יחסים בין אחים
מערכת על הספה
האחים מלווים את האדם מרגע הולדתו ולרוב אחרי הזדקנות ההורים ומותם.
זו מערכת יחסים מורכבת. היא משתנה בתקופות מסוימות והיא נחווית באופן שונה על ידי כל אחד מהאחים השותפים לה. איכות היחסים בין הילדים תלוי בגורמים רבים- באישיות הילד ובטמפרמנט איתו נולד, במיקומו של כל ילד במשפחה ובהרכב המשפחה (בנים / בנות, פער הגילאים), ובעיקר בהורים, בערכים המונחלים בבית, ברמת המעורבות המגלים ההורים במערכת היחסים בין ילדיהם ובסגנון ההורות שלהם.
לאורך ההיסטוריה אנחנו רואים סביבנו סיפורים על אחים ועל ההשלכות של מערכות היחסים שלהם. קין והבל שיחסיהם אופיינו בעוינות וקנאה, התורה מתארת את ההבדלים באופיים ובערכיהם, בעיסוק שלהם ובהתנהגותם. כבר בסיפור קין והבל אנחנו רואים כי לאחים במשפחה תפקידים שונים. כל ילד מקבל או תופס תפקיד במשפחה. מכיוון שמשפחה היא מערכת וכל חלקיה של מערכת תלויים זה בזה, כל שינוי החל בחלק אחד של המערכת משפיע מיד גם על חלקיה האחרים. כך גם לכל חבר במשפחה תפקיד שונה. כאשר ילד נולד למשפחה בה אחיו הבכור הוא הילד החכם, שכל הזמן מהללים את חוכמתו ומאדירים אותה, יצטרך האח הצעיר, גם אם רמת ה IQ שלו לא פחותה ואף עולה על זהו של אחיו, למצוא תפקיד אחר. כי התפקיד הזה תפוס. כך גם כאשר ילד אחד תפקידו להיות הילד הטוב והמרצה, סביר שהתנהגותו של אחיו או אחותו תהיה מאתגרת עבור ההורים והילד השני יטה לקחת את תפקיד השובב, הקונדס או המורד.
מערכות יחסים בין אחים מאופיינות פעמים רבות ביחסי מסירות ונאמנות, מצד אחד. אחים שומרים על אחיהם הצעירים, אחים בנים מגוננים על אחיותיהם, יש תחושה חזקה לרוב הילדים, כי למרות המריבות, הרצון להרחיק את האח המפריע במשחק עם חברים, בזמן אמת, אח הוא אח וחבר זה משהו אחר. בגיל מאוד מוקדם ילדים רוכשים את התחושה הפנימית של הירארכית החשיבות של הדמויות בחייהם.
מצד שני, מערכת יחסים זו מאופיינת גם ביחסי קנאה ושנאה. התקרבות והתרחקות. בשל העוצמות החזקות של הרגשות המעורבים בקשר בין אחאים, בגלל התחרות על משאבים ותשומת לב מההורים, קיימת קנאה, ולעיתים אף שנאה. הבעה של שנאה בין ילדים במשפחה יכולה להתרחש בגיל הילדות אך ברוב המקרים זו תחושה נקודתית, המתיחסת למקרה ספציפי ומכילה בתוכה כעס גדול, ואכזבה. רוב ילדים המביעים שנאה כלפי אחיהם, אינם באמת שונאים אותם אלא מאוד כועסים, פגועים ומאוכזבים.
בבגרות, אנשים מביעים שנאה כלפי אחיהם בדרך כלל לאחר משבר אמון, חילוקי דעות קשים או מאבק על משאבי המשפחה וחלוקת התפקידים בטיפול בהורים. ברוב המקרים, אחים שגדלים לשנוא זה את זה, כנראה לאורך שנות יחסיהם היו קשיים ביחסים וזה תהליך שהלך והדרדר. מעט אנשים מביעים אדישות כלפי מערכת יחסים זו. כאשר מבטאים אחים אדישות זה כלפי זה, היא ככל הנראה מובעת כביטוי למנגנון הגנה השומר מפני התמודדות עם המורכבות האמיתית של היחסים, או ויתור על פנטזיה ליחסים אחרים עם האחאים.
מלני קליין, דיברה על ההזדמנות הטמונה במערכת היחסים היחודית שבין אחאים. היא טענה כי מערכת יחסים זו היא ההזדמנות של אחים להתנסות ביחסים אינטימיים , בהבנה חברתית, בהתקרבות והתרחקות, בכל המיומנויות שידרשו מהם בעתיד מול הקשרים הבינאישיים שיבנו. מערכת היחסים בין אחים מאפשרת לילד להתנסות בהבעה של כעס ואכזבה, תסכול, חוסר אונים ותחרות במקום הבטוח שהוא המשפחה לפני שהוא חווה רגשות אלו בחוץ.
מחקרים וספרים רבים עוסקים ביחסי הקנאה בין אחים ולהשפעה שיש לדרך שבה תופסים את ההורים כמעדיפים ילד אחד על פני האחרים. האחים, מעצם מבנה המשפחה מתחרים על אותם משאבים של ההורים- זמן, תשומת לב, אהבה, קשב, כסף. גם כאשר הורים חווים את הדרך בה מנהלים את המשפחה כשוויונית לחלוטין, עדיין לא בטוח שכל הילדים יחוו אותה גם ככזו וסביר שלפחות אחד מהילדים ירגיש מקופח או מועדף. ילדים שדיווחו על תחושה כי הוריהם העדיפו יותר את אחיהם או אחותם, הראו רמת דחק גדולה יותר, קשיים חברתיים גדולים יותר, ותחושת מתח. הם גם דיווחו על תחושה קטנה יותר של מיצוי עצמי וצמיחה בגיל ההתבגרות. מצד שני, הורות טובה צריכה להיות דיפרנציאלית, כזו המתאימה עצמה לצרכים של כל ילד. כל ילד מצריך מהוריו התייחסות שונה, גישה שונה, הורות שונה. כנראה שנדרש סגנון הורי שונה לכל ילד כדי שיחוש אהוב ומועדף באותה מידה כמו אחיו. כשם שילד זקוק לגבולות בכדי להרגיש מסוגל וקומפוטנטי עליו לדעת שיקבל מה שצריך מהוריו ואל מה שאחיו צריכים כי הם יודעים מי ומה צריך וכך הוא לומד על עצמו
כבמערכת, גם במשפחה יש תת מערכות. יש תת מערכת ההורים ותת מערכת הילדים אבל נוצרות גם קואליציות שיכולות לכלול הורה אחד וילד אחד. קואליציות כאלו הן קרקע פוריה לתחושת העדפה של ילד זה בעיני ההורים ויש לשים לב אליהם ולהיות רגישים להשלכות של קואליציה זו על כל בני הבית.
מה לעשות כדי לחזק את היחסים בין האחים במשפחה?
ראשית חשוב להבין כי להורים תפקיד קריטי ביחסים שיגבשו האחים ביניהם. במשפחות בהן ערכי המשפחה מועברים כחוט השני לאורך כל חיי המשפחה, לילדים תהיה חשובה המשפחה והשמירה עליה כל חייהם. כאשר הילדים צעירים אנחנו מתלבטים כמה להתערב במריבות של הילדים. ברור שצריך לתת להם להתמודד וכאשר הם פותרים בעצמם קונפליקטים – מערכת היחסים שלהם מתחזקת ומועצמת. כאשר אנחנו מתערבים ברגע שהם מתחילים להתווכח אנחנו מעבירים להם מסר שהם כנראה לא מספיק אוהבים והיחסים שלהם לא יכולים לעמוד בויכוח קטן. מצד שני, כאשר הילדים מסוכסכים ולא מדברים אחד עם השני תקופה, אנו לא יכולים לעמוד מהצד בשקט כאילו הדבר מקובל עלינו ולצפות שמערכת היחסים תתחזק ותחלים מעצמה.
עלינו ליצור הרגלים משפחתיים של שיח גם על היחסים בין האחים. ללמד אותם מגיל צעיר לדבר על האכזבה ועל הכעס, על הציפיות אחד מהשני וגם להחזיק ולהכיל את הכעס שלהם כלפינו כאשר הם מרגישים שההורים לא היו הוגנים כלפיהם או כאשר הם מביעים רגשות קיפוח. גם אם ההורים בטוחים שלא קיפחו את הילד- אם זה מה שהילד מרגיש, עדיף לדבר על זה מאשר לטאטא את זה הצידה ולקוות שיחלוף. זה לא חולף מעצמו.
