שאלה: בת 4.5 - (דנית)
שלום, אני אמא לשני ילדים, הגדולה בת 4.5 והקטן בן 2. בתי החלה בתקופה האחרונה לחזור ולציין בפנינו שהיא מקלקלת דברים בבית וכן מבצעת פעולות שפוגעות בגופה כגון חריקת שיניים וכד', גם אם היא לא תמיד עושה אותן, או לא עושה אותן בכוונה. בנוסף היא אומרת דברים כמו אני עושה דברים שאסור ולא מספרת לך, אני תמיד משקרת אז עדיף לא לדבר איתי וכן הלאה. היא אומרת את הדברים האלו באופן רפטטיבי. ניסינו לגשת לבעייה בכמה דרכים, למשל להציע לה קבלה, להסביר למה לא כדאי לנהוג בצורה הזו ואף למנוע ממנה דברים כמו בילוי מתוכנן עם אחד ההורים, או מתנה שהייתה אמורה לקבל. אף אחת מהדרכים לא עבדה והיא נותרה בשלה. כשאנחנו שואלים אותה למה היא פועלת כך, היא אומרת שזה כדי לעצבן אותנו. היא מודה שהתוצאה לא מוצאת חן בעיניה ולא נעים לה כאשר כועסים עליה, אך עדיין ''בא לה''. גם כאשר היא מתנצלת על מעשיה היא מיד מציינת שהיא לא באמת התכוונה לכך.
היא מציינת לאחרונה רבות את הרצון שלה לעצמאות ו''להחליט על הכל בעצמה''.
חשוב לי לציין שבתי היא ילדה מאוד בוגרת, חכמה וטובה, בבית ובגן ואנחנו תמיד מדגישים בפניה את החוזקות שלה ואת מעלותיה הרבות.
אשמח לעצתך כיצד לנהוג?
תשובה: בת 4.5 - (מיכל דביר קורן)
שלום דנית,
את מתארת ילדה נבונה עם עולם פנימי עשיר שכנראה מוצפת מאוד במחשבות וטרדות, כנראה סביב המקום שלה במשפחה ואולי סביב נושאים נוספים. אני לא בטוחה שיש קשר בין חריקת השיניים לבין הרס החפצים, אבל ברור שבשני המקרים מדובר בהתנהגויות לא רצויות שהיא עושה מתוך קושי לבטא את מה שמטריד אותה באמת. מעל הכל, נראה שהיא מאוד מפחדת לאבד את אהבתכם, ולכן נראה לי שהאסטרטגיה של איום או שלילת זכויות לא רלוונטית כאן. ממליצה מאוד לפנות להתייעצות מעמיקה יותר ובמידת הצורך לשקול טיפול במתכונת הורה-ילד. בהצלחה, מיכל
מנהלת פורום מיכל דביר קורן
