כמו בטיפול, כאשר מאותר פער בין מצב רצוי למצוי, על מנת להעריך מהם הכלים המתאימים לשיפור המציאות ולהגעה למקומות הרצויים, חשוב לבחון מהם החסמים, הדפוסים והמחשבות אשר יצרו את המצב הקיים ומולם לעבוד.

בתחום של הטיפול הרגשי- נפשי, חלו שינויים רבים וקיצוניים בהיבטים רבים אשר יצרו קשיים אצל מטפלים רבים בביסוס הקליניקה. החסמים שנוצרו בשל קשיים אלו בפני המטפלים- חלקם מוצהרים ואחרים סמויים- מקשים על מטפלים להיחשף, לקבל יותר פניות ולהפוך את הפניות שכן מגיעות -לטיפולים המתקיימים בקליניקה.

לפני שנבחן את החסמים הללו ננסה להבין את המציאות המשתנה:

1.1 המציאות המשתנה

החיים בעידן המודרני מעלים סוגיות חדשות ומורכבות בכל שכבות הגיל והנושאים איתם מתמודדים אנשים הם מרובים. כבר מגיל צעיר ההתמודדויות החברתיות והלימודיות על כתפי הילדים רבות וכבדות מבעשור הקודם וזה הולך ומחמיר:

1.1.1 טכנולוגיה: הטלפונים הניידים החכמים - חושפים את הילדים בגיל צעיר לאפליקציות תקשורת אשר משנות את כל המערך החברתי- למי שיש טלפון חכם הוא שותף לקבוצת הוואטס אפ ומי שלא- נשאר בחוץ ולא מגיע למפגש הכיתה בפארק. הם מתקשרים להורים עם סיום יום הלימודים בשורה של בקשות, בעוד שפעם היו צריכים להפרד מהחברים, להגיע הביתה, להוריד את התיק, ורק אז יכלו להתקשר לאמא לעבודה לשאול אם יכולים להזמין חבר. כעת כאשר מתקשרים כאשר כל החברים עומדים סביבם, נוצרת עוד חזית ללחץ חברתי. אין דחיית סיפוקים. האינטרנט המציף באינפורמציה, ריבוי הערוצים בכבלים המציעים כל כך הרבה תכניות לא מותאמות בכל שעות היום, גם כשהם בצהרים לבד בבית. הפייסבוק היוצר קליקות, חרמים, ופגיעות אינסופית. הטכנולוגיה מערטלת את הילד בפני העולם ומשאיר אותו חסר הגנה ופרטיות.

1.1.2 הלימודים- במציאות בה ילד מקבל ציון בשיעור ספורט על שיווי משקל, לא נותר לילד מרחב בו הוא מרגיש בנוח ולא צריך לחשוש מפני כשלון. הילדים מגיל מאוד צעיר מתמודדים עם חומרים לימודיים שבדור קודם נלמד בכיתות גבוהות יותר. הם מוערכים ברמה היום יומית ומקבלים בחנים ציונים ומבחנים ללא הפסקה. ההשוואה החברתית איננה פוסחת גם בחזית זו.

1.1.3 ההורים- עובדים יותר שעות, נמצאים פחות בבית, מתירנים יותר ומתקשים מול הלחצים החברתיים למצוא את הגבולות המתאימים להם בניהול הבית וחינוך הילדים.

ועם עסקנו בהורים- גם עבור המבוגרים המציאות הפכה מורכבת לא פחות:

1.1.4 נורמות החיים בחברה המודרנית מציבות רף גבוה מאוד ממבוגר כדי שיתפס כמתפקד ברמה הנורמטיבית. לצאת לעבודה לא תמיד מספיק. אנשים חשים ציפייה אישית וחברתית "לעשות קריירה"- להתקדם במעמד ובהכנסה, להתלבש טוב, להיראות טוב, לקחת את הילדים לכמה חוגים, להיות מעורב בנעשה בבית הספר, להיות בעל יכולת מרחבית ותכנון זמן כדי לנבא הגעה בזמן בכבישים העמוסים, להתמודד עם הטכנולוגיה ועוד ועוד.

1.1.5 תרבות השפע יוצרת הצפה ובלבול, במיוחד על הצעירים המתבטים ומתקשים למצוא כיוון, לעשות בחירות של מקצוע, זוגיות. הם מדווחים על תחושה קבועה של חוסר שביעות רצון. מלאי ספקות שבטח יש שם בחוץ משהו טוב יותר ולכן עולם האפשרויות הבלתי מוגבלות, כביכול, מייצר קושי עצום בקבלת החלטות וניהול חיים תקין.

1.1.6 שינוי במסגרות התמיכה- בעבר הסבים והסבתות גרו קרוב, ויכלו לשמש מערכת תמיכה משמעותית, היום הרבה מדור הסבים עדיין עובדים או פעילים מאוד ולרוב (וטוב שכך במובנים רבים) אינם פנויים להיות זמינים ברמה היום יומית לטיפול בנכדים. מאידך, הקהילה- השכונה, תחושת הביחד ברמה הרגשית חברתית כמעט ולא קיימת. אנשים מדווחים כי החברים הקרובים להם אינם מתגוררים באותו ישוב, גם הם מוצפים בעומס החיים והיכולת להפגש, להתמך, לשוחח בשלווה בטלפון הולכת ומצטמצמת. אנשים אחרים מרגישים כי מערכות יחסים רבות בחייהם לא מצליחות להגיע לעומקים ולייצר משמעות כמו הקשרים של פעם, של הילדות. רבים הם המדווחים על ניכור, בדידות חברתית, ותחושת זרות מול סביבתם.

1.1.7 יוקר המחיה הולך ועולה במקביל לסטנדרטים גבוהים של רמת חיים- אנשים רבים חווים דחק רב סביב הקושי לעמוד בהוצאות הכלכליות של המשפחה, לתת לילדים את מבוקשם לפי הצו החברתי, והיכולת להשקיע משאבים במענה לבריאות נפשית מתדרדרת.

כל אלו הם רק דוגמאות על קצה המזלג של המציאות היוצרת רמות דחק גבוהות במיוחד, עמימות ובדידות אשר שם כל אדם בקהילה, מילד ועד מבוגר בדיספוזיציה לחוות דיכאון משבר או תחושות של חוסר שביעות רצון בחייו.

המשך >