבנותיו ואפילו לסבול מסימפטומים דומים לאלה של הנפגע (2, 8, 9, 10, 11 ועוד). תופעה זו מכונה "טראומטיזציה משנית" (12).

טראומטיזציה משנית נמצאה אצל משפחותיהם של חיילים אמריקניים שלחמו במלחמת העולם השנייה (12) ובמלחמת וייטנם (2, 11), וכן אצל קרוביהם של חיילים ישראלים שלחמו במלחמת לבנון (3, 13). בשנות ה – 90 התפרסמו מספר מחקרים העוסקים בנפגעים פוסט טראומטיים ובטראומטיזציה המשנית של בנות זוגם. ממחקרים אלה עולה כי בנות הזוג של לוחמים אמריקאיים וישראלים הסובלים מפוסט טראומה חוות מצוקה נפשית הבאה לידי ביטוי במצב רוח ירוד, הרגשה של התמוטטות נפשית, סימפטומים דכאוניים ותחושות בדידות (9, 14, 15, 16, 17).

מספר מודלים תיאורטיים הוצעו להסבר תופעת הטראומטיזציה המשנית: מלוני (10) מציעה כי מקור הטראומטיזציה המשנית הוא בהזדהות של נשות הנפגעים הפוסט טראומטיים עם בעליהן. הזדהות זו עמוקה כל כך, עד כי היא עלולה להביא אצלן להפנמה אותנטית של דימויי הלחץ.  כתוצאה מכך, חוויותיהן והתנהגותן הולכות ונהיות דומות לאלה של בני זוגן. מודל זה, כמו מודלים אחרים שהוצעו (ראה 13) לא נבדק באופן אמפירי, אולם נתמך ע"י ממצאים שהצביעו על כך כי קיים דמיון בין דפוס הסימפטומתולוגיה המאפיין את הנפגעים הפוסט טראומטיים לזה של בנות זוגם (10, 18, 19).

עבודה זו שמה לה למטרה לבדוק באופן אמפירי את מצבם הנפשי ואת ארגון האישיות של לוחמים פוסט טראומטיים ושל בנות זוגם, ולבחון את ההשערה שהתסמונת הפוסט טראומטית כרוכה בפגיעה ברמתו של ארגון האישיות של הנפגעים ושל בנות הזוג כאחד, ושפגיעה זו עשויה לספק הסבר נוסף לתופעת הטראומטיזציה המשנית אצל בנות הזוג.

 

התסמונת הפוסט טראומטית וארגון האישיות

במהלך השנים נעשו ניסיונות שונים להסביר את המנגנונים העומדים מאחורי התמונה הקלינית המשתקפת אצל נפגעים פוסט טראומטיים. המונח "טראומה" (פציעה ביוונית) משקף את תפיסתו התיאורטית של פרויד (20), כי מדובר בחוויה המבקעת את מערכת הגנותיו של האדם בדומה לפציעה החודרת את עורו, ומציפה את האגו. חוויה נהיית טראומטית כאשר היא אינה עוברת עיבוד ואינטגרציה אל רצפי האירועים והזמן של חיי הנפגע ונותרת בלתי מעובדת. היא ממשיכה לרדוף את הנפגע מתוכו במלוא עוצמתה הקונקרטית, מונעת ממנו לשוב לכוחותיו, להמשיך בדרכו, לחפש אתגרים, הנאות, אהבה ועתיד. גם תאורטיקנים מאוחרים יותר כגון הורוביץ (21), פורסט (22) וראסל (23), מתארים את השלכותיה של הטראומה על הנפגע בה, כשהעיקרית בהן היא רגרסיה לתפקוד נפשי פרימיטיבי יותר, ולניסיונות ארכאיים ופתולוגיים להשיג שליטה על החוויות הרודפניות.

חוקרים  שונים (24, 25, 26, 27) מצביעים על הדמיון בין הסימפטומתולוגיה הפוסט טראומטית לבין מאפייניהם של אנשים בעלי מבנה אישיות פתולוגי אותו כינה קרנברג  (28, 29) "ארגון אישיות גבולי". מדובר באנשים שאינם נוירוטיים מחד, ואינם פסיכוטים מאידך. מבחינה קלינית, אנשים בעלי ארגון אישיות גבולי, מתאפיינים בחרדה דיפוזית כרונית, בסימפטומתולוגיה נוירוטית מגוונת, במגוון של קשיים מיניים ובנטייה להתמכרות, לאימפולסיביות ולהתפרצויות. חולשת האגו, שהיא בהגדרה מרכזו של ארגון האישיות הגבולי, מתבטאת בעמידות נמוכה לחרדה, באי שליטה על דחפים, בנטייה לדיסוציאציה, בכשרים סובלימטוריים ירודים, ובעיקר בנטייה לחשיבה ראשונית. מקורה של חשיבה מסוג זה ביחסי אובייקט פתולוגיים, הכרוכים בטשטוש ההבחנה הברורה בין ייצוגי האגו וייצוגי האובייקט,  ובשימוש בהגנות פרימיטיביות המאפיינות אנשים בשלבי חייהם הראשונים. הרמן וואן דר קולק (24), מציינים כי הן בקרב אנשים בעלי ארגון אישיות גבולי והן בקרב נפגעים פוסט טראומטיים מתגלות הפרעות עמוקות באפקט, בבקרה על הדחפים, בבוחן המציאות, ביחסים הבין אישיים ובאינטגרציה של העצמי. הפרעות האפקט אצל אנשים הסובלים משתי התסמונות כוללות סף גירוי נמוך לרגשות ולגירויים, תוקפנות רבה, איריטביליות, מצב רוח דיספורי כרוני, ריקנות, תחושת מוות פנימית ודיכאונות. קשיים בבקרה על הדחפים מתבטאים בשתי התסמונות בלקיחת סיכונים, בפגיעה עצמית ולעיתים בשימוש באלכוהול ובסמים. הפרעות בביקורת המציאות מתבטאות בשתי התסמונות באפיזודות דיסוציאטיביות ובמחשבות יחס פרנואידליות. בדיקת תגובותיהם של בעלי ארגון אישיות גבולי ואנשים הסובלים מהפרעה פוסט טראומטית כרונית במבחן הרורשאך העלתה ממצאים דומים: צמצום רב מחד וחומר טעון ביותר רגשית מאידך. תנודות בין שני מצבים רגשיים אלה נצפים גם באותם אנשים על פני זמן (24).

מרכיב מרכזי בהגדרתו של "ארגון האישיות" הינו רמתם של מנגנוני ההגנה העומדים לרשות האגו. מנגנון ההגנה העיקרי המאפיין את בעלי ארגון האישיות הגבולי הוא הפיצול (28, 29). מנגנון הפיצול על פי מלני קליין (30), מאפיין את שלבי ההתפתחות המוקדמים. מנגנון זה כרוך במהותו בחשיבה ראשונית וביחסי אובייקט פרימיטיביים המתאפיינים בחסרון גבולות ברורים בין האדם לאובייקט, ושל יכולת תפיסה אמביוולנטית של האובייקט על צדדיו החיוביים והשליליים. נוכח חרדה מציפה, מפצל האגו את עצמו, והחלקים התוקפניים ("דחף המוות") מושלכים החוצה אל האם (וכך נוצר "השד הרע"). הרע המושלך הופך לגורם תוקפני הרודף את התינוק מבחוץ. באופן דומה, מרכיבים ליבידינאליים מושלכים גם הם אל האם, וכך נוצר "השד הטוב". חלקים ליבידינאליים הנותרים באגו יוצרים קשר של אידיאליזציה עם "השד הטוב" הנערץ. כך חי תינוק את ראשית חייו בפיצול, בין כוחות טובים ומגנים לחלוטין, לבין כוחות תוקפניים ורודפניים לחלוטין. חוויות אלה הובילו את מלני קליין לכנות שלב התפתחותי זה "פוזיציה סכיזו-פרנואידית" , שכן החרדות העיקריות המאפיינות אותו הנן רודפניות, והאגו נמצא בשלב זה במצב של פיצול (30) .

בתהליך ההתפתחות הנורמטיבי, נוכח דומיננטיות של חוויות טובות על פני חוויות רעות, רוכש האגו אמון ביכולתם של הגורמים הטובים שבתוכו ומחוצה לו לגבור על הגורמים הרעים והרודפניים, ובעליונותו של יצר החיים על פני יצר המוות. יכולתו של האגו להכיל חרדות מבלי להישען על מנגנון הפיצול הפרימיטיבי גוברת, וגורמים טובים ורודפניים מתקרבים זה לזה תוך הפחתת הפיצול באגו, והגברת היכולת לסבול את התוקפנות הפנימית והחיצונית. ההפחתה בשימוש במנגנון הפיצול, מגבירה את האינטגרציה של האגו מחד, ואת הדיפרנציאציה שבין האגו לאובייקטים שבסביבתו מאידך, וכך עובר התינוק לשלב התפתחותי בוגר יותר, אותו מכנה קליין "הפוזיציה הדיפרסיבית". שלב זה מאופיין בשימוש במנגנוני הגנה מפותחים יותר המתבססים על מנגנון ההדחקה.

על פי קליין (30), במצב של פסיכופתולוגיה מתרחשת רגרסיה לשלב התפתחותי בו היו הפרעות פתולוגיות ונוצרו נקודות של קיבעון. קצרה היריעה מלתאר את מכלול הדרכים והאפשרויות העלולות להוביל למצב של קיבעון, אך ניתן לומר שקליין  מסבירה שמדובר בחוויות בלתי מכילות נוכח אם בעלת פתולוגיה משלה, שאינה מאפשרת לתינוקה לצמוח מתוך הפוזיציה הסכיזו-פרנואידית.

גם קרנברג (28, 29), טוען כי כאשר קונפליקטים וחרדות נעשים טראומטיים, נוטשים אנשים את מנגנוני ההגנה הבוגרים שבמרכזם מנגנון ההדחקה (כגון: אינטלקטואליזציה, בידוד, היפוך תגובה, השלכה ועוד), וחוזרים להשתמש במנגנונים שמקורם בשלבים הראשונים של ההתפתחות שבמרכזם מנגנון הפיצול. על פי הגדרתו, הפיצול הוא הפרדה פעילה בין רגשות, תפיסות ואובייקטים בעלי איכות מנוגדת והביטוי הקליני הישיר של הפיצול הינו הביטוי האלטרנטיבי של שני צדדיו של קונפליקט, בדרך אגו סינטונית.

במחקר הנוכחי, אנו מבקשים לבדוק את הקשר בין התסמונת הפוסט טראומטית, לבין כוחות האגו והנטיה לשימוש במנגנון פיצול. נציין שכבמרבית המחקרים העוסקים באנשים שנפגעו באופן טראומטי ומחקרים הבודקים תוצאות ארוכות טווח של מלחמה בכלל, מערך המחקר מאפשר בדיקה של הנבדקים רק לאחר האירוע הטראומטי.  כך שלכאורה יתכן כי הנבדקים במחקר הנוכחי סבלו כבר קודם למלחמה מפגיעה אישיותית. עם זאת, בהתאם להגדרתן של הפרעות האישיות במגדר ה- DSM , ההפרעה מתחילה בגיל ההתבגרות או אף לפניה. הנחקרים במחקר זה, כמו כל החיילים המתגייסים לצה"ל, עברו תהליך סינון בסיסי, אשר שולל קיומן של הפרעות שונות. יתר על כן, מוזס (50) מציין כי מרבית החוקרים תמימי דעים לגבי המחשבה כי אין כל בסיס מחקרי להניח שנפגעים פוסט טראומטיים היו שונים אישיותית מכלל האוכלוסייה טרם היפגעותם. לפיכך, נוכח האופי המפוצל של הסימפטומתולוגיה הפוסט טראומטית והדמיון הקליני בין נפגעים פוסט טראומטיים לבין אנשים בעלי ארגון אישיות גבולי, אנו משערים כי הדינמיקה של ההפרעה הפוסט טראומטית כוללת רגרסיה בתפקודי האגו של הנפגע, ושימוש במנגנון הפיצול. בהתאם לכך, יבחנו במחקר זה מספר השערות. ההשערה הראשונה היא כי בקרב גברים המאובחנים כפוסט טראומטיים ימצאו כוחות אגו חלשים יותר ונטיה גבוהה יותר לשימוש במנגנון הפיצול מאשר בקרב גברים שאינם סובלים מהתסמונת. השימוש במנגנון הפיצול ישתקף בתפיסה עצמית ובתפיסת בן זוג המאופיינת בקיטוב מוקצן וברמת מורכבות ירודה. ההשערות הבאות מתייחסות לבנות הזוג של הלוחמים. ראשית, אנו משערים כי נשים שבני זוגן מאובחנים כפוסט טראומטיים יסבלו מטראומטיזציה משנית, אשר תתבטא בסימפטומים פוסט טראומטיים ובמצוקה נפשית רבה יותר בהשוואה לנשים שבני זוגן אינם פוסט טראומטיים. שנית, אנו משערים כי הדינמיקה של התסמונת הפוסט טראומטית בקרב הנשים הסובלות מטראומטיזציה משנית תהיה דומה לזו של הנפגעים הראשוניים, ותתבטא בכוחות אגו חלשים ובנטיה לשימוש במנגנון הפיצול, יותר מאשר בקרב נשים שאינן סובלות מטראומטיזציה משנית.

שיטה

נבדקים

במחקר השתתפו 57 זוגות נשואים שנחלקו לקבוצת מחקר וקבוצת ביקורת.

א.           קבוצת המחקר: קבוצה זו כללה 30 זוגות נשואים, בהם הבעל אובחן על ידי פסיכיאטר כסובל מתסמונת פוסט טראומטית בעקבות אירוע קרבי והוכר ככזה על ידי גורמי אגף השיקום במשרד הביטחון. במחקר השתתפו רק זוגות שנישאו לפני האירוע הטראומטי. למשתתפים הועבר שאלון לאיתור פוסט טראומה (31) שנבנה על סמך הקריטריונים לאיתור התסמונת המופיעים במגדר הDSM-(4) ונמצא שכל הגברים סובלים מהתסמונת הפוסט טראומטית.

ב.            קבוצת הביקורת: קבוצה זו כללה תחילה 28 זוגות נשואים שהותאמו לקבוצת המחקר בנתוני הגיל, המוצא, והמצב הסוציו-אקונומי. גם לנבדקים אלה הועבר השאלון לאיתור  התסמונת הפוסט טראומטית ונמצא שכל הנבדקים, למעט אחד מהבעלים שהוצא מהמדגם, אכן לא סבלו מהתסמונת. כך, שקבוצת הביקורת כללה  27 זוגות.

לא נמצאו הבדלים מובהקים בהתפלגות משתני הרקע בין שתי הקבוצות. הגיל הממוצע של הגברים בקבוצה המחקר היה  48 (ס.ת. 5.97) ושל בנות זוגם 45.62 (ס.ת. 5.70). הגיל הממוצע של הגברים בקבוצת הביקורת היה 46.48 (ס.ת. 5.91) ושל בנות זוגם 43.25 (ס.ת. 6.19). ממוצע שנות הנישואים של הזוגות בקבוצת המחקר היה 24.48 (ס.ת. 5.24) ושל קבוצת הביקורת 21.96 (ס.ת. 6.53). ממוצע מספר הילדים בקבוצת המחקר היה 3.67 (ס.ת. 1.42) ואילו של קבוצת הביקורת 3.42 (ס.ת. 0.95).

כלים

התסמונת הפוסט טראומטית

לצורך איתור התסמונת הפוסט טראומטית, הועבר לכל אחד מהנבדקים במחקר (גברים ובנות זוג) שאלון לדיווח עצמי שנבנה על ידי סולומון ועמיתיה (31). השאלון נבנה בהסתמך על הקריטריונים לאיתור התסמונת המופיעים במגדר ה – DSM (4). השאלון כולל 17 היגדים המתארים באופן פנומנולוגי את סימני התסמונת על שלושת מרכיביה המרכזיים: סימפטומים חודרניים, המנעותיים וסימפטומים של עוררות פסיכו-פיזיולוגית. הנבדק מתבקש לדווח באם חווה כל אחד מהסימפטומים הללו בחודשים האחרונים. הנבדק אובחן כסובל מתסמונת פוסט טראומטית במידה וענה שהוא סובל לפחות מסימפטום חודרני אחד, לפחות משלושה סימפטומים המנעותיים ולפחות משני סימפטומים המשקפים עוררות. לצד האבחנה, נבחנה גם עוצמת המצוקה הפוסט טראומטית – קרי ממוצע מספר הסימפטומים שהנבדק סימן שהוא סובל מהם.

בדיקות שונות העלו כי לשאלון זה תכונות פסיכומטריות טובות. השאלון נמצא במתאם גבוה עם אבחנות שנקבעו על סמך ראיונות קליניים (32).

 

מצוקה נפשית

להערכת המצוקה הנפשית התבקש כל אחד מבני הזוג בכל אחד מקבוצות המחקר, להשיב לשאלון Symptom Checklist (SCL-90-R). זהו שאלון לדווח עצמי, הבוחן 90 סימפטומים בתשעה תחומי הפרעה: סומטיזציה אובססיבית-קומפולסיבית, רגישות בינאישית, דיכאון, חרדה, עוינות, חרדה פובית, חשיבה פרנואידית ופסיכוטית. השאלון מאפשר את בדיקתה של רמת המצוקה בכל אחד מתחומי ההפרעה והערכה גלובלית של המצוקה הנפשית. במחקר הנוכחי השתמשנו במדד ה- GSI, המעריך את חומרת הסימפטומתולוגיה הפסיכיאטרית ומשקף את רמת המצוקה הנפשית.

השימוש בשאלון זה נפוץ במחקרים בעולם ובארץ ולו תכונות פסיכומטריות מוכחות (34, 35, 36).

 

כוחות אגו

על מנת לבחון את כוחות האגו של נבדקי המחקר, נעשה שימוש בסולם כוחות אגו שחובר על ידי ברון (36), ותורגם על ידי צפריר (37). במקורו נבנה הסולם על מנת לנבא תגובתם של מטופלים נוירוטיים לפסיכותרפיה, וזאת מכיוון שכוחות אגו נחשבו לקורלטיביים להצלחה בטיפול נפשי. המבחן כולל 65 היגדים מתוך ה- MMPI המתחלקים לשמונה גורמים: תפקוד פיזי ויציבות פיזיולוגית (למשל: "רוב הזמן אני מרגיש חולשה כללית"), פסיכואסטניה ובדלנות (למשל: "אני מרבה לשקוע במחשבות ולחטט בעצמי"), עמדות כלפי דת (למשל: "בסופו של דבר הכל יתבצע כפי שניבאו נביאי התנ"ך"), עמדה מוסרית (למשל: "אני מאמין שלחטאי אין מחילה"), תחושת מציאות (למשל: "כשאני נמצא אם אנשים אני מוטרד על ידי שמיעת דברים מאד משונים"), אדקווטיות אישית (למשל: "נתקלתי בבעיות כל כך מסובכות שלא יכולתי להגיע להחלטה בקשר אליהן"), חרדות אינפנטיליות ופוביות  (למשל: "לכלוך מפחיד או מגעיל אותי"), ושונות. לגבי כל אחד מההיגדים מתבקש הנבדק לציין "נכון" או "לא נכון" מבחינתו.

אף על פי שהסולם נבנה במקורו בהתאם לקריטריון של השתפרות בפסיכותרפיה, הוא משמש ככלי המעריך כישורים כמו הסתגלות, יצירתיות ואינטגרציה אישיותית, אותם נהוג לזהות עם כוחות אגו. ציון המבחן נמצא במתאם גבוה עם אבחנות של שופטים (36), עם ציונים הנחשבים ל"טובים" במבחני אישיות נוספים כ Q-Sort ורורשאך (38). כמו כן, נמצאו מתאמים שליליים גבוהים בין ציוני המבחן לציוניהם של הנבדקים ברוב מבדקי הפסיכופתולוגיה של ה MMPI (36).

 

נטיה לשימוש בפיצול

הנטיה לפיצול נבחנה באמצעות מספר מדדים המתייחסים לתפיסת העצמי ותפיסת בן/בת הזוג: מורכבות התפיסה, מידת ההטרוגניות שלה, קיצוניות התפיסה והפער בין תפיסת העצמי של המשיב לתפיסתו את בן/בת הזוג שלו. לצורך כך, נעשה שימוש במבחן התכונות של דרי וקויפר (40), הכולל רשימה של שישים תכונות, שלושים בעלי תוכן שלילי (כגון: "דחוי", "נכשל"), ושלושים בעלי תוכן חיובי (כגון "מועיל", "נעים", "אמיץ"), לפי שיפוטם של קבוצה גדולה של סטודנטים. בודנר (40) תיקף את התרגום העברי של מבחן זה. כמו כן, לקראת המחקר הנוכחי, נתבקשו שלושים שופטים (הדומים לנבדקי המחקר מבחינת נתוני רקע) לדרג את מידת "חיוביות" התכונות. תוצאת הדירוג הייתה זהה לזו של דרי וקויפר (40). במחקר הנוכחי התבקשו הנבדקים לעבור על רשימת התכונות ארבע פעמים. בפעם הראשונה התבקשו לציין לצד כל תכונה האם היא מתארת אותם (כן/לא). בפעם השניה התבקשו לציין את המידה שבה כל אחת מהתכונות ברשימה מתארת אותם (על רצף של שש דרגות (1=בכלל לא; 6=במידה רבה). בפעמים השלישית והרביעית התבקשו הנבדקים לבצע את אותן המטלות, בהתייחס לתפיסתם את בני זוגם. על סמך תשובות הנבדקים נבנו ארבעה מדדים:

שני מדדים להערכת מורכבות התפיסה:

1. מספר התכונות הכלולות בתיאור העצמי ובתיאור בן הזוג.

2. מידת ההטרוגניות של התיאור העצמי ותיאור בן הזוג.

ושני מדדים להערכת הקיטוב בתפיסה:

3.  הפער בין התיאור העצמי לתיאור בן הזוג: ציון ההפרש המוחלט בין התפיסה העצמית של                     כל נבדק ("עד כמה אני חיובי") לתפיסה של כל נבדק את בן זוגו ("עד כמה הוא חיובי").

4. קיצוניות התפיסה: מספר הפריטים עליהם השיב הנבדק תשובות קיצוניות (1 או 6).

 

 

הליך

זוגות קבוצת המחקר אותרו בסיועם של פסיכיאטרים ממספר בתי חולים ברחבי הארץ, ועובדי שיקום בלשכות שונות של אגף השיקום במשרד הביטחון, באישור הממונה על מחקרי השיקום שם.

לאחר שנתוני הנבדקים נמצאו תואמים לדרישות המחקר, קרי אבחנת הבעל כפוסט טראומטי, הרקע המלחמתי לאבחנה, גילם של בני הזוג ועובדת היותם נשואים מלפני האירוע הטראומטי, פנו המטפלים שאיתרו את הנבדקים לזוגות, ובקשו את הסכמתם להשתתף במחקר. רק זוגות בודדים סירבו לבקשה זו, בדרך כלל על רקע תקופה של מצב נפשי ירוד של הבעל, או בגלל חוסר אמון ו/או כעס על המערכת. לאחר שנתקבלה הסכמתם של הנבדקים להשתתף במחקר נמסרו פרטיהם לעורך המחקר, אשר יצר איתם קשר טלפוני לצורך הצגה עצמית, הצגה של מטרת המחקר וקביעת פגישה.

עורך המחקר נפגש עם שני בני הזוג בביתם, לפגישה שערכה בדרך כלל שעתיים. כחצי שעה הוקדשה ליצירת קשר ואמון ראשוניים וכשעה וחצי הוקדשה למילוים של שאלוני המחקר. שני בני הזוג מילאו את השאלונים במקביל, בנוכחות עורך המחקר, כשסדר העברת השאלונים היה אקראי. כששני בני הזוג סיימו, הוצע להם הסבר מפורט יותר על מטרות המחקר.

זוגות קבוצת הביקורת אותרו, תוך הקפדה על התאמה מבחינת נתוני גיל, שנות נישואים, וסוציו-אקונומיה לזוגות המחקר, משלושה מקורות: היכרויות אישיות עקיפות, מקומות עבודה, ומודעה בעיתון שביקשה סיוע במחקר "העוסק בקשייהם של אנשים שנפגעו בשירותם הצבאי" תמורת "תודה ופיצוי כספי (סמלי)".

מייד לאחר כל מפגש נשלח לבני הזוג מכתב תודה אישי מעורך המחקר.

 

תוצאות

א. סימפטומתולוגיה פוסט טראומטית, מצוקה נפשית  וכוחות האגו

ראשית ביקשנו לבדוק את ההבדלים בין קבוצות המחקר והביקורת במדדי המצוקה הנפשית (שיעורי התסמונת הפוסט טראומטית ועוצמת המצוקה הנפשית) וכוחות האגו. בדיקת העמידה בקריטריונים לאבחון התסמונת הפוסט טראומטית בקרב בנות הזוג של נפגעים פוסט טראומטיים העלתה כי  50% מנשות קבוצות המחקר עמדו בקריטריונים הנדרשים לקביעת קיומה של התסמונת הפוסט טראומטית, לעומת אף לא אישה אחת בקבוצת הביקורת.

בהמשך, חושבו ציונים המשקפים את עוצמת המצוקה הנפשית (GSI) וכוחות האגו של המשתתפים במחקר, ונערכו מבחני t  להשוואה בין הקבוצות. לוח 1 מציג את הממוצעים וסטיות התקן בחלוקה לקבוצות מחקר, ואת תוצאות מבחני ה t.

 

לוח 1

 

מלוח 1 ניתן לראות כי עוצמת המצוקה הנפשית אצל גברים בקבוצת המחקר, גבוהה בהשוואה לגברים בקבוצת הביקורת. כמו כן, עוצמת המצוקה הנפשית בקרב נשים הנשואות לגברים פוסט טראומטיים, גבוהה מזו של נשים הנשואות לגברים בקבוצת הביקורת.

בנוסף, נמצא שכוחות האגו אצל גברים בקבוצת הביקורת גבוהים מכוחות  האגו אצל גברים פוסט טראומטיים. באופן דומה, כוחות האגו אצל נשים בקבוצת הביקורת גבוהים מכוחות האגו אצל נשים הנשואות לגברים פוסט טראומטיים.

השערת המחקר הייתה כי עוצמת הסימפטומתולוגיה הפוסט טראומטית והמצוקה הנפשית הנלווית תהייה קשורה לפגיעה רבה יותר בכוחות האגו. לצורך כך, חושבו מתאמי פירסון בין עוצמת הסימפטומים הפוסט טראומטיים והמצוקה הנפשית לבין כוחות האגו, בכל אחת מקבוצות המחקר (ראה לוח 2).

 

לוח 2

 

מלוח 2 ניתן לראות כי השערת המחקר אוששה וכי קיימים מתאמים שליליים בין עוצמת הסימפטומים הפוסט טראומטיים והמצוקה הנפשית, לבין כוחות האגו. כך, ככל שעוצמת הסימפטומים הפוסט טראומטיים והמצוקה הנפשית גבוהות יותר, כך כוחות האגו נמוכים יותר, קרי, הפגיעה באגו חמורה יותר. ממצא זה נתגלה, בכל אחת מקבוצות המחקר הן עבור הגברים והן עבור הנשים.

 

ב. הבדלים בין קבוצות במשתני מורכבות התפיסה והקיטוב בה

השערת המחקר הייתה כי כמות התכונות בהן יבחר הנבדק לתאר את עצמו ובן זוגו, והגוון בתכונות אלה, יישקפו את רמת המורכבות של תפיסתו. על פי גישה זו נוצרו שני משתנים ששימשו לבדיקתה של  מורכבות התפיסה: מספר התכונות הכלולות בתיאור העצמי ובתיאור בן הזוג ומידת ההטרוגניות של התיאורים. על פי השערות המחקר נפגעים פוסט טראומטיים ובנות זוגם יתאפיינו בתפיסה פחות מורכבת מנבדקי ביקורת.

הקיטוב בתפיסה נבדק באמצעות בדיקת  הפער בין התיאור העצמי לתיאור בן הזוג, וקיצוניות התפיסה. כאמור, השערת המחקר הייתה כי הגברים הפוסט טראומטיים ובנות זוגם יתאפיינו בתפיסה קיצונית יותר בהשוואה לגברים ולנשים בקבוצת הביקורת וכי הפער בין תפיסתם העצמית לתפיסתם את בן זוגם יהיה גדול יותר. לוח 3 מציג את ממוצעי הקבוצות בכל אחד מהמדדים הללו ואת תוצאות מבחני ה t  להשוואה בין הקבוצות.

 

לוח 3

 

מלוח 3 ניתן לראות כי בניגוד להשערות, מספר התכונות וההטרוגניות שלהן, נמצאו גבוהים יותר אצל גברים בקבוצת המחקר בהשוואה לגברים בקבוצת הביקורת. בנוסף, נמצא שהתפיסה העצמית של גברים פוסט טראומטיים הייתה  נמוכה מזו של גברים בקבוצת הביקורת, ותפיסתם של גברים פוסט טראומטיים את בנות זוגם הייתה גבוהה יותר מגברים בקבוצת הביקורת. הפער בין התפיסה העצמית לתפיסת בן הזוג  היה גבוה יותר בקרב גברים פוסט טראומטיים מאשר בקבוצת הביקורת. לא נמצאו הבדלים מובהקים בקיצוניות התפיסה בין הגברים בקבוצות המחקר והביקורת.

        

בבדיקת ההבדלים בקרב הנשים נמצא כי התיאור העצמי ותיאור בן הזוג אצל נשים הנשואות לגברים פוסט טראומטיים הטרוגני יותר בהשוואה לנשים בקבוצת הביקורת. בנוסף, נמצא שתפיסתן העצמית של נשים הנשואות לגברים פוסט טראומטיים,  ותפיסתן את בני זוגן,  הייתה  נמוכה מזו של נשים בקבוצת הביקורת. הפער בין התפיסה העצמית לתפיסת בן הזוג  היה גבוה יותר בקבוצת המחקר מאשר בקבוצת הביקורת. בקיצוניות התפיסה לא נמצאו הבדלים מובהקים בין הנשים בקבוצות המחקר והביקורת.

 

ג. בדיקת השונות בתוך קבוצת הנשים הנשואות לגברים פוסט טראומטיים

כאמור, נמצא ש 50% מנשות קבוצת המחקר עמדו בקריטריונים הקבועים במדריך ה DSM לאבחון התסמונת הפוסט טראומטית. ביקשנו לבדוק האם קיימים הבדלים במשתני המחקר בין גברים פוסט טראומטיים הנשואים לנשים הסובלות מהתסמונת, לבין גברים פוסט טראומטיים הנשואים לנשים שלא אובחנו כסובלות מהתסמונת, ובין בנות זוג הסובלות מהתסמונת לבנות זוג שלא סובלות ממנה. לוח 4 מציג את ממוצעי ארבע הקבוצות במצוקה הנפשית ובכוחות האגו.

 

לוח 4

 

מלוח 4 ניתן לראות כי המצוקה הנפשית של בנות הזוג שהנן פוסט טראומטיות בעצמן גבוהה יותר מהמצוקה הנפשית של נשים הנשואות לגברים פוסט טראומטיים, שלא סובלות מהתסמונת. בנוסף, כוחות האגו של נשים אלו נמצאו חלשים יותר.

בנוגע לגברים של נשים אלה נמצא ממצא בלתי צפוי, לפיו כוחות האגו של גברים פוסט טראומטיים הנשואים לנשים פוסט טראומטיות הם גבוהים יותר מכוחות האגו של גברים הנשואים לנשים לא פוסט טראומטיות. בעוצמת המצוקה הנפשית לא נמצאו הבדלים בין שתי קבוצות הגברים.

לבסוף, נבדקו ההבדלים במשתני מורכבות התפיסה והקיטוב בתפיסה בקבוצת המחקר בחלוקה לפי נשים הסובלות מתסמונת פוסט טראומטית וכאלה שאינן סובלות ממנה. לא נמצאו הבדלים מובהקים בין הנשים הסובלות מהתסמונת הפוסט טראומטית לבין הנשים שאינן סובלות ממנה, וכן גם בין בני זוגן של הנשים משתי הקבוצות.

 

 

דיון

מחקר זה בחן שתי אוכלוסיות במקביל: נפגעים פוסט טראומטיים ובנות זוגם. אוכלוסיות אלה נבחנו משתי זוויות שונות. הזווית הראשונה, בהתאם לציר האבחנתי הראשון על פי מגדיר ה DSM, מתמקדת בסימפטומתולוגיה שעל פיה אובחנו הנפגעים הפוסט טראומטיים ובנות הזוג שלהם. הפרספקטיבה השניה היא דינאמית, ומתמקדת במה שקרנברג כינה "ארגון האישיות". פרספקטיבה זו לא תמיד נכללת באבחון הפסיכיאטרי המקובל של נפגעים פוסט טראומטיים. על פי ממצאי המחקר הנוכחי נראה כי כשמתוסף לתמונה הקלינית הפוסט טראומטית המימד הדינאמי, מתקבלת תמונה תלת ממדית רחבה יותר.

השערת המחקר הייתה כי הטראומטיזציה המשנית בקרב נשות הנפגעים הפוסט טראומטיים תקבל ביטויים דומים לטראומטיזציה הראשונית, קרי: סימפטומתולוגיה דומה ופגיעה דומה בארגון האישיות.  הפגיעה בארגון האישיות תתבטא בפגיעה בכוחות האגו, ובשימוש מוגבר במנגנון הפיצול. שימוש מוגבר במנגנון הפיצול יתבטא בירידה במורכבות התפיסה, ובעליה בקיטוב בה. השערה זו קיבלה אישור: ממצאי המחקר הראו כי מחצית מבנות הזוג של הנפגעים הפוסט טראומטיים סובלות מסימפטומתולוגיה פסיכיאטרית ברמה העומדת בקריטריונים הקבועים במדריך ה- DSM לאבחון התסמונת, לעומת אף לא אישה אחת בקבוצת הביקורת. כלומר, מחצית מהנשים בקבוצת המחקר חשופות למחשבות, חלומות ותמונות טורדניים ומצטמצמות ונמנעות מגרויים שונים, המזכירים מלחמה שהן עצמן לא חוו במציאות. כמו כן נמצאה מצוקה נפשית גדולה יותר בקרב נשים הנשואות לגברים פוסט טראומטיים מאשר אצל נשים שאינן נשואות לנפגעים פוסט טראומטיים. ובנוסף, המדדים השונים שבחנו את ארגון האישיות של הנפגעים הפוסט טראומטיים ושל בנות הזוג שלהם, הצביעו על כך כי הטראומטיזציה כמו גם הטראומטיזציה המשנית מקבלות ביטוי לא רק בתמונה הקלינית אלא גם בארגון האישיות. מדדי ארגון האישיות שנמדדו הצביעו על פגיעה משמעותית בארגון האישיות, ועל מקבילות משמעותיות בין הסובלים מטראומטיזציה ראשונית לאלה הסובלים מטראומטיזציה משנית.

ממצאים אלה מעלים את השאלה מהו המקור לדמיון בין הסימפטומתולוגיה וארגון האישיות של הנפגעים הפוסט טראומטיים ובנות זוגם. מלוני (10), הציעה כי מדובר בתהליך של הזדהות יתר של הנשים עם בני זוגן הנפגעים. הצעה זו נתמכת באופן עקיף ע"י ממצאי המחקר הנוכחי וע"י הפרספקטיבה המקבילה בין הנפגעים הפוסט טראומטיים לבעלי ארגון אישיות גבולי.  קרנברג (29), טוען שאנשים בעלי ארגון אישיות גבולי מרבים להשתמש במנגנון ההזדהות ההשלכתית. כמו כל מנגנוני ההגנה הפרימיטיביים, גם מנגנון זה מתבסס על חשיבה ראשונית, יחסי אובייקט פרה-אמביוולנטיים, אבחנה חלקית בין העצמי לאובייקט והסתמכות הגנתית על מנגנון הפיצול. מנגנון זה מקטב את תפיסת העצמי והאובייקט, כך שיתאימו לפיצול שבבסיסו. כך מתארגנים תכנים בלתי מודעים לתפיסות ממשיות. בעקבות זאת מופעל לחץ במסגרת היחסים הבין אישיים, במטרה (הלא מודעת) לכפות על האדם השני למלא תפקיד (בדרך כלל מוקצן וסטריאוטיפי) בדראמה הנפשית, אותה אין הנפגע מצליח להכיל.

זינר ושפירו (39), טוענים שלחץ זה עלול לגרום לשינויים תפיסתיים והתנהגותיים מרחיקי לכת בקרב מושא ההשלכה. במחקר הנוכחי עלה כי לנפגעים הפוסט טראומטיים הייתה השפעה פתוגנית עמוקה על בנות זוגם. ייתכן שבנות הזוג של נפגעים פוסט טראומטיים נתונות ללחצים מתמידים לשנותן, לעצבן בהתאם לתפיסותיהם הטראומטיות של בני זוגן כך הופכת סביבתן הפסיכולוגית לבעלת פוטנציאל טראומטי, המאיים על רווחתן הנפשית ועל עצמיותן. תהליך זה הינו מקביל פסיכולוגית לטראומה אשר בני זוגן אינם מצליחים לעבד ומפיק תוצרים דומים. ייתכן וכך ניתן להבין כיצד קורה שכשאחד מבני הזוג הוא פוסט טראומטי מתגלה דמיון רב בין ביטויי המצוקה וארגון האישיות של שני בני הזוג.

כאמור, שיערנו כי התסמונת הפוסט טראומטית בקרב הגברים והטראומטיזציה המשנית בקרב בנות זוגם, תלווה בנטיה מוגברת לשימוש במנגנון הפיצול, אשר יתבטא בתפיסה מורכבת פחות ומקוטבת יותר בהשוואה לגברים ולנשים בקבוצת הביקורת. בניגוד למשוער, נמצא כי רמת המורכבות המאפיינת את תפיסתם של הסובלים מהתסמונת ובנות זוגם גבוהה יותר בהשוואה לקבוצת הביקורת.  לכאורה ניתן לפרש ממצא זה בכך שנבדקי קבוצת הביקורת נוטים לפיצול רב יותר בהשוואה לגברים הפוסט טראומטיים ובנות זוגן. אולם, מאחר ונמצא כי הגברים הפוסט טראומטיים, ובנות זוגם בכלל (ובנות הזוג הסובלות מהתסמונת הפוסט טראומטית בעצמן בפרט), מאופיינים בכוחות אגו חלשים יותר מהאחרים, קשה לקבל הסבר זה. יתכן ומצב של בריאות נפשית לא תקינה, עלול להתבטא בירידה במספר התכונות ובהטרוגניות שלהן או כפי שנמצא במחקר הנוכחי, במספר גדול יותר, ואולי אף גדול יתר על המידה של תכונות ובהטרוגניות גבוהה יותר. יתכן כי כמות קטנה במיוחד של תכונות הומוגניות אינה משקפת מורכבות תפיסה אלא סגנון תפיסה מצומצם ונוקשה, וכמות יתר של הטרוגניות של תכונות משקפת מגוון לא אינטגרטיבי של זהויות ותכונות. פירוש זה של ממצאי המחקר הנוכחי עולים בקנה אחד עם התיאוריה של אריקסון (42(, ועם ממצאיהם של פיטס (43), סטפנסון (44), רוג'רס ודימונד (45), היגינס (46) ואחרים, המצביעים על כך שאינטגרציה נמוכה יחסית של התפיסה העצמית ותפיסת בן הזוג עשויה להתבטא בציון מספר תכונות גדול יותר, עם עקביות פנימית נמוכה יותר,  בהשוואה לתפיסה העצמית של האדם הבריא יותר בנפשו ובעל כוחות אגו רבים יותר.

בהתאם להשערות המחקר, הפער בין תפיסת העצמי ובן/בת הזוג נמצא גבוה יותר בקרב הנפגעים הפוסט טראומטיים ובנות זוגם, בהשוואה לקבוצת הביקורת. הנפגעים הפוסט טראומטיים תפסו את בנות זוגם באופן חיובי יותר מכפי שתפסו את עצמם, ובנות זוגם  תפסו אותם באופן שלילי יותר מכפי שהן תפסו את עצמן. התיאור שבו תיארו בנות הזוג את הנפגעים הפוסט טראומטיים היה דומה בשליליותו לאופן שבו הנפגעים תיארו את עצמם, ומשקף את חוסר האיזון שבין שני בני הזוג. שינדלר (47) טוענת שנשים הנשואות לנפגעים פוסט טראומטיים מהוות מרכז כובד בתפקוד הרגשי והפיזי בנישואים. הן הופכות בעלות כוח, מפרנסות, אחראיות על חינוך הילדים ועל משק הבית, ולמעשה הן ממלאות, בנוסף לתפקידים שלהן גם את תפקידי בן הזוג הפגוע. תפקוד היתר שלהן נועד לפצות את המשפחה על חוסר יעילותו של הבעל. על פי ממצאיה, 73% מהנשים של נפגעים פוסט טראומטיים שרואיינו דווחו כי הן אינן דורשות מבן זוגם לבצע תפקידים כלשהם ולעמוד במחויבויותיהם. ריינברג (48) טוענת כי מצב זה עלול לגרום לבן הזוג לחוש שהוא מאבד את שליטתו בשנית, בדומה שתחושה שחש בעת האירוע הטראומטי, מצב העלול לעורר אצלו תחושה של טראומטיזציה מתמדת, לעכב את החלמתו ולקבע את מצבו הנוכחי.

מממצאי המחקר הנוכחי נראה כי הן גברים והן נשים בקבוצת המחקר שבויים בתפיסה זוגית מפוצלת ומקוטבת של אידיאליזציה ודה-וולואציה, על פיה הנשים "שוות יותר", "טובות יותר" מהגברים. ייתכן שכל עוד שהנפגע הפוסט טראומטי ובת זוגו חווים קיבעון זוגי של קונספציה דה-וולואטיבית לגבי בן הזוג הפוסט טראומטי וערכה העדיף של בת זוגו, יתקשה הנפגע הפוסט טראומטי  לחזק את כוחות האגו שלו ולהחלים מהפגיעה.

במחקר הנוכחי הבחנו בין שתי קבוצות בתוך קבוצת המחקר: נשים הסובלות מהתסמונת הפוסט טראומטית ונשים שאינן סובלות ממנה. במקביל לבני זוגן, נמצא כי הנשים המאובחנות כסובלות מהתסמונת סובלות ממצוקה נפשית רבה יותר ומכוחות אגו חלשים יותר, בהשוואה לנשים שאינן סובלות מהתסמונת. אולם, בדיקת בני זוגן הראתה כי רמת המצוקה הנפשית של גברים פוסט טראומטיים שבנות זוגם פוסט טראומטיות נמוכה יותר, וכוחות האגו שלהם חזקים יותר בהשוואה לגברים פוסט טראומטיים שנשותיהן אינן סובלות מטראומטיזציה משנית. כלומר, מצבם הנפשי ומבנה האישיות של גברים פוסט טראומטיים שנשותיהם אינן סובלות מטראומטיזציה משנית בעייתי יותר, בהשוואה לגברים פוסט טראומטיים שנשותיהן קורבנות של טראומטיזציה משנית.

ממצא זה עשוי להצביע על קיומה של "נדנדה" של פגיעות והתחזקות בקרב זוגות בהם אחד מבני הזוג הוא פוסט טראומטי. דינמיקה זו ניתנת להסבר במספר דרכים. ההסבר הראשון, המתבסס על הגישה המערכתית, גורס כי בת הזוג מתחזקת לנוכח הפתולוגיה של בן זוגה. יתכן ומעל סף מסוים, ככל שעולה רמת ההפרעה בקרב הבעל, פוחתת הטראומטיזציה המשנית ממנה סובלת בת זוגו. זו, הנאלצת לפצות על חוסר תפקודו באופן זה, אינה יכולה להרשות לעצמה להפגין פגיעות. וכך, משפחתו של הנפגע הפוסט טראומטי מתפקדת באופן מקוטב, כאשר בת הזוג לוקחת על עצמה את התפקוד הבריא, ואילו בן הזוג הפוסט טראומטי מתאפיין בחוסר תפקוד. באופן דומה, ניתן להשלים את התהליך הדינמי, לפיו לא רק בת הזוג מתחזקת בעקבות מצבו של בעלה, אלה שמצבו מחריף, לנוכח התחזקותה. כך, הוגנקמפ וחב' (49), גורסים כי לעיתים קרובות הופכת אשת הנפגע עם הזמן עצמאית יותר, אסרטיבית יותר ונינוחה בתפקידה כ"ראש המשפחה", ואילו הנפגע עלול  להפיק ממצבו רווחים משניים, ותלותו, חוסר השליטה וחוסר האונים שלו יחמירו. האפשרות לפיה בת הזוג משמרת את ההפרעה הפוסט טראומטית של בן הזוג, ואף מחריפה אותה, נתמך ע"י ממצאיה של סולומון (3), אשר מצאה כי שיעור המאובחנים כפוסט טראומטיים שנתיים אחרי מלחמת של"ג היה גבוה יותר בין הנשואים מאשר בין הרווקים. יתר על כן, מגמה זו נמצאה לא רק באשר למספרם, אלא גם באשר לחומרת מצבם.

הסבר אחר לממצא בדבר מצבם הפגוע פחות של נפגעים פוסט טראומטיים שבנות זוגם סובלות מטראומטיזציה משנית הינו שבנות הזוג שמצליחות לסייע לבני זוגן לשפר את מצבם הנפשי, משלמות על כך מחיר יקר: ככל שמצבם הנפשי של הגברים טוב וחזק יותר, הם "כופים" באמצעות הזדהות השלכתית מאסיבית על בנות זוגם להזדהות יותר עם מצבם, כשבתהליך זה הנשים הולכות ונחלשות, והגברים הולכים ומתחזקים.

ממצאי המחקר הנוכחי, צריכים להבחן לאור מגבלותיו. כמרבית המחקרים העוסקים באנשים שנפגעו באופן טראומטי ומחקרים הבודקים תוצאות ארוכות טווח של מלחמה בכלל, מערך המחקר מאפשר בדיקה של הנבדקים רק לאחר האירוע הטראומטי.  כך שלכאורה יתכן כי הנבדקים במחקר הנוכחי סבלו קודם למלחמה מפגיעה אישיותית שהגבירה את הסבירות ללקות בתסמונת פוסט טראומטית. יחד עם זאת, בהתאם להגדרתן של הפרעות האישיות במגדר ה- DSM , ההפרעה מתחילה בגיל ההתבגרות או אף לפניה. הנחקרים במחקר זה, כמו כל החיילים המתגייסים לצה"ל, עברו תהליך סינון בסיסי, אשר שולל קיומן של הפרעות שונות. יתר על כן, מוזס (50) מציין כי מרבית החוקרים תמימי דעים לגבי המחשבה כי אין כל בסיס מחקרי להניח שנפגעים פוסט טראומטיים היו שונים אישיותית מכלל האוכלוסייה טרם היפגעותם. לפיכך, במקרה של הפרעה פוסט טראומטית כרונית, קיימת אפשרות שהתסמונת מהווה תמונה קלינית של ארגון אישיות גבולי, הנובע במקרה מסוים זה מרגרסיה שהתחוללה באישיותו של הנפגע בעקבות האירוע הטראומטי. רצוי שאפשרות זו תילקח בחשבון בזמן האבחון והטיפול באנשים אלה.

משמעות קלינית נוספת של ממצאי המחקר הנוכחי מורה על הצורך בהתייחסות הולמת לנשות הנפגעים. בדומה לשינויים שחלו במהלך השנים בהתייחסות הטיפולית והחברתית אל נפגעי אירועים טראומטיים  יש להפנות זרקור דומה אל הנפגעים המשניים של אירועים אלה. לא זו בלבד שסבלן של בנות הזוג של הנפגעים רב והן ראויות לטיפול וסיוע, אלא נכון יהיה לומר שמי שמנסה לטפל בנפגעים הפוסט טראומטיים מבלי לקחת בחשבון את מצבן של בנות זוגם, כאילו מנסה להרים קורת עץ כבדה מצידה האחד בלבד. מצבן של הנשים מושפע עמוקות ממצבם של הנפגעים, ומשפיע עליהם חזרה וחוזר חלילה. דינאמיקה זו צריכה להילקח בחשבון כחלק מהתהליך הטיפולי. 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

ביבליוגרפיה

 

1)      Kahana, E., Kahana, B., Harel, Z., & Rosner, T. (1988). Coping with extreme trauma. In J. P. Wilson, Z. Havel & B. Kahana (Eds.), Human adaptation to extreme stress. NY & Boston: Plenum Press.

 

 

2)               Figley, C. R. (Ed.). (1985). Trauma and its wake. N.Y: Brunner/Mazel.

 

 

3)               Solomon, Z. (1989). A three year prospective study of post traumatic stress disorder in Israeli combat veterans. Journal of Traumatic Stress, 2, 59-73.

 

 

4)               American Psychiatric Association. (1994). Diagnostic and statistical manual of mental disorders (Fourth edition), Washington, DC, American Psychiatric Press.

 

 

5)               Van der Kolk, B. A. (1986). The psychological consequences of overwhelming life experiences. In B. A. Van der Kolk (Ed.), Psychological trauma. Washington, DC: American Psychiatric Press, Inc.

 

 

6)               Quarantelli, E. L. (1985). An assessment of conflicting views on mental health: The consequences of traumatic events. In C. R. Figley (Ed.), Trauma and its wake. NY: Brunner/ Mazel.

 

 

7)               Titchener, J. L. (1986). Post traumatic decline: A consequence of unresolved destructive drives. In C. R. Figley (Ed.), Trauma and its wake. NY: Bruner/Mazel.

 

 

8)               Williams, C.M. (1980). The "veteran system" with focus on woman partners: Theoretical considerations, problems and treatment strategies. In T. Williams (Ed.), PTSD of Vietnam veterans. Cincinnati: Disabled American Veterans.

 

 

9)               Solomon, Z., Waysman, M., Avitzur, E. & Enoch, D. (1991). Psychiatric symptomatology among wives of soldiers following combat stress reaction: The role of the social network and marital relations. Anxiety Research, 4, 213-223.

 

 

10)           Maloney, L. J. (1988). Posttraumatic stresses of women partners of Vietnam veterans. Smith college studies in social work, 58, 122-143.

 

 

 

 

11)           Williams, C. M., Williams, T. W. (1985). Family therapy for Vietnam veterans. In S. M .Sonnenberg, A. S. Blank & J. A. Talbott (Eds.), The stress of war: recovery in Vietnam veteran. Washington, D.C.: American Psychiatry Press.

 

 

12)           Rosenheck, R., Nathan, P. (1985). Secondary traumatization in the children of Vietnam veterans with PTSD. Hospital and Community Psvchiatrv, 36, 538-539.

 

 

13)              סולומון, ז., לוי, ג., וייסמן, מ., פריד, ב., מיקולינסר, מ., פלוריאן, ו., בלייך, א. (1993). מקו החזית לחזית הבית: מחקר על טראומטיזציה משנית. הרפואה, 124, 750-755.

 

 

14)           Waysman, M., Mikulincer, M., Solomon, Z. & Weisenberg, M. (1993). Secondary traumatization among wives of posttraumatic combat veterans: A family typology. Journal of Family Psychology, 7, 104-118.

 

 

15)           Casseli, L., Motta, R. (1995). The effect of PTSD and combat level on Vietnam veterans' perceptions of child behavior and marital adjustment. Journal of Clinical Psychology, 51, 4-12

 

 

16)           Jordan, B., Marmar, R., Fairbank, J., Schlenger, E., Kulka, R., Hough, R. & Weiss, D. .(1992)  Problems in families of male Vietnam veterans with PTSD. Journal of Consulting and Clinical Psychology, 60, 916-926.

 

 

17)           Mikulincer, M., Florian, V., & Solomon, Z. (1995). Marital intimacy, family support, and secondary traumatization: a study of wives of veterans with combat stress reaction. Anxiety, Stress, and Coping, 8,  203-213

 

 

18)           Solomon, Z., Waysman, M., Belkin, R., Levy, G., Mikulincer, M., & Enoch, D. (1992). Marital relations and combat stress reaction: The wives’ perspective. Journal of Marriage and the Family, 54, 316-326.

 

 

19)           Coughlan, K., & Parkin, C. (1987). Women partners of Vietnam veterans. Journal of Psychosocial Nursing and Mental Health Services, 24, 25-27.

 

 

20)           Freud, S. (1920). Beyond the pleasure principle. Standard edition, 18, 1-64. London: Hogarth Press.

 

 

21)           Horowitz, M. (1986). Stress response Syndromes. Northvale, NJ: Jason Aronson.

 

 

 

22)           Furst, S. S. (1967). Psychic trauma: A survey. In S.S. Furst (Ed.), Psychic trauma. NY: Basic Books.

 

 

23)           Russell, P. (1990). Trauma, repetition and affect. Paper presented at Psychiatry Grand Rounds. Cambridge Hospital. Cambridge.

 

 

24)           Herman, J. L., & Van der Kolk, B. A. (1986). Traumatic antecedents of borderline personality disorder. In B. A. Van der Kolk (Ed.), Psychological trauma. Washington, DC: American Psychiatric Press, Inc.

 

 

25)           Kardiner, A. (1959) Traumatic neuroses of war. In S. Arieti (Ed.), American handbook of Psychiatry. NY: Basic Books.

 

 

26)           Krugman, S. (1986). Trauma in the family: Perspectives on the intergenerational transmission of violence. In B. A. Van der Kolk (Ed.), Psychological trauma. Washington, DC: American Psychiatric Press, Inc.

 

 

27)           Scurfield, R. M. (1985). Post trauma stress assessment and treatment: Overview and formulations. In C. R. Figley (Ed.), Trauma and its wake. NY: Brunner/Mazel.

 

 

28)           Kernberg, O. F. (1975).. Borderline conditions and pathological narcissism. NY: Jason Aronson.

 

 

29)           Kernberg, O. F. (1986). Borderline personality organization. In M. H. Stone (Ed( Essential papers on borderline disorders. NY: University Press.

 

 

30)           Segal, H. (1964). Introduction to the work of Melanie Klein. NY: Basic Books, inc., Publishers.

 

 

31)           Solomon, Z., Benbenishty, R., Neria, Y., Abramowitz, M., Ginzburg, K., & Ohry, A. (1993). Assessment of PTSD: Validation of the revised PTSD inventory. Israel Journal of Psychiatry and Related Sciences, 30, 110-115.

 

 

32)           Solomon, Z. (1988). Convergent validity of PTSD diagnosis: Self report and clinical assessment. Israel Journal of Psvchiatry and Related Sciences, 25, 46-55.

 

 

 

33)           Derogatis, L. R. (1977). The SCL-90  Manual I: Scoring, administration and

 procedures for the SCL-90. John Hopkins University School of Medicine, Clinical Psychometrics Unit, Baltimore.

 

34)           Derogatis, L. R., & Cleary, P.A. (1977). Confirmation of the dimensional structure of the SCL-90: a study in construct validity. Journal of Clinical Psychology, 33, 981-989.

 

 

35)           Derogatis, R. L, Rickles, K., & Roch, A. (1976). SCL-90 and the MMPI: A step in the validity of a new self report scale. British Journal of Psychiatry, 128, 280-289.

 

 

36)           Barron, F. (1953). An ego strength scale which predicts response to psychotherapy. Journal of Consulting Psychology, 17, 327-333

 

 

37)              צפריר, ע. (1973). חוזק אגו ויעילות תפקודיו כמנבאים מעורבות בתאונות דרכים ובמעורבות על עבירות בטיחות, עבודת גמר למ.א., אוניברסיטת בר אילן.

 

 

38)           Crumpton, E. (1960). A factor analytic study of Barron's Ego Strength Scale Journal of Clinical Psychology, 16, 283-291.

 

 

39)           Zinner, J, & Shapiro, R. (1972). Projective identification as a mode of perception and behavior in families of adolescents. International Journal of Psvchoanalvsis, 53, 523-530.

 

 

40)           Derry, D. E., & Kuiper, P.A. (1981). Schematic processing and selective reference. Journal of Abnormal Psychology, 90, 286-297.

 

 

41)              בודנר, א. (1991). חוסר אונים אישי נלמד והיווצרותן של תגובות פרנואידיות ודכאוניות: התפקיד של מיקוד הקשב, עבודת דוקטוראט, אוניברסיטת בר אילן.

 

 

42)           Erikson, E. H. (1950). Childhood and society. NY: Norton.

 

 

43)           Fitts, W. H. (1971(. The self concept and self actualization. Research Monograph No. 3. Dede Wallace Center.

 

 

44)           Stephenson, W. (1953). The study of behavior: Q-technique and its methodology. Chicago :University of Chicago Press.

 

 

 

45)           Rogers, C. R., & Dymond, R. F. (Eds.).(1954). Psychotherapy and personality

change. Chicago: University of Chicago Press.

 

 

46)           Higgins, E.T. (1987). Self-discrepancy: A theory relating self and affect. Psychological Review, 94, 319-340.

 

 

47)              שינדלר, ש. (1995). כך עושות כולן? פרופיל התגובות ההתנהגותיות של נשות נפגעי תגובות קרב, והקשר לרמת המצוקה הנפשית של בני הזוג , עבודת גמר למ.א., אוניברסיטת תל אביב.

 

 

48)           Reinberg, L. (1989). Treating families of Vietnam veterans: Twenty years after the war. Paper presented at the Fourth International Conference on Psychological Stress and Adjustment in Time of War and Peace.

 

 

49)           Hogancamp, V. E., & Figley, C. R. (1983). War: Bringing the battle home. In C. R. Figley & H. I. McCubbin (Eds. ,(Stress and the family, (Vol. II). NY: Brunner/Mazel, Publishers.

 

 

50)           Moses, R. (1978). Adult psychic trauma- The question of early predisposition and some detailed Mechanisms. International Journal of Psvchoanalvsis, 59, 353-363.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

לוח 1: ממוצעים, סטיות תקן וערכי t של ציוני מצוקה נפשית וכוחות אגו, בחלוקה לקבוצות המחקר

P<0.05=*; p<0.01=**

 

           

לוח 2: מתאמים בין עוצמת הסימפטומים הפוסט טראומטיים והמצוקה הנפשית לבין כוחות האגו בחלוקה לקבוצות המחקר

P<0.05=*; p<0.01=**

לוח 3: ממוצעים, סטיות תקן וערכי t  למדדי מורכבות התפיסה והקיטוב בה בחלוקה לקבוצות המחקר

P<0.05=*; p<0.01=**

 

לוח 4: ממוצעים, סטיות תקן וערכי t  של המצוקה הנפשית וכוחות האגו בחלוקה לנשים עם תסמונת פוסט טראומטית ונשים לא פוסט טראומטיות

 

 

 

.