בחיי האהבה, האידאל מתעתע גם משום שהוא מאותת לנו כי יש דרך מיטבית לקשור קשר זוגי. אלא שבשדה האנושי, לא רק שאין דרך מיטבית, אידאלית לעשות בתחום המיניות (למשל, זוגיות הטרוסקסואלית, למשל, יחסי מין גניטליים שמסתיימים באורגזמה משותפת כביטוי של אהבה בוגרת ובשלה), אלא אין דרך אוניברסלית, תקפה לכל.
אין אהבות שמחות,״ אומר פתגם עממי. אף פרויד לימד כי גם סיפורי האהבה המאושרים ביותר רצופים קשיים, וז׳אק לאקאן כתב כי בין המיניות הנשית לזו הגברית ״אין יחס,״ אין הרמוניה. אמירות פסימיות של אנשים מרירים שלא ידעו מימיהם אושר רומנטי? לאו דווקא. ההתנסות הקלינית בפסיכואנליזה מלמדת כי המכשלות בחיי האהבה שהן מושא תלונותיהם של רבים עשויות להיות נקודות מוצא פוריות לאמצאות בזוגיות, תפורות כפי מידתו של כל זוג וזוג.
לא מעט תלונות על חיי האהבה (ו
פגישות עם מטפלת זוגית) לובשות צורה של אכזבה אל מול אידאל של זוגיות מושלמת והרמונית שנדמה לנו שקיימת אצל אחרים, או שאנו מפנטזים שהייתה יכולה להיות שלנו עם פרטנר אחר: אישה סקסית יותר, גבר רגיש ומפנק יותר, זו שלא תציק, זה שידע בדיוק מה אני רוצה ואוהבת, ובעיקר, שידבר איתי ....
אידאלים מטיבם מתעתעים, ולא משום שהם בלתי ניתנים להגשמה. אידאלים הוגשמו גם הוגשמו בהיסטוריה, וסיפור הגשמתם הוא לעיתים קרובות סיפור הזוועות הגדולות בדברי ימי האנושות. זאת משום שהגשמת אידאל למעשה איננה אלא הענות לציווי מוחלט לסיפוק ללא גבולות. הפסיכואנליזה מכירה את התביעה לסיפוק מוחלט בשם דחף המוות: לא רצון לכליון, אלא מה שפרויד כינה כפיית חזרה, התעקשות לשחזר דווקא דבר מה שגרם כאב. יוצא מכך שבהתעקשותנו על אהבה אידאלית וזוגיות מושלמת אנו מוצאים עצמנו לעיתים לא רחוקות מגשימים דווקא את התסריטים הלא מודעים הקשים ביותר שלנו.
בחיי האהבה, האידאל מתעתע גם משום שהוא מאותת לנו כי יש דרך מיטבית לקשור קשר זוגי. אלא שבשדה האנושי, לא רק שאין דרך מיטבית, אידאלית לעשות
בתחום המיניות (למשל, זוגיות הטרוסקסואלית, למשל, יחסי מין גניטליים שמסתיימים באורגזמה משותפת כביטוי של אהבה בוגרת ובשלה), אלא אין דרך אוניברסלית, תקפה לכל. שלא כמו בעלי החיים המצויידים באינסטינקט המכוון אותם באופן מדוייק בשדה ההזדווגות, עבור הייצור האנושי אין מדריך מתאים לכל בחיי האהבה - בניגוד לרושם שמנסים ליצור אינספור ספרי ההדרכה למציאת אהבה, תעשייה פורחת מזה דורות בדיוק משום שלמעשה מדריך כזה הוא בלתי אפשרי.
אין מדריך מתאים לכל הניתן לרכישה בחנויות הספרים או דרך האינטרנט, אך ישנה אפשרות לדעת: להפיק ידע ייחודי אודות תנאים שאנו מחפשים בפרטנר, שאין להם ולא כלום עם אידאל אך עבורנו הם חיוניים במלוא מובן המילה, לעיתים מאפשרי חיים ותמיד מאפשרי סיפוק; לשרטט משהו מקווי המתאר של אופן הסיפוק המשונה והרחוק מהאידאלי של הפרטנר, ושל מה שמאפשר לה או לו את עצם הגישה אל המין האחר. אולי חשוב מכל, ישנה אפשרות לייצר ידע לעשות עם אותו ידע ייחודי אודות אופני הסיפוק והתנאים הארוטיים שלנו ושל בני או בנות זוגינו.
זו הדרך אותה מציעה הפסיכואנליזה: דרך יצירת הידע הלא מודע של כל אחד ואחד, שכרוך דווקא בהיפרדות מאידיאלים ושאין לו ולא כלום עם ידע אוניברסלי כביכול המוסק ממחקרים אמפיריים וסטטיסטיים. בדרך זו ניתקלים, אמנם, בידע מבני. הפסיכואנליזה מלמדת, למשל, כי המיניות הגברית מתגלמת לעיתים קרובות בחיפוש אחר פרטנר-אובייקט, אך משנמצא כזה, מתעוררים ספקות וביקורות לגביו, והחיפוש מאותחל מחדש. אישה גם היא מחפשת דבר מה שחסר לה, אך זה אינו אותו דבר שמחפש הגבר. בדרך כלל, היא מחפשת אהבה, ויותר מכל היא מחפשת מילות אהבה שתאשרנה עבורה את נשיותה -- בפרט אם תוכל לשמוע אותן מבלי לשלם על כך בבשרה. אך לידע מבני שכזה אין ערך שימוש עבור אדם אלא אם כן הוא נוכח, במהלך האנליזה שלו, באופן הספציפי והחורג מכל סטטיסטיקה בו הוא מתגלם בחייו, כלומר במה שהפסיכואנליזה מכנה ה״סימפטום״ בחיי האהבה שלו.
מה שהפסיכואנליזה מכנה "סימפטום" הוא תצורת פשרה: בין היתר, פשרה בין חלק ניתן לפענוח באנליזה, כלומר ניתן לניסוח, וחלק שלא ניתן לומר עליו דבר פרט לכך שהינו מה שהוא. חלק אטום, משונה, ואוטו-ארוטי לחלוטין שהוא גרעין הסיפוק שבסימפטום. במהלך אנליזה, ניתן להסכים לגרעין סיפוק זה. זוגיות בת קיימא עשויה להתרחש כאשר שני בני הזוג לא רק מסכימים -- לא מסכימים לנצור, לכלכל, ולפרנס, אלא מסכימים כל אחד לאופן ההתענגות הסימפטומטי הייחודי לו -- אלא גם מייצרים תצורת פשרה בין אופני התענגות אלה, אופן היות יחד סימפטומטי. הפשרה בה מדובר אינה ויתור מודע על הרגלים ומאוויים לבקשת הפרטנר. להיפך. הפשרה היא עצם התוצר של הקשירה יחד של אותם ״הרגלים״״ קרי סימפטומים, שלא ניתן לוותר עליהם משום שבאמצעותם מתנהל האדם בחייו.
לעיתים, קשירה כזו אינה אפשרית משום שמידת הסבל הכרוך בסימפטום של האחר בלתי נסבלת עבור אחד מבני הזוג או שניהם. במקרים אחרים התלונה על הסבל מהסימפטום של בן הזוג ומהסימפטום שנוצר בין בני הזוג הופכת היא עצמה למקור הסיפוק בזוגיות ומקיימת אותה לאורך שנים. וישנם מקרים בהם הסימפטום הזוגי מספק באופן שאינו כורך תלונה, ואפילו מלווה בוודאות העולצת שאנו מכנים אושר. בכל המקרים, זוגיות מוצלחת היא זוגיות סימפטומטית.
לאתר של שירלי שרון-זיסר
0544684170
