|
שבלולים - אתר קהילת שתל השבלול בישראל - מידע, סיפורים אישיים ופורומים
עולמו של ילד עם לקות שמיעה
אנשים עם לקות שמיעה ולקויות למידה תפקוד והסתגלות הינם אוכלוסיה שכמעט ולא נחקרה ובעיקר אינה מובנת לאנשי מקצוע אשר אינם מומחים ובעלי ניסיון בתחום ספציפי זה.
אלעד דהן
עובד סוציאלי, פסיכותרפיה התנהגותית קוגנטיבית
 |
מטפל בגישות שונות (התנהגותי- קוגנטיבי, פסיכודינמי, משפחתי- מערכתי) טיפולים קצרי וארוכי טווח. בעל ניסיון בעבודה טיפולית עם ילדים, בני נוער, הורים ומבוגרים.
|
חגית זכאי
עובדת סוציאלית הוליסטית
 |
הדבר החשוב ביותר עבורי בטיפול הוא המטופל, ויצירת הקשר ביני לבינו. אני מאמינה בטיפול המתקיים באווירה מכילה, תומכת ומאפשרת, ובשילוב שבין הגוף, והנפש.
|
רוני קשרו
מרפאה בעיסוק
 |
מתמחה בבעיות הקשורות להתפתחות הילד, לקויי כתיבה, הפרעות קשב וריכוז. מתמחה בארגונומיה והתאמת הסביבה, שיקום לקויי למידה תפקוד והסתגלות.
|
קובי אטיאס
פסיכותרפיה דרך ניתוח חלומות
 |
פסיכותרפיה בשפת סימנים
|
טובי שכטר
M.S.W פסיכותרפיסטית
 |
שכטר טובי (M.S.W) פסיכותרפיסטית, התמחות בטיפול במבוגרים, בני נוער והדרכת הורים. ניהול מזה שנים של מסגרות טיפוליות שיקומיות למתבגרים
|
יעל הלוי
מטפלת בתנועה ופסיכותרפיה
 |
מטפלת בתנועה ופסיכותרפיה, בגישות שונות (טיפול בהבעה ויצירה, פסיכודינמי, משפחתי-מערכתי, דיאדי (הורה+ילד). בעלת ניסיון עם ילדים, נוער, הורים ומבוגרים.
|
דר' ארז-סדריק מילר
פסיכולוג חינוכי מומחה
|
פסיכולוג ילדים ונוער עם קשיים רגשיים, חברתיים והתנהגותיים ומומחה בטיפול קוגניטיבי-התנהגותי.
|
גילי דוידסון
עו"ס קלינית
|
מטפלת בגישה פסיכואנליטית. קליניקה בתל אביב וברעננה.
|
הדס שרם
עו"ס ומטפלת משפחתית
 |
טיפול זוגי ומשפחתי במנהל לשירותים חברתיים בעיריית כרמיאל – שירות ציבורי בתשלום , ניתן בשפת הסימנים לפי הצורך, לאוכלוסיית אנשים לקויי שמיעה ובני משפחותיהם.
|
ריטה צור
עו"ס קלינית
|
מטפלת ריגשית בגישה הפסיכודנימית, מטפלת בילדים, נוער ומבוגרים במגוון בעיות רגשיות ונפשיות. בנוסף, מומחית בטיפול בליקויי שמיעה ובעלת ידיעת שפת הסימנים.
|
|
|
לקות שמיעה
הגדרות של לקות שמיעה
התפיסה העצמית של אנשים עם לקות שמיעה עברה שינוי משמעותי בשנים האחרונות. מדגש על הנכות והשלכותיה האישיות, המשפחתיות והחברתיות הקשות, למיקוד על הייחודיות של קבוצת מיעוט הבאה לידי ביטוי בתרבות ושפה שהם מקור לתחושת שייכות וגאוה. אם בעבר היתה ראייה כוללת של קבוצת אנשים עם מוגבלות, כיום מדברים על קבוצת מיעוט בעלת תרבות ושפה, שהיא שפת הסימנים ( Humphires, 1996).
ההגדרה הרפואית מגדירה לקות בשמיעה כפעולה בלתי תקינה של מנגנון השמיעה. ירידה ברגישות השמיעה נבדקת בשני מימדים- עוצמת הקול ותדירות הצלילים שהאדם יכול לשמוע. את חומרת לקות השמיעה נהוג לדרג על פי אובדן הרגישות לעוצמות הצליל (ניב, 1987). בספרות הגדרות רבות נוספות המבחינות בין כבדי שמיעה לחירשים, חלקן מתבססות על השענות על מכשירי עזר לשמיעה ואילו אחרות על מידת הלקוי בדיבור ובשפה (ניב,1987).
קיימות גם הגדרות המתבססות על התפקוד התקשורתי, החברתי והתעסוקתי (אליהו, מזור ורוקניאן, 2003). הגדרות אלו מבחינות בין שלוש קבוצות של לקות שמיעה על פי מידת הירידה בשמיעה : חירש עם ירידה חמורה עד עמוקה בשמיעה, חירש אוראלי וכבד שמיעה. הקבוצה הראשונה כוללת אנשים חירשים הסובלים מירידה בשמיעה חמורה עד עמוקה, שאינם נעזרים בשרידי השמיעה בחיי היום יום. בדרך כלל מדובר בחירשים מלידה או ילדים שהתחרשו עד גיל רכישת השפה ועל כן זקוקים לסיוע בהקניית דרכי תקשורת חלופיות. אלו אנשים אשר שפת הסימנים היא שפתם העיקרית, ורואים עצמם שייכים לקהילת החירשים או שמוכרים בקרב הקהילה. הקבוצה השנייה כוללת חירשים אוראליים אשר ירידת השמיעה שלהם חמורה אך מתקשרים בעיקר באמצעות דיבור וקריאת דיבור. הקבוצה השלישית מתייחסת לכבדי שמיעה. מושג זה מתייחס לאנשים עם ירידה קלה עד חמורה בשמיעה, היכולים להשתמש במכשירי עזר לשמיעה ולהגדיר עצמם כשייכים לקהילת החירשים או כלל לא. שפתם בדרך כלל היא השפה המדוברת, אם כי ייתכן וישתמשו גם בשפת הסימנים. אדם כבד שמיעה אשר שפתו העיקרית היא שפת הסימנים ייקרא כבד שמיעה מנואלי (אליהו, מזור ורוקניאן, 2003Lane, 2005; ).
לקות שמיעה ומוגבלות תקשורתית
חירשות הינה מגבלה חושית. מעבר לחסך בגירויים הקוליים הנגרם לאדם, הקושי העיקרי הינו מגבלה תקשורתית הנוצרת מהקושי ללמוד ולהשתמש בשפה מדוברת ללא שימוש בשמיעה (Gregory,1995). על מנת לרכוש שפה מדוברת, יש לאתר את הצלילים הבונים אותה ולחזור עליהם. בהעדר שמיעה, בלתי ניתן לרכוש שפה מדוברת באופן ספונטני. מסיבה זו, רבים מהילדים אשר התחרשו טרם רכישת שפה, אינם מגיעים לרמת שפת אם בדיבור ובהבנת שפה מדוברת .
ילדים שומעים חשופים למסרים גם כאשר אינם מופנים ישירות כלפיהם וכך מקבלים מידע רב על העולם החברתי בו חיים. אותם ילדים עם לקות שמיעה הגדלים בבית בו השפה היא שפה מדוברת, אינם חשופים למידע ומסרים אלו כמו ילד שומע (Ledenberg, 1993). כ 90% עד 95% מהילדים החירשים נולדים להורים שומעים אשר מעולם לא פגשו אדם חירש לפני הולדתם. מכאן, רבים הם הילדים אשר אינם חשופים לשפת הסימנים בביתם (Mathos, & Broussard, 2005; Hindley, 2005) כך שגם התקשורת הישירה עם בני המשפחה נפגעת. הורים שומעים מתקשים להסביר לילד סיבתיות או לתקשר עמו לגבי חוויות ורגשות (Gregory, 1995).
קהילת החירשים
בישראל כעשרת אלפים לקויי שמיעה הזכאים לסל שירותי תמיכה בתקשורת ממשרד העבודה והרווחה. בנוסף, ישנם כחצי מליון בעלי לקות שמיעה בדרגות שונות, שאינם זכאים לקבל שירותי תמיכה. על פי חוק, אנשים המוגדרים כלקויי שמיעה וזכאים לשירותי תמיכה בתקשורת הם אלה שיש להם ירידה בשמיעה של 50 דציבלים ומעלה, אובחנו כבעלי לקות שמיעה מגיל שש עשרה ומעלה ואינם זכאים לשירותים אלה מכל גורם אחר (גורני, 2000).
קבוצת המיעוט של אנשים חירשים ששפתם העיקרית היא שפת סימנים (להלן, ש"ס), היא קבוצה אתנית על כל היבטיה. היווצרותה של קהילת החירשים קשורה להפרדת הילדים החירשים ממשפחותיהם בתחילת במאה ה-19 והעברתם לפנימיות ולמחסומים החברתיים והתקשורתיים בין חירשים ושומעים. תנאים אלו יצרו ניכור חברתי שהביא לבניית המוסדות החברתיים התרבותיים של קהילת החירשים (Devliegera, Albrechtb, & Hertz, 2007).
מחקרים מצאו כי באופן כללי, אנשים עם לקות שמיעה, מפגינים רגשות מעורבים לגבי הלקות. גם כאשר רואים עצמם כשייכים לקהילת החירשים, עדיין תחושת הסולידריות לקהילה מהולה בריחוק. חברות בקהילה כוללת הזדהות עם חבריה, שותפות בחוויות הקשורות ללימודים ולתעסוקה, והשתתפות פעילה בארגוני חירשים . באנגלית, המונח Deaf מתייחס לאנשים בעלי ירידה עמוקה בשמיעה מגיל צעיר, משתמשים בעיקר בשפת סימנים ומגדירים עצמם כשייכים לקבוצת מיעוט מבחינת תרבותית שהיא קהילת החירשים (Jones, Ouellette & Kang, 2006) .
חוויות משותפות אלו כוללות את התסכול בניסיון לתקשר עם העולם השומע. אנשים שומעים (כגון בעלי מקצוע) יכולים להיות חברים "מנימוס" לחברי קהילת החירשים אך רק אדם חירש יכול להבין את משמעותה של החירשות. יותר ממעמד חברתי, מגדר או דת, הקריטריון המשמעותי לחברות בקהילה הוא מיומנות התקשורת והעדפה שפתית. בתוך הקהילה נוצרים הבדלים לשוניים בשפת הסימנים בין מגזרים שונים, אזורים גיאוגרפיים ומעמדות סוציואקונומיים המייחדים קבוצות שייכות בתוך הקהילה .
ראייה של עולם החירשים והחירשות כנכות בלבד, מביאה לחוסר עידוד של ילדים חירשים ללמוד שפת סימנים (ש"ס), ולהבנייה של תכניות שנועדו להפחית את מספר הילדים הנולדים חירשים, היא ראייה שאינה אתית מנקודת מבט אתנוגרפית. ראייה של החירשות כנכות בלבד שמה בסכנה את קיומו ועתידו של עולם החירשים. ראייה צרה זו מביאה לידי יצירת פתרונות לא מתאימים לבעיות אמיתיות של הקהילה עקב חוסר הבנה של אנשי המקצוע את עולם החירשים(Lane, 2005).
הכניסה לקהילת החירשים יכולה להתרחש בכמה שלבי חיים. בינקות, כאשר נולד ילד חירש להורים חירשים, עם הכניסה לבית ספר לחירשים או כאשר מסיימים את בית הספר ונכנסים לתקופת הבגרות Meadow, 1972; Mathos & Broussard, 2005 )). כיוון שרק מעטים נולדים למשפחות חירשות, מעטים נולדים לתוך הקהילה. ילדים המגיעים למסגרות חינוכיות לחירשים, לומדים את שפת הסימנים מחבריהם. אחד הטקסים לכניסתם לקהילה הוא נתינת שם בסימן. היחסים החדשים של הילד בבית הספר לחירשים, בד"כ עם חירשים או עם דוברי ש"ס, הופכים לאב טיפוס של יחסים, במקום היחסים הראשוניים עם ההורים (McKinnon, Moran, & Pederson, 2004). הכניסה לקהילה בבגרות, מתרחשת בדרך כלל עם הצטרפות למוסד להשכלה גבוהה (כגון אוניברסיטת 'גלודט' לחירשים) או למרכזי שיקום תעסוקתיים ומועדוני חירשים. במסגרות אלו, פוגשים חברים מקבוצת השווים, ובני זוג לנישואים.
לקהילת החירשים מאפיינים אתניים- קהילתיים רבים. תחושת קהילתיות המכילה הכרה עצמית, והכרה על ידי אחרים, נאמנות גדולה לקהילה המספקת בית, נורמות התנהגות, ערכים, ידע לגבי מי המנהיגים בתוך הקהילה, אירועים מיוחדים ואירועים היסטוריים לגבי עבר הקהילה וידע לגבי התמודדות עם העולם השומע (Lane, 2005). מועדוני החירשים הם סממן תרבות נוסף. רוב האנשים בעלי לקות השמיעה המשייכים עצמם לקהילה, הם חברים במועדון או ארגון חירשים אחד לפחות. מועדונים אלו עוסקים בתחומים שונים (זכויות, ספורט, דרמה ועוד) ודוחפים את חבריהם לפעילות ומעורבות קהילתית . עדויות לקיומה של תרבות חירשים קיימות באומנות, דרמה, וכדרות. אומנות המבטאת את ערכיה, חייה ותסכוליה של הקהילה. לקהילה פולקלור, סיפורים, קודים התנהגותיים וערכים .
זהות חברתית תרבותית של אנשים עם לקות שמיעה
רמת הירידה בשמיעה עשויה להשפיע על יכולתו של הילד לרכוש שפה ולהשתמש בדיבור אוראלי כאמצעי תקשורת עיקרי, ואלו עשויים להשפיע על ההחלטה לגבי המסגרת הלימודית בה ילמד הילד – חינוך מיוחד לחירשים, כיתה משלבת או שילוב אינדיבידואלי. החלטות אלו יבנו את המסגרת החברתית של הילד בשנות התבגרותו וישפיעו על הזהות שיגבש לעצמו (אליהו, מזור ורוקניאן, 2003).
על פי המודל ההתפתחותי של אריקסון, השלב החמישי מציב בפני המתבגר אתגר של גיבוש זהות. המתבגר החירש מגיע לשלב זה בדרך כלל כאשר לא פתר היטב את השלבים הקודמים. יוזמה, חריצות- מסוגלות, תלויים ביכולות השפתיות אשר הן נמוכות יותר. כאשר לא היו דמויות מבוגרות חירשות לחיקוי בסביבתו של הילד, עלולה להיווצר חרדה לגבי גורלם העלום של החירשים בבגרותם. בדרך כלל גם ההורים השומעים נתונים במשבר ואינם פנויים לעזרתם, כשלרוב מחזיקים בפנטזיה שיום אחד הילד ידבר, יתחתן עם מישהי שומעת, לא ידבר בידיים. במקרים רבים, בשונה מפנטזיית ההורים, המתבגרים החירשים מוצאים תחושת שייכות עם חירשים אחרים, שפת הסימנים משתכללת הם מתעלמים ומתרחקים מהמשפחה ומאמצים את החירשים כקבוצת השייכות (Schlesinger, 2000).
גליקמןGlickman, 1993) ) פיתח את מודל "התפתחות הזהות החירשית" אשר מגדיר ארבע זהויות:
זהות חירשת- אנשים חירשים אשר רואים עצמם שונים מבחינה תרבותית מכלל האוכלוסיה יותר מאשר רואים עצמם כאנשים בעלי נכות. אנשים אלו בדרך כלל גדלו במשפחה חירשת או בסביבת ילדים חירשים אחרים ושם הפנימו את הערכים והנורמות של הקהילה. זהות שומעת- בדרך כלל מתייחס לאנשים בעלי ירידה קלה בשמיעה, אשר גדלו בסביבת אנשים שומעים. רואים את לקות השמיעה כנכות רפואית, ושייכים לתרבות השומעת. זהות שוליים- אנשים בעלי לקות שמיעה שאינם מרגישים שייכות לאף אחד מהעולמות – לא לעולם החירשים וגם לא לשומעים או לכבדי השמיעה. זהות דו תרבותית- אנשים בעלי שתי סביבות תרבותיות (או יותר) בהן מרגישים שייכות ונוחות להשתתף במסגרות החברתיות.
במחקר נוסף שבדק את הטיפולוגיה של הזהות החברתית תרבותית, נמצא אישוש לחלוקה זו. עוד נמצא כי אנשים אשר נולדו חירשים או התחרשו עד גיל שנתיים, נטו יותר לזהות חירשת, מאשר כבדי שמיעה. נמצא קשר בין רמת הירידה בשמיעה וגיל ההתחרשות לזהות שהתגבשה. אנשים כבדי שמיעה נטו יותר לזהויות שומעת וכפולה. כיוון שרוב הילדים החירשים נולדים למשפחות שומעות שלא נחשפו מעולם לאדם חירש ולנושא החירשות, יושפעו מאנשי המקצוע עמם נפגשים לראשונה. אם יפגשו באנשי מקצוע התופסים את החירשות כמוגבלות פיזית, התפיסה תעבור להורים והם יעבירו אותה לילד. סביר להניח שהילד יפתח זהות שומעת.
מחקר נוסף מצא קשר בין המסגרת החינוכית (חינוך מיוחד לחירשים או החינוך הכללי) לזהות החברתית התרבותית, כך שאנשים שלמדו במסגרת חינוכית לחירשים גיבשו זהות חירשת, אלו שלמדו בחינוך הכללי גיבשו זהות שומעת ואלו שלמדו בחינוך הכללי אך היתה להם אינטראקציה עם אוכלוסיית חירשים מחוץ לבית הספר, נטו יותר לגבש זהות דו תרבותית.
במחקר זה תבחן הזהות החברתית תרבותית בהתאם לתפיסתו של גליקמן ולכלי שפיתח Deaf Identity Development Scale .
התמודדות המשפחה עם לקות השמיעה של הילד
חלק ניכר מהספרות המקצועית מעלה את הצורך של ההורים המקבלים את הבשורה על לקות השמיעה של ילדם, להתאבל על אובדן הילד ה"תקין", על מנת שאפשר יהיה לקבל את המציאות ולהסתגל אליה. ההתנסות והסבל בתהליך עשויים להגביל את יכולתם של ההורים להגיע לסיפוק בגידול הילד. מרבית ההורים חשים צורך מיידי להפוך למומחים. עליהם ללמוד על מכשירי שמיעה, דרכי תקשורת, מסגרות חינוך ועוד. להורים קושי רב בהתמודדות עם המידע ועם עמדותיהם של כל אחד מבני המשפחה כלפי החירשות .
ההתפתחות הספונטנית של תינוק תלויה באינטראקציות הדדיות בין המטפל לתינוק. החוויה האינטרסובייקטיבית קשורה מחד ליכולות התפישתיות, המוטורית, והחושיות של הילד ומאידך לרגישות המטפל ולתגובותיו. אבחנה מוקדמת של לקות השמיעה (בשנה הראשונה) עלולה לחבל בהתפתחות מכיוון שהיחסים הספונטניים של ההורים עם התינוק יפגעו. הם עשויים לראות את התינוק כבעל מוגבלות, ולא כילד בעל יכולות.
עם הכנסת בדיקת סינון השמיעה Universal Newborn Hearing Screening- UNHS לשירותי הבריאות בישראל עוד בחדרי הלידה, הצטמצם משמעותית פער הזמן שבין לידת הילד החירש לבין גיל אבחנת השמיעה .במחקר שבדק את תגובות ההורים לאבחון המוקדם של ילדם החירש,למרות שההורים הביעו תמיכה בחשיבות האבחון המוקדם, נמצא כי המורכבות הפסיכולוגית של הידיעה המוקדמת כרוכה בעצב ובבטחון מצד אחד, מטפחת את התקווה שמבחינה התפתחותית הילד יוכל ללמוד לדבר ויהיה כילד רגיל ומצד שני מכניסה את האבל למשפחה, יחד עם היבטים של חולי. גילוי מוקדם שאינו מנוצל להתערבות מוקדמת אפקטיבית, מאבד את יתרונתיו. אין ספק היום כי גילוי מוקדם של החירשות מאפשר יתרונות התפתחותיים אדירים מבחינה שפתית וחברתית-ריגשית Young & Tattersal, 2007)).
אבחון מאוחר של החירשות יכול לגרום אצל האם לבלבול, חרדה, ואשמה על חוסר יכולתה לפתור את הבעיה של הילד. פעמים רבות ההורים מגיבים בהלם ובחוסר אמון, מכחישים את החירשות, כאילו שהכחשה זו תרחיק אותם מהתמודדות עם השפעת החירשות על חיי המשפחה.
התייחסות ההורים ללקות השמיעה של הילד עשויה להתבטא בכמה מישורים. האחד, תלות בהורים, אשר תמשך גם בבגרות ותחוזק על ידי ההורים המתקשים להכיר ביכולותיהם ולאפשר פיתוח עצמאות (Meadow-Orlans, 1990). השני, תחושת המחויבות של המתבגר לקוי השמיעה להוריו הנובעת מהמחיר הגבוה ששילמו ההורים, אשר עלולה לגרום לקשיים בתפקוד כבוגר, במיוחד במערכת הזוגית. אצל הורים חירשים המודעים יותר ליכולותיו של ילדם החירש, תופיע פחות הגנת היתר (Schlesinger & Meadow, 1972). מחקרים שבדקו קשר בין ילדים חירשים להוריהם דיווחו על קשר ישיר בין סגנון ההתמודדות של ההורים עם חירשות ילדם לבין תפקודו של הילד החירש במישורי חיים שונים. ילדים חירשים הנולדים למשפחות שומעות מוערכים כקבוצת סיכון לפתח קשיי הסתגלות כבוגרים כגון תחושות דחייה במערכות יחסים בבגרות. ההתעסקות עם אנשי המקצוע והניסיון "לרפא" לפעמים מגבילים את יכולת ההורים להכיר את הילד ואת עולמו הפנימי מעבר ללקות השמיעה הם אינם מוצאים את הזמן לאהוב אותו וליהנות ממנו; אחרים אינם עושים דבר ומקווים שה"בעיה" תעלם עם הזמן.
מתוך כל האמור, חייבת להשאל השאלה האם העדפה חברתית של אנשים עם לקות שמיעה חמורה היא בחירה או ברירת מחדל? מהן הסיבות בגללן אנשים עם לקות שמיעה אשר הלקות שלהם חמורה יותר, הם מסמנים ולא אוראליים, זהותם החברתית חירשת, היכולת האינטימית נמוכה יותר וההתקשרות חרדה יותר, מעדיפים בן זוג מעולם החירשים ובן זוג בעל תכונות דומות? האם זה בגלל שהדרך החברתית ברורה להם והם בחרו בה בלב שלם או שמא ממצאים אלו מצביעים על הדרה חברתית, על צמצום האפשרויות האמיתיות העומדות בפניהם?
ייתכן כי אנשים עם לקות שמיעה אשר תופסים עצמם כלא מסוגלים למשוך בני זוג שומעים, מלכתחילה מעדיפים כאלו שעל פי תפיסתם הסובייקטיבית, יכולים למשוך, קרי, בן זוג לקוי שמיעה.
למרות שידועים למעלה ממאה גנים העשויים לגרום לחירשות, כנראה וגן מסויים אחראי ליותר ממחצית מקרי החירשות הגנטיים. אנשים נוטים לבחור את אלו שדומים להם ובקרב חירשים קיימת מסורת ארוכת שנים של אנשים חירשים להנשא לחירשים, הנובעת מהנטייה של אדם להנשא לזה שדומה לו. התוצאה של נטייה זו היא גידול באוכלוסיית לקויי השמיעה. בשתי המאות האחרונות השתפרה איכות חייהם של אנשים עם לקות שמיעה בארצות מערביות. לא רק איכות חייהם אלא גם הדימוי העצמי ותחושת גאווה בתרבות הייחודית שלהם ולכן גם בטחון שמאפשר הורות שיפור זה הביא לעלייה בפוריות של אנשים חירשים וגם עליה בנישואים בין חירשים. בכל דור, לאחר נישואים של שני חירשים, הילדים החירשים נכנסים לאוכלוסיית החירשים הרווקים הזמינים, ביחד עם רווקים חירשים הנושאים את גן החירשות למרות ששני ההורים שומעים. נישואים אלו בתוך הקהילה החירשת מחזקים ומשביחים את גן החירשות ומכפילים את שכיחותה של החירשות בהשוואה לאוכלוסיה הכללית במיוחד אם הנישואים הם בין שני חירשים בעלי גנים משלימים. מכאן,שהנטייה להנשא לאדם דומה היא מכניזם המשמר גנטית את החירשות. תרבות החירשים יוצרת סגרגציה מעולם השומעים וגורמת למאבקים בין שני העולמות . עולם החירשים נמצא תחת מתקפה על ידי הקידמה הרפואית בשל פיענוח גן החירשות והשתל הכוכליארי. מכיוון שהשינוי בעמדות החברה כלפי נכויות בכלל וחרשות בפרט איטי מאד ומעבר לפחדים ולחרדות יש גם התנגדות הנובעת מההשלכות הכספיות, תופעה זו עלולה להתקל בחוסר אהדה של האוכלוסיה הכללית.
המסקנות המתקבלות מן האמור לעיל, הן בעלות משקל לשני הכיוונים. מצד אחד, לכל קהילה אנושית נטייה וזכות טבעית לחזק את השווה בין חבריה, זאת על מנת לתקף את אמונותיו של הפרט ולחזק את אותה אוכלוסיה שונה. מצד שני, מבחינה גנטית ותרבותית, אותה אוכלוסיה ההולכת וגדלה- עלולה לעורר התנגדות ופחד מן השונה. התנגדות זו, באופן פרדוקסלי, עלולה להרחיק את האנשים עם לקות השמיעה מהאוכלוסיה הכללית והרחקה זו רק מחזקת את העדפת הזוגיות בתוך הקהילה. נוצר מעגל ספירלי הממשיך את עצמו.
מקורות:
אליהו, מ., מזור, ל., רוקניאן, ג. (2003). הדרך שלנו – זהות ומעברים בחיי אדם חירש וכבד שמיעה. המכון לקידום החרש, ג'וינט ישראל. תל אביב.
גורני, ז., הכוהן ר. ואחרים (עורכים) (2000), מדריך זכויות ושירותים ללקויי שמיעה (חרשים וכבדי שמיעה) בישראל. מדינת ישראל, משרד העבודה והרווחה, אגף השיקום בשיתוף ארגוני החרשים וכבדי השמיעה.
ניב, ד. (1987 ) רמת לקוי שמיעה, מסגרות חינוכיות וקבלת נכות ובית-ספר . רמת גן: אוניברסיטת בר אילן.
Glikman, N. S. (1993). Deaf identity development: Construction and validation of a theoretical model. Unpublished doctoral dissertation, University of Massachusetts, Amherst.
Gregory, S. (1995). Deaf Children and their Families. Cambridge University Press.
Humphires, T. (1996). Of deaf mutes, the strange, and the modern Deaf self. In N.S Glikman & M.A. Harvey (Eds.). Culturally affirmative psychotherapy with deaf persons. (pp. 99-114). Mahwa, NJ:Erolbaum.
Jones, E.G., Ouellette, S.E. & Kang, Y. (2006). Perceived stress among deaf adults. American Annals of the deaf. 151(1), 25-31.
Ledenberg, A.R.(1993). The impact of deafness on mother – child and peer relationships. In Marschark, M. and Clark M.D. Psychological Perspective on Deafness (pp. 93-119). Lawrence Erlbaum Associates: New Jersey and London.
Mathos, K.K. & Broussard, E.R. (2005). Outlining the concerns of children who have hearing loss and their families. Child Adolescent Psychiatry, 44(1), 96-100.
Schlesinger, H. S.(2000), A Developmental model applied to problems of deafness. Journal of Deaf Studies and Deaf Education, 5) 4).
Young A. & Tattersall, H. (2007). Universal Newborn Hearing Screening and Early Identification of Deafness: Parents’ Responses to Knowing Early and Their Expectations of Child Communication Development. Journal of Deaf Studies and Deaf Education .12 (2), 209-220.
|
|
כל הזכויות שמורות לאתר על הספה ©