מחקרים הראו שתינוקות מעדיפים את הקול של אימם על פני קולה של אישה אחרת. דוגמא אחרת היא תנועות מציצת השפתיים של תינוק טרם יניקת השד או מציצת הבקבוק: הוא משתמש בזיכרון שיש לו על תחושת החלב בפה המפיגה את הרעב ומשתמש בזיכרון הזה עד שהוא תופס את הפטמה ויונק.
הורים משקיעים רבות במציאת צעצועים אטרקטיבים לתינוק. משקיעים מאמץ גדול עוד יותר במציאת פעילות משותפת לסוף השבוע ומשקיעים לא פחות במציאת בגדים יפים לחג... אך האם תינוקות בכלל זוכרים?? האם משהו מכל זה יישאר?
בתצפיות שעשו על תינוקות צעירים מאוד מצאו שהמידע החושי שהם קולטים מהעולם מקודד ומתגבש לכדי זיכרון שבו הם משתמשים בהתנסויות הבאות שלהם. למשל, מחקרים הראו שתינוקות מעדיפים את הקול של אימם על פני קולה של אישה אחרת. דוגמא אחרת היא תנועות מציצת השפתיים של תינוק טרם יניקת השד או מציצת הבקבוק: הוא משתמש בזיכרון שיש לו על תחושת החלב בפה המפיגה את הרעב ומשתמש בזיכרון הזה עד שהוא תופס את הפטמה ויונק.
עם ההתפתחות, הזיכרון מתרחב ואינו מקודד רק חוויות סנסוריות בסיסיות כמו קור/חום, רעב/שובע, אלא גם אסוציאציות נוספות, ביניהן חוויות רגשיות, מילים ומשמעויות. השפה המתפתחת קשורה גם כן לזיכרון כיוון שהיא מעניקה משמעות לחוויה. שפה יכולה לעזור לזכור זיכרון חזותי בערוץ נוסף למשל, כאשר פעוט לומד מהו 'בקבוק' הוא מקודד לא רק את המראה החזותי של הבקבוק, אלא גם את המילה 'בקבוק' שעליה חוזרים הוריו, ואת תחושת השובע הנעימה מהאכילה. הזיכרון שלו כעת מורכב ממספר ערוצים חושיים.
למרבית המבוגרים יש זיכרונות מגילאי 3-4 , אך חלקם מבוססים פחות על 'זיכרון' ממשי ומשולבים בהם גם סיפורים של ההורים או תמונות באלבום, עד כי קשה לדעת מהו הזיכרון ה"נקי". ישנם מומחים לזיכרון שממליצים דווקא לא לצלם חוויות משמעותיות כי אז יש יותר מקום לזיכרון ה'אמיתי' להתקיים, מעבר לתמונה. פעוטות יכולים לזכור חוויות מלפני כמה ימים אם ינתנו להם רמזי שליפה שרלוונטיים לחוויות שלהם. הם לא יוכלו לזכור משהו כללי כמו "כשיצאנו לטייל" אך כן יוכל לזכור "כשהיינו בים". חשוב להבין שאין להם תחושה של זמן ולכן רמזים כמו לפני חודש" או "ביום שני" לא רלוונטיים לגביהם. ההמשגה של עבר-עתיד מתחילה להתארגן רק בגיל הגן.
מבחינת חוויות של שגרה, נוטים לזכור את האירוע בפעם הראשונה שהוא התרחש, בפעם האחרונה, וכן את המקרים בהם הייתה סטיית מהשגרה הקבועה, למשל, "בכל יום הולכים לגן דרך השדרה, אבל אתמול היה שם מנוף שחסם את הדרך" - את האירוע הזה פעוט יכול לזכור כי הוא שונה מהשגרה הקבועה שלו ויוכל לשלוף את הזיכרון הזה. בגלל זה ילדים נוטים לחזור שוב ושוב על אירועים חד-פעמיים כאלה ("היה מנוף!!"), או למשל, על מכה שקיבלו או על משהו שהיה פתאום חסר. לעיתים הורים נוטים להתרעם על כך: "היא חייבת להזכיר לי כל הזמן שלא הבאתי לה את הבובה, רק פעם אחת שכחתי!" וכדומה.
ילדים קטנים לא מעלים בדעתם את הצורך לזכור, אבל הם יכולים להיות מאוד מאוכזבים ומתוסכלים אם הם שוכחים משהו חשוב....בגילאי הגן הם מסוגלים להבין שמטלה מסוימת דורשת מהם לזכור, יש להם יכולת לקלוט כמות עצומה של מידע, אבל הם עדיין לא יכולים להשתמש באסטרטגיות מכוונות על מנת לזכור כמו הכנת רשימה או זכירה על פי קבוצות-תוכן: זה מתאפשר רק בגיל בית הספר.
משחקי הזיכרון הטיפוסיים קשורים לרוב לזיכרון החזותי, למשל המשחק הפופולרי בו מחפשים שני כרטיסים תואמים על פי המיקום שלהם. זה משחק טוב ונחמד מאוד, אך הוא לא בהכרח משקף יכולת לזיכרון של חוויות רגשיות ולא מצרף מיומנות זיכרון של ערוצים נוספים, פרט לזיכרון החזותי-מרחבי. ישנם משחקים שמפעילים גם זיכרון שמיעתי, למשל "סיימון": משחק בו צריך לחזור בחיקוי על רצף צלילים על פי סדר.
אז איך נסייע לקטנטנים לפתח את הזיכרון? מומלץ תמיד לעזור לקודד ערוצי חישה נוספים כדי להרחיב את החוויה: באמצעות שירים שקשורים, ריחות, טקסים וכמובן מילים.
מיכל דביר קורן - פסיכולוגית התפתחותית מומחית
