על הספה - פורומי מומחים

פורום פסיכולוגיית ספורט

האם לאפשר לילד לבחור מה שנוח לו

פורום פסיכולוגיית ספורט

פורום פסיכולוגיית ספורט מנהל הפורום גבי זקס
פסיכולוג מורשה המתמחה בתחום של פסיכולוגית ספורט בעל תואר ראשון במדעי ההתנהגות פורום פסיכולוגיית ספורט
מאוניברסיטת בן גוריון בנגב, ותואר שני בפסיכולוגיה של המצוינות מאוניברסיטת לודוויג מקסימילאן שבמינכן, גרמניה.

גבי בעל ניסיון עשיר בתחום פסיכולוגיית הספורט, תחילה תחת מכון לעוף לפסיכולוגיית ספורט, וכיום בעל קליניקה פרטית. שימש כמרצה בתחום פסיכולוגיית הספורט במכון ווינגייט ומכללת אוהלו, בקורסי הכשרה למדריכים ומאמנים ספורטיביים.


ברוכים הבאים לפורום פסיכולוגית ספורט- הינכם מוזמנים להעלות כל שאלה ולהתייעץ בתחום פסיכולוגיית הספורט.

הפורום נועד לספורטאים, הורים ומאמנים.

היעד העיקרי של פסיכולוגיית הספורט הינו לעזור לספורטאי למצות את הפוטנציאל הטבוע בו ולהיות הספורטאי הטוב ביותר שהוא יכול להיות. פסיכולוג ספורט עוזר לספורטאי להתגבר על אתגרים פסיכולוגיים ולשפר כישורים מנטאליים כגון:

התמודדות עם לחץ וחרדה, הגברת הביטחון העצמי, שיפור יכולות ריכוז, התמודדות עם טעויות וכישלונות, הגברת המוטיבציה ושמירה על קונסיסטנטיות, שיקום מפציעות ועוד.


שאלה:  האם לאפשר לילד לבחור מה שנוח לו  -  (א.א)


בני בן 10 וחצי משחק טניס כבר 3 שנים והגיע לרמה הישגית גבוהה מאוד. בתקופה האחרונה הוא לא רוצה להתאמן באימונים שמתקיימים מחוץ לעיר כי קשה לו בנסיעות ומעדיף ולהתאמן רק בימים שיש אימון ליד הבית בכיף שלו ולא להתאמץ ולנסוע אף הזכיר שנמאס לו מהחוג הזה. לנו חבל מאחר שהוא הגיע להישגים מרשימים מאוד ואנו מודעים שבמידה ותהיה ירידה באימונים יעקפו אותו והוא לא יוכל לצמצם את הפאר שיווצר כתוצאה מזה. אנו הורים שמאוד תומכים גם בהסעות לחוג וגם לתחרויות. האם אנו צריכים לאפשר לו לרדת מהאימונים שנמצאים מחוץ לעיר? האם לשחרר ולתת לו להחליט כי בסופו של דבר זה חוג ואם זה לא בא ממנו אז אין טעם להכריח?

תשובה:  האם לאפשר לילד לבחור מה שנוח לו


תודה על הפניה וסליחה על העיכוב בתשובה. הייתי מציע לנסות להבין אם יש סיבות נוספות מעבר לקושי בנסיעות. או כמו שאנו הפסיכולוגים אומרים, האם הקושי בנסיעות פוגש סוגיות אחרות? ציינתם שהוא אומר שנמאס לו מהחוג. כדאי לנסות להבין מה יש מאחורי האמירה הזו. הסיבות לירידה במוטיבציה או רצון לעזוב את הספורט בגילאים הללו יכולות להיות רבות, אך בד"כ ניתן לצמצם אותן למספר תחומים: א. התחום החברתי-השפעות בתוך החוג ומחוצה לו- למשל כיצד מרגיש שם מבחינה חברתית? ב. החוויה הספורטיבית- התאמה בין תרבות החוג/חווית החוג ובין הספורטאי (וכאן יש חשיבות למאמן, לחוויה שהוא מייצר ולהתאמה בינו לבין הילד). למשלן, ילד בחוג ששמים דגש ערכים או התנהגויות שאינם מתאימות לו ואינם רוצה בהם. האם מרגיש לחץ גבוה מדי שגורם לסטרס/חרדה/פחד מכישלון שמאפילים על החוויה החיובית מהטניס ושוחקים את ההנאה ותחושת המסוגלות? בסופו של דבר ילדים בגיל הזה צריכים בעיקר דני דברים- כיף ותחושת מסוגלות. אם אחד מאלה נפגעים באופן קונסיסטנטי נראה ירידה במוטיבציה ואף רצון לעזוב. ג. קשר עם המאמן- האם הקשר בריא/תורם לילד? האם הילד חווה שמעריכים ומאמינים בו? אם לא, הסימפטום יכול להיות ירידה במוטיבציה. מציע לנסות לייצר עימו מרחב שיח שיאפשר לחקור יחד את המתרחש, ללא שיפוט ובלי שהילד ירגיש שאולי מאכזב את אחד ההורים ברצונו לעזוב. מעורבות הורית טובה בספורט היא כזאת שכן תתערב כדי לעזור לילד לקבל החלטות משמעותיות, כגון עזיבה, מתוך שיקולים נכונים והבנה טובה של המתרחש. מצד שני, יש לדעת לא לערב את הרגשות והרצונות שלנו בתור הורים. לפעמים זה לא כ"כ קל וברור. אם אתם מרגישים שאתם מתקשים בכך, אפשר לפנות לפסיכולוג ספורט כדי לייצר את המרחב הזה לשיח ולהתבוננות ומתוכו לקבל החלטות. בברכה, גבי
 X