חופשה זוגית להורים – זכות או חובה?
מיכל דביר קורן
לא ולא..... חופשה עם ילדים אינה 'חופש' עבור ההורים. אומנם מדובר בחוויה משפחתית ולה ערך מוסף חשוב ומרכזי בחיי משפחה - איסוף של חוויות מגבשות ומשמעותיות, הנאה מהשהייה הממושכת יחד, העמקת ההכרות ועוד. אבל זה לא מספק להורים את הצורך במנוחה, התאווררות ואיסוף כוחות שהינם נחוצים וחיוניים כך כל לכל אדם. במיוחד כשמדובר בהורים לילדים צעירים אשר הינם, מעצם הגדרתם, אנשים מותשים ועייפים: לילות מחוסרי שינה, בקרים אינטנסיביים, ערבים מתישים ותחושת מירוץ שהיא אינהרנטית לעיסוק ששמו הורות, במיוחד הם זקוקים לחופש ולתיחזוק הזוגיות דקה לפני צורך בטיפול זוגי.
לפיכך, השיקול אינו האם לצאת - כי התשובה היא חד-משמעית כן! – אלא השאלות הנותרות קשורות למתי, לכמה זמן, לאן ואיך.
מבחינת גיל הילדים, זה אולי מפתיע, אבל דווקא קל יותר להשאיר תינוק צעיר, עד גיל 4-6 חודשים. בגיל הזה תינוקות יכולים להישאר בטיפול של כל אחד שדואג לצורכיהם בצורה מייטיבה וזמינה והם עדיין אינם מעדיפים דווקא את ההורים בתור מי שנענה לצרכים, מנחם ומרגיע. לפיכך, דווקא עזיבה בגיל צעיר זה עשויה להיות קלה הרבה יותר בהשוואה לעזיבת תינוק בן 8-10 חודשים או כמובן לגבי פעוטות וילדים. כמובן שכאשר מדובר בתינוק צעיר כל כך, חשוב מאוד להדריך את הנשארים לטיפול בהם בצורה מפורטת ככול הניתן, והכרחית שהות משותפת טרם הנסיעה על מנת שהנשארים יוכלו ללמוד על ההרגלים שלהם - כיצד מואכלים והיכן (סוג בקבוקים, טמפ', תנוחה, מקום ישיבה...), כיצד נרדמים והיכן (נענוע, על הידיים, במיטתה, מוזיקה, תאורה...), מהלך של סדר היום, צעצועים מועדפים ובעצם כל דבר שרק ניתן לחשוב עליו. אם מדובר בתינוק יונק, על האם להיערך לשאיבת-חלב גם בזמן השהות בחופשה כדי לשמור על הכמויות הנדרשות, וחשוב מאוד "להתאמן" באכילה מבקבוק מספיק זמן לפני זה (ולא להשאיר את ההתמודדות עם סרבני-בקבוק לרגע האחרון...).
גם לגבי פעוטות או ילדים צעירים חשוב לתדרך את הנשארים להשגחה במיירב הפרטים האפשריים: הסיפור המועדף לפני השינה, מיקום מדוייק וזמנים של החוגים ופעילויות אחר הצהריים, חברים מועדפים וכדומה.
בכל גיל, לגבי הנשארים להשגחה, עדיפה השהות שלהם בבית המשפחה על פני העברה של הילדים אל בית אחר (גם אם מדובר בבית מוכר כמו בית הסבאים). כך ניתן יהיה לשמר ביתר-קלות את סדר היום ואת השגרה המוכרת כאשר הדבר הבסיסי - הטיפול ההורי המוכר - חסר. בבית המוכר ישנן הפינות האהובות והמרגיעות, מגוון החפצים האישיים, ושם גם ניתן לארח חברים או להתארח לכמה שעות בבית חברים במידה ומדובר בפעוטות או בילדים בוגרים יותר.
כמובן שחשוב מאוד מאוד מאוד להכין את הילדים לקראת הנסיעה של ההורים (לספר ולהסביר גם אם מדובר בתינוק קטן!!), לשתף אותם בתוכנית מראש, מי בדיוק יהיה איתם, מתי והיכן (למשל, "ביום חמישי סבתא דליה תבוא לקחת אותך מהגן ותלכו יחד לבלט, היא תישאר לישון בבית שלנו ותיקח אותך לגן ביום שישי ואז סבא יוסי וסבתא שולה ייקחו אותך אליהם למושב עד שאבא ואימא ייחזרו ביום שבת"). אם מדובר ביותר מילד אחד, ורוצים להקל על הנשארים, עדיף לחלק את משך הזמן בין כמה מטפלים על פני להפריד בין הילדים לשני בתים, אז ילדים יכולים לפתח מחשבה שאחיהם נמצאים עם ההורים ואילו הם הושארו...
מבחינת משך הזמן, חופשה של שני ההורים בסדר גודל של 3-5 ימים/לילות היא פרק זמן סביר למרבית הילדים, להוציא ילדים עם צרכים מיוחדים או ילדים הנמצאים בתקופות מעבר רגישות כמו כניסה למסגרת גנית חדשה, סביב לידת אח או אחות, בסמוך למעבר דירה או בתקופת גמילה מחיתולים או מהנקה. מעבר לפרק הזמן הזה, נדרשת היערכות אחרת.
מבחינת יעד הנסיעה, למען שלוות ההורים ושלוות הנשארים להשגחה, מומלץ לנסות למצוא יעד נסיעה קרוב יחסית: על מנת לייצור תנאים מייטיבים לחופשה של זוג הורים עייפים, דיי במיטה נעימה ובשקט, ואת זה ניתן למצוא גם בסמוך לאיזור המגורים. לא כדאי לבזבז זמן חופשה יקר על נסיעה לצימר מרוחק ומבודד, וזה גם ירגיע את הנשארים שאתם במרחק הגעה קצר במקרה של צורך אמיתי באזעקה. הרבה זוגות תל-אביבים מבלים את החופשות "מהילדים" בבית מלון בהרצליה - תוך חצי שעה מרגע הפרידה מהילדים כבר אפשר להיות בג'קוזי....
מבחינת תגובות הילדים, לא ניתן לצפות שהם "רק" יהיו מאושרים מהעניין, אבל בהנחה שהם נשארים לטיפול על ידי אנשים מוכרים שיהיו מסורים ודואגים עבורם, בהנחה שלא קורים אירועים דרמטיים ושלא מדובר בילדים עם קשיי הסתגלות ניכרים או בילדים עם חרדת פרידה קיצונית, עבור מרבית הילדים הנסיעות האלה עוברות בצורה קלה וההורים רק מתייסרים על שלא עשו זאת הרבה קודם....נסיעה טובה!
מיכל דביר קורן - פסיכולוגית התפתחותית מומחית
