מהי בעצם טראומה?
כולנו חווים במהלך החיים רגעים של כאב, אובדן או פחד. אבל לפעמים, יש חוויה כל כך עוצמתית, מאיימת או מבלבלת — שהנפש לא מצליחה לעכל אותה. זהו רגע שבו משהו נשבר בפנים, שבו אנחנו מאבדים לרגע את התחושה שיש לנו שליטה או ביטחון בעולם.
לרגע הזה אנחנו קוראים טראומה.
טראומה היא לא רק מה שקרה — אלא מה שהנפש עברה
טראומה יכולה להיגרם מאירוע חד־פעמי כמו תאונה, תקיפה או מלחמה, אך גם מתהליכים מתמשכים כמו התעללות, הזנחה או חוסר אמפתיה לאורך זמן.
היא מתרחשת כשאנחנו חווים חוסר אונים עמוק — כשהגוף והנפש מוצפים בעוצמה רגשית שלא ניתן לשאת.
באותו רגע, המערכת הנפשית "קופאת" כדי לשרוד. הזיכרון לא נשמר כסיפור שאפשר לספר, אלא כתחושות, דימויים או הבזקים שחוזרים שוב ושוב – לעיתים גם שנים אחרי.
איך נראית תגובה טראומטית?
התגובות לטראומה מגוונות ומשתנות מאדם לאדם:
רגשות: חרדה, דיכאון, כעס, בושה או תחושת ריק.
גוף: מתח מתמיד, דריכות, נדודי שינה, או כאבים לא מוסברים.
מחשבות: קושי להתרכז, תחושת נתק מהמציאות, פלאשבקים או סיוטים.
יחסים: התרחקות מאנשים, קושי באמון, תחושת ניכור או חוסר שייכות.
כאשר הסימפטומים האלה נמשכים זמן רב ומשבשים את החיים – ייתכן שמדובר בהפרעת דחק פוסט־טראומטית (PTSD).
הדרך להחלמה
ריפוי מטראומה הוא תהליך — עדין, הדרגתי ואישי מאוד.
הוא מתחיל ביצירת תחושת ביטחון, וממשיך בעיבוד החוויה בצורה שמאפשרת לנפש לשוב ולחבר את מה שנשבר.
בתהליך הטיפולי נעשית עבודה על כמה מישורים:
חיבור מחדש לגוף ולתחושות.
הכרה בכאב ובפחד, מבלי שהם ישתלטו על ההווה.
בניית אמון וקשר עם המטפל, עם העולם, ועם העצמי.
יצירת משמעות חדשה לחוויה , להפוך את הטראומה לסיפור שניתן לספר, לא רק לשאת.
טראומה כחלק מהחוויה האנושית
טראומה אינה רק פצע אישי היא גם ביטוי עמוק לפגיעות האנושית שלנו ולצורך הבסיסי שלנו בקשר, בהכרה ובאמפתיה.
החלמה מטראומה איננה חזרה למי שהיינו, אלא הפיכה למי שאנחנו יכולים להיות , שלמים יותר, מחוברים יותר, ובעלי חמלה לעצמנו ולאחרים.
טראומה אינו עניין של עובדות חיצוניות בלבד (“קרה לי דבר נורא”), אלא של חוויה פנימית — איך הגוף, הנפש והזיכרון מגיבים לאורך זמן.
שני אנשים יכולים לעבור את אותו אירוע — תאונה, אובדן, ניתוק —
ואחד מהם יישאר עם תחושת כאב שניתנת לעיבוד, בעוד השני יחווה את זה כמשהו ששינה את חייו מן היסוד.
ההבדל טמון בהשפעה הפנימית: האם הנפש הצליחה לעבד, להבין ולהטמיע את החוויה, או שהיא נותרה "תקועה" בה?
איך לדבר עם ילדים על אירועים מורכבים ואקטואליה?
צוות אתר על הספה
מתבגרים, התפתחות הילד, זוגיות ומשפחה, טראומה, אבל ואובדןבמציאות הישראלית בה לעיתים כה קרובות קורים אסונות, חשוב שנדע לתווך לילדים את התכנים המציפים את התקשורת. מכיוון שהתקשורת נעשתה כל כך פולשנית, אנחנו כבר לא יכולים להגן עליהם מלדעת מה קורה
התעללות בעובד
צוות אתר על הספה
אבל ואובדן, איכות חיים, טראומה, משברי חייםכל מי שאני מכירה, פגש לפחות פעם אחת בחייו מנהל מטריד ושמעתי גם כמה סיפורים על התעללות של ממש במקום העבודה. חייבת להודות שהיו לי כמה בוסים שגרמו לי לתהות האם התנהגותם הפוגענית והבלתי הולמת נחשבת להטרדה.
מדינה בפוסט טראומה
ענבר לבקוביץ M.A., C.T.
טראומה, אבל ואובדן, חגיםמאז קום מדינת ישראל, אנו עדים למלחמות, אירועים חבלניים וטרור. מדינת ישראל צוברת נדבך אחר נדבך חוויות טראומטיות שהולכות ומצטברות. ונוסף לעבר ולהווה הקולקטיבי, חלקנו צוברים אירועי חיים קשים, שמכבידים על הטראומה
טראומה – להדחיק או לפגוש?
רונית בלום
אבל ואובדן, חרדה, טיפול פסיכולוגי, טראומה, מיניותסיגל ( שם בדוי ) היא אישה בסוף שנות ה30 לחייה, אימא לשני ילדים, נשואה . בתחילת הטיפול היא מבקשת שלא אתן לחיוך על פניה להטעות אותי. כבר שנים שהיא לא מצליחה להרגיש שמחה
סימנים נפוצים לכך שחוויה מסוימת הייתה טראומטית
הנה כמה שאלות רכות שאפשר לשאול את עצמך (בלי צורך בתשובה מידית):
1. חוויית שליטה
האם באותו רגע הרגשת חוסר אונים מוחלט, כאילו העולם מתמוטט ואין מי שיעזור?
האם מאז את/ה מרגיש/ה ששליטה בחיים "נלקחה" ממך במובנים מסוימים?
2. זיכרון חודר או ניתוק
האם האירוע חוזר אליך שוב ושוב — בצורת תמונות, תחושות או סיוטים?
או להפך — האם יש חורים בזיכרון, חלקים שאינך מצליח/ה לזכור?
3. הגוף והתגובות
האם את/ה חווה דריכות מתמדת, תגובות חזקות לרעשים, למגע, למקומות או מצבים?
האם הגוף שלך מגיב (כאבים, קפיאה, רעד) גם כשאין סכנה ממשית?
4. רגשות ויחסים
האם יש רגשות של אשמה, בושה, או ניתוק מהעולם?
האם קשה לסמוך על אנשים, להרגיש שייכות, או לאהוב כמו פעם?
5. הזמן
האם נראה לך שהאירוע עדיין "חי" בתוכך — כאילו הוא לא באמת נגמר?
מה ההבדל בין כאב לטראומה?
כאב הוא חלק מהחיים — כולנו חווים אובדן, פרידה, תסכול.
אבל כאשר הכאב אינו מצליח להתעכל, והוא ממשיך לפלוש אל ההווה ולנהל את הרגשות, המחשבות או הגוף שלך ייתכן שמדובר בחוויה טראומטית.
הטראומה משאירה את הנפש "תקועה בזמן" — כאילו חלק ממך נשאר שם, ברגע שבו הכל קרה.
הסימפטומים של טראומה
כשאדם עובר חוויה קשה או מאיימת – הגוף והנפש נכנסים למצב חירום.
אם מערכת העצבים לא מצליחה "להירגע" ולשוב לאיזון, נוצרת תגובה מתמשכת שמכונה תגובה טראומטית.
היא יכולה להופיע ימים, חודשים ואפילו שנים אחרי האירוע, ולעיתים נדמה שהזמן לא באמת עבר.
תגובות רגשיות
הפן הרגשי הוא הלב של החוויה הטראומטית. לרוב מופיעים:
חרדה ודריכות תחושת סכנה מתמדת גם כשאין איום ממשי.
פחדים חזקים או בלתי מוסברים.
בושה ואשמה במיוחד כשמדובר בפגיעה אישית או ביחסים קרובים ("אולי אני אשם", "יכולתי למנוע").
כעס והתפרצויות או להפך, קיפאון רגשי.
תחושת ריק או ניתוק קושי להרגיש שמחה, אהבה או קרבה.
דיכאון אובדן תקווה או משמעות.
תגובות מחשבתיות וקוגניטיביות
פלאשבקים חזרה פתאומית וחיה לאירוע כאילו הוא מתרחש עכשיו.
סיוטים חוזרים.
בלבול וקושי בריכוז.
חורים בזיכרון או תחושה שפרטים נעלמו.
מחשבות פולשניות שאי־אפשר להפסיק.
עיוותי חשיבה למשל: "אני חלש", "אי אפשר לסמוך על אף אחד".
תגובות גופניות
הגוף "זוכר" גם כשאנחנו מנסים לשכוח.
דריכות יתר הגוף כל הזמן בכוננות (דופק מהיר, מתח בשרירים).
קפיאה או ניתוק גופני חוסר תחושה, נוקשות, או תחושת "לא בגוף שלי".
קשיי שינה קושי להירדם, יקיצות תכופות, חלומות מטרידים.
כאבים כרוניים בטן, גב, ראש – ללא סיבה רפואית ברורה.
תגובות פיזיות פתאומיות רעד, קוצר נשימה, בחילה.
תגובות ביחסים ובחיים החברתיים
הסתגרות או הימנעות ממגע עם אנשים.
קושי באמון פחד מקרבה, חשדנות.
חזרה למצבים דומים לאירוע הטראומטי (לעיתים באופן לא מודע).
קשיים בזוגיות ובמיניות.
תחושת ניכור כאילו העולם ממשיך, אבל אתה נשארת מאחור.
תסמינים מתמשכים – PTSD
כאשר חלק מהתסמינים נמשכים יותר מחודש ומשפיעים על חיי היום־יום, ייתכן שמדובר ב־הפרעת דחק פוסט־טראומטית (PTSD).
מצב זה כולל:
* חודרנות (פלאשבקים, סיוטים).
* הימנעות (מאירועים, מקומות או שיחות המזכירים את הטראומה).
* שינוי במצב הרוח ובחשיבה.
* דריכות יתר (הבהלה, תגובת "קפיצה" פתאומית).
מטפלים בטראומה
פסיכולוג, מטפל ביופידבק
פסיכותרפיסטית מוסמכת CBT, EMDR ומטפלת קלינית
פסיכולוגית קלינית מומחית
פסיכולוג קליני מומחה
פסיכותרפיסט מוסמך, מטפל בתנועה
פסיכותרפיסט, מומחה לטיפול בטראומות, חרדות ומשברי חיים
פסיכולוגית רפואית מומחית ופסיכותרפיסטית CBT
פסיכותרפיה אינטגרטיבית
מהי דיסוציאציה ואיך זה קשור לטראומה
המונח דיסוציאציה (Dissociation) הוא אחד המפתחות החשובים להבנת מה שקורה לנפש בזמן טראומה — ואיך היא מנסה לשרוד כשאין דרך אחרת.
מהי דיסוציאציה?
המילה דיסוציאציה פירושה "התנתקות" או "פיצול".
זהו מנגנון הגנה טבעי של הנפש, שמופעל ברגעים שבהם המציאות קשה מדי לשאת.
כאשר אדם חווה פחד, כאב או איום עז — והנפש אינה מסוגלת לעבד את מה שקורה — היא "מפרידה" בין חלקים של החוויה, כדי לשרוד.
זו דרך של המערכת הנפשית לומר:
"אם אני לא יכול לברוח פיזית – אני אברח פנימה."
איך זה מרגיש בפועל?
דיסוציאציה יכולה להופיע בעוצמות שונות:
ניתוק רגשי חוויה של "לא להרגיש כלום", קהות רגשית, כאילו הכול קורה מרחוק.
ניתוק מהגוף תחושה של "אני לא ממש פה", או שהגוף לא שייך לי.
אובדן זמן רגעים או שעות שנעלמים מהזיכרון ("לא שמתי לב מה קרה בינתיים").
תחושת חלום או ערפל כאילו הכול לא מציאותי, כמו סצנה מסרט.
פיצול פנימי בחוויות קשות ומתמשכות, האדם עשוי לפתח חלקים "מופרדים" של העצמי, שכל אחד מהם נושא זיכרונות או רגשות שונים.
למה זה קורה – הקשר לטראומה
דיסוציאציה היא למעשה תגובה הישרדותית לטראומה.
כשאין אפשרות להילחם או לברוח, הנפש "מכבה" את הקשר בין מודעות, רגש וזיכרון.
כך האדם שורד את האירוע מבלי להתמוטט, אבל משלם מחיר אחר – החוויה נותרת לא מעובדת, "קפואה בזמן".
זו הסיבה שאנשים עם טראומה לעיתים מספרים:
"אני זוכר מה קרה, אבל לא מרגיש כלום."
או: "כאילו זה קרה למישהו אחר."
במילים אחרות — הדיסוציאציה מצילה בזמן אמת, אך בהמשך מקשה על הריפוי, כי היא מפרידה את האדם מהחוויה שצריך לעבד כדי להשתחרר ממנה.
סוגים של דיסוציאציה
דיסוציאציה רגעית ניתוק זמני בזמן מצוקה (נפוץ אחרי תאונה או הלם).
דיסוציאציה כרונית מצב שבו הנפש "מתרגלת" להתנתק גם ביום־יום.
הפרעת זהות דיסוציאטיבית (DID) במקרים קיצוניים ומתמשכים (לרוב בעקבות טראומה בילדות), נוצר פיצול בין חלקי אישיות שונים.
ריפוי וחיבור מחדש
הדרך להתמודד עם דיסוציאציה אינה "להילחם בה", אלא להבין שהיא מנגנון חכם של הישרדות.
בשלב הראשון חשוב ליצור תחושת ביטחון בגוף ובהווה, ורק בהמשך – לעבד את החוויות הקפואות בעדינות, מבלי להציף את המערכת מחדש.
בטיפול, נעשית עבודה על:
* חיבור בין גוף לתחושה ("להיות נוכח בגוף שלי").
* זיהוי מתי נוצר ניתוק – ולמידה כיצד לחזור בעדינות.
* עיבוד הדרגתי של האירועים הטראומטיים בצורה שמאפשרת חיבור ולא פיצול.
