התנגדויות בקבוצה
ענבר לבקוביץ, טנטולוגית
אחת הסוגיות המרכזיות בעבודה בקבוצות היא קבלת הסמכות או התנגדות לה תוך חיפוש זהות פרטית ובירור גבולות ה"עצמי". מאחורי ההתנגדות קיים חשש להיפגע, לחוות תסכול, או איום על נושא בעל ערך רב. התעלמות או עימות ישיר יביאו להחרפה של ההתנהגות המחבלת בהתפתחות הקבוצה כולה (Miller & Springer, 1996).
התנגדות בקבוצה יכולה להיות כלפי שינוי, כלפי המנחה, התנגדות להבעת רגש מכאיב או התנגדות לתובנה (Mahalik, 1994). ההתנגדות בקבוצה, בעיקר התנגדות המתבטאת בהתנהגות עוינת כלפי חברי הקבוצה ו/או המנחה, עלולה להוות מכשול להתפתחות הקבוצה והפרט (Trotzer, 1999).
יחד עם זאת, קליניקנים רבים מתייחסים להתנגדות כאל תופעה חיובית המצביעה על כוחותיו הבריאים של המטופל. אולי ההתנגדות מאיטה את קצב הטיפול באופן זמני, אך היא מבטאת את ההגנה שהמטופל מתקשה להסביר מילולית (Cowen & Presbury, 2000). הכוחות העוצרים את המטופל מלהתקדם בטיפול, הם הכוחות המספקים לו יציבות בעולם.
סיבות אפשריות להתנגדות בקבוצה
קיימות מגוון סיבות להופעת התנגדויות בקבוצה. סיבה מרכזית להתנגדות היא כאשר משתתפי הקבוצה נדרשים לערוך שינויים בהתנהגותם. התנגדות יכולה לבוא לידי ביטוי הן בצורה גלויה, על ידי איחור או היעדרות. אולם בדרך כלל היא באה לידי ביטוי בצורה סמויה, על ידי אי שיתוף המטפל או חברי הקבוצה במידע רלוונטי, אי יכולת גלויה להבין את הערות המנחה, או התנגדות עיקשת לוותר על ביטויי התנהגות קודמים (Anderson & Stewart, 1983).
התנגדות משמשת כמנגנון הגנה אשר תפקידו לשמור בתת מודע תכנים מאיימים, ההתנגדות היא הכרחית לאיזונו הנפשי של האדם ומופיעה כתגובה לאיום שכולל בתוכו חרדה, ויכולה לנבוע מחשש מפני שינויים, תחושת חוסר אונים, חוסר רצון ליצור שינוי, וכן קושי ביצירת קשר עם המטפל. המטופל נמצא בקונפליקט בין הרצון שלו להימנע מכאב לבין דרישות הטיפול לגעת בכאב (Breshgold, 1989).
סיבות נוספות להתנגדות הן חשש מהצפה אמוציונאלית של רגשות לא נעימים בעקבות גילוי ותובנות בקבוצה, מאמץ לשמור על יציבות וחשש כי התהליכים בקבוצה יעוררו שינוי עמדות ושינויים גם בחיים (Leahy, 2001). כמו כן, חשש מפגיעה בערך העצמי (Masataka & Hiromi, 2002).
המנחה אל מול ההתנגדות
אחד האתגרים החשובים למנחה קבוצה הוא התמודדות עם התנגדות, התנגדות היא תופעה המאיימת על כל מנחה קבוצות. מאחורי ההתנגדות יש חשש להיפגע, תסכול, או איום. התעלמות או עימות ישיר יביאו להחרפה של ההתנהגות המחבלת בהתפתחות הקבוצה כולה (Miller & Springer, 1996).
תפקיד המנחה הוא לזהות את ההתנגדות ועוצמתה, להיות מודע לתהליכי העברה נגדית, לזהות תגובות של כעס, אשמה, חרדה, חוסר אונים ולעבד אותם למקום של דיאלוג. חשוב שהמנחה יזהה מה ההתנגדות מעוררת בו ולא יפעל ממקום רגרסיבי. מנחה יכול להיעזר בהדרכה כדי לעבוד על התהליכים הלא מודעים של ההתנגדות עצמה ושל תגובותיו כלפיה.
דרך נוספת לעבוד עם התנגדויות בקבוצה היא דרך הקול הקבוצתי. הקול המתנגד מבטא חרדה משינוי או תחושת נחיתות מול סמכות מקצועית, אך הוא מבטא בדבריו תחושות דומות עבור משתתפים נוספים. אפשרות אחרת היא לקשור את תהליכי הכאן ועכשיו בקבוצה להתנגדויות, ויש לצפות שככל שהנושא רגשי וסוער יותר, התהליכים הדינמיים וההתנגדויות יהיו עוצמתיים יותר Yalom & Lesczc, 2005)). המנחה יכול לקשר בין המסר הרגשי שבהתנגדות לתוכן ולמאפיינים של הקבוצה ולנסות להבין את התהליכים המקבילים בין ההתנגדות והתהליך הקבוצתי.
מטופלים מעוניינים בעזרה, אך גם מסויגים ממנה. התנגדויות הן בלתי נמנעות בין חברי בקבוצה למנחה ובין חברי הקבוצה ובין עצמם. ההתנגדות מתרחשת בכל קבוצה, והן עוצמתיות יותר בהשוואה לטיפול פרטני. זהו תהליך אוניברסלי, שעל המנחה לזהותו ולאמוד את עוצמתו. התנגדויות מעוררות חשש ונחוות לעיתים כהרסניות, אך טמונה בהן גם הזדמנות לשינוי, להתבוננות ולצמיחה.
ענבר לבקוביץ עוסקת בייעוץ, טיפול והנחיית קבוצות בתחומי אובדן ואבל, התמודדות עם מחלות וטיפול במצבי משבר
Anderson, C. M., & Stewart, S. (1983). Mastering resistance. NY: The Gilford Press.
Breshgold, E. (1989), Resistance in gestalt therapy. The Gestalt Journal, 12 (2).
Cowen E. W. & Presbury J. H. (2000). Meeting clinet resistance and reactance with reverence. Journal of Counceling and Development, 78 (4), 411-420.
Drakulia, A. (2010).Resistances in the first session of psychodrama psychotherapy group with adults. Psychiatria Danubina, 22(2), 261-265.
Engle, D. (2008). Viewing resistance as ambivalence: Integrative strategies for working with resistant ambivalence. Journal of Humanistic Psychology, 48(3), 389-412.
Leahy, R. L. (2001). Overcoming resistance in cognitive therapy. NY: Simon & Schuster.
Mahalik J. (1994). Development of the Client Resistance Scale. Journal of Couseling Psychology, 41 (1), 58-68.
Masataka, H. & Hiromi, F. (2002). A comparison of four casual factoers of embarrassement in public and privet sitiations. Jouranal of Psychology, 136 (4), 399-407.
Miller, M. & Springer T. P. (1996). Hostile behavior within a group. Guidance & Counseling, 12 (1), 18-21.
Trotzer, J. P. (1999). The counselor and the group. Ann Arbor, MI: Talor &Francis.
Yalom, I. D. & Lesczc, M (2005). The theory and practice of group psychotherapy. Cambrigdge, MA: Basic Books.
