|
התעוררתי הבוקר בתחושה מוזרה. היתה זו הרגשה שהזכירה משהו מהעבר ועם זאת הרגישה חדשה.
טעם של התכרבלות ופינוק עמדו בפי ובליבי. הרגשתי מחובקת ומוחזקת, עטופה ומוגנת.
נזכרתי בחלום שחלמתי בלילה:
בחלום, אני ישנה בתוך שמיכת פוך גדולה ולבנה במיטה רחבה וצחורה. משהו מבהיל אותי ומעיר אותי משנתי וכאשר אני פוקחת את עיני אני על ספה אדומה ורכה ומולי יושבת המטפלת שלי. אני בחדר הטיפול שלה ותוהה אם ישנתי שם בלילה. לרגע אני נלחצת, מרגישה אשמה ובושה על כי עשיתי משהו שאסור לעשות.
היא ערה, ומחייכת אלי חיוך מרגיע כאומרת "הכל בסדר" ואני מחייכת אליה בחזרה ושוקעת שוב בשינה.
כשאני נזכרת בחלום, מקיפה אותי אותה הרגשה מתוקה של פעם, כמו תחושה של תינוק שעדיים אינו מודע לסכנות ולאכזריות העולם. אני מרגישה מוגנת ויודעת שיש מקום בו אני בטוחה. גם אם רק למשך שעה בשבוע. תחושה שלא משנה מה אומר ומה אעשה – מקומי באותו חדר, באותה משבצת של זמן- מובטח ושמור.
הרגשתי מחוזקת והתחלתי את היום עם חיוך וכוחות שכבר מזמן שכחתי שיכולים להיות לי.
פרק ג
| |
|
כל הזכויות שמורות לאתר על הספה ©