מי (לא) מפחד מהפחד? - על החרדה העוטפת את חיינו
רחלי שרון- גרטי
המחשבות הקטסטרופליות הללו נלוות לתחושות פיסיות מאד לא נעימות, בווריאציות שונות. דפיקות לב מהירות, אי שקט בכל הגוף, הזעה, תחושות נימול בידיים וברגליים. שכיח מאד הוא הקושי להירדם או בכלל הפרעות בשינה. גם תופעות של סחרחורות וכאבי ראש או שינויים בתיאבון ובאכילה הם סימנים נפוצים. כל אלו מעידים על נוכחות של חרדה בתוכנו. חרדה מפציעה לרוב ללא הודעה מוקדמת מראש, תופסת אותנו בלתי מוכנים, מופתעים, אולי גם נעלבים. יש משהו שיכול להיות מבייש ומכעיס במפגש הזה עם חלק בנו שאינו נתון בשליטתנו, חלק שאיננו יכולים, מרגע שהופיע, להעלים כבמטה קסם.
חרדה הינה תופעה נפשית מהנפוצות ביותר. אחד מכל ארבעה אנשים יסבול במהלך חייו מהפרעת חרדה כלשהי. הנתון מרמז על כך שחוויה של חרדה שאינה בעוצמה של הפרעה ממשית נפוצה הרבה יותר.
מדוע אנו סובלים מחרדה? לשאלה זו ישנן תשובות שונות, הניזונות משורשים תאורטיים שונים. ישנן תיאוריות פסיכולוגיות הקושרות את הופעת החרדה לקונפליקטים מוקדמים בלתי פתורים שהאדם "סוחב" עימו לאורך חייו, בעוד שתיאוריות אחרות מדגישות את הפן הנלמד של החרדה, העובר מהורה לילדו. ישנם הטוענים לאיכותו של המרכיב הגנטי של החרדה ויש המאמינים בפעולות ביוכימיות במוח ובתפקידו של המוליך העצבי סרוטונין המהווים בסיס מוצק לחרדה. אורח החיים המודרני, המכיל לחצי חיים רבים לצד דרישות גבוהות מעצמנו, ככל הנראה תורם אף הוא לעלייה של חווית החרדה בקרב בני האדם. שינויים כשלעצמם הינם קטליזטורים בלתי מבוטלים המעוררים חרדה. המודל המדובר והשכיח כיום הינו המודל הביופסיכוסוציאלי, והוא מניח שילוב של כל הגורמים הנ"ל- ביולוגיים, פסיכולוגיים וסוציאליים, יוצר את החרדה.
"לא נוסע באוטובוסים/לא יוצאת לדייטים/ חייב טלביזיה כדי להירדם/ לא לוקחת את הילד לים..."- חרדה והימנעות נטייתנו הטבעית כאשר אנו חשים כאב הינו לנסות ולהימנע ממנו. דומה הדבר לניסיונות ההתחמקות מרופא השיניים או כאשר אנו צריכים למרוח משחה שורפת וגופנו נרתע מהמפגש עם הכאב. אנחנו לא אוהבים להרגיש כאב. לכן נעשה את כל המאמצים כדי לא לחוש בו.
כך אל מול תחושות של חרדה. כאשר אנו מזהים מה מעורר בנו את החרדה, הדבר הראשון שננסה לעשות הוא לא לעשות אותו או לא להיות בו. זוהי ההימנעות מהחרדה. ישנן אינסוף של דוגמאות לכך, ואם תתבוננו פנימה בעצמכם ופחדים המקננים שם- תצליחו לזהות על נקלה כמה מההימנעויות שלכם: אם למשל את חוששת להיות חולה, ולכן לא הולכת לבקר חולים, או אם החשש הוא שהילד יהיה חולה אז לא תיקח אותו לבריכה. אם מבחנים מעוררים בך חרדות ייתכן ותחפש מסגרת לימודים שממעטת בבחינות (גם אם על חשבון שיקולי איכות והתאמה). קשיי הירדמות בלילה מפתים אותך להתנהגויות כמו הדלקת אור/טלביזיה דולקת/מוסיקה... אם מפחיד אותך להיפרד מבן הזוג שלך את תשארי איתו או שתיפרדי ממנו בהודעת טקסט מרוחקת. אתה יכולה להיסגר במשרד שעות כדי לא להיפגש עם הביקורתיות של הבוס. וכו' וכו'.. אינסוף של ניווטים עוקפי חרדה שאנו מבצעים. רק לא להרגיש אותה.
ישנה רמה של הימנעויות שניתן יהיה להניח שפוגעת לנו באיכות החיים. אנשים שמרוב חשש להתראיין מפסיקים לחפש עבודה או שנשארים מאד בודדים מתוך החרדה שבמפגש עם אדם חדש. בקצה הסקאלה של החרדה וההימנעות ישנם אנשים שלא יוצאים מהבית מחשש להתמודד עם העולם שבחוץ (אגורפוביה).
בעיה אחרת הקשורה בחרדה ובהימנעות נקראת הכללה. החרדה נושאת תכונה של התפשטות והתרחבות. משמע, נניח, שאם נמנעת מלנהוג לאחר תאונת דרכים קלה, ייתכן ובמשך הזמן גם תתקשה בכלל לעלות על רכב (עם נהג אחר) ואולי במשך הזמן תעדיף רק ללכת ברגל ולא לנסוע בשום כלי תחבורה. בעתיד הרחוק ככל הנראה אף תתרחק מכבישים, זאת משום שכל התקרבות לכביש תעורר באופן מיידי את זיכרון התאונה ותלווה בתחושות לא נעימות חרדה. מכאן ועד להסתגר בבית המדרון עלול להיות חלקלק..
אז מה לעשות עם החרדה??- להיפגש עימה .
השלב הראשון והחשוב הינו הזיהוי שאתם בחרדה. הכלל הפשוט אומר שאם אתם חושבים שזאת חרדה- אז זו כנראה חרדה. גם אם לא תצליחו להבין איך זה קשור לריב ההיסטורי עם אחותכם הקטנה כשהייתם בני שלוש ואיך אמא שלכם לא באה להגנתכם- לא נורא. זה לא ממש משנה. משנה כרגע שאתם בחרדה ועליכם להתמודד.
בשלב השני חשוב שתנסו לעשות ההיפך ממה שהחרדה מצפה מכם לעשות. כלומר, אם החרדה מעודדת אתכם לא ללכת לפגישה המפחידה הזו- לכו!. אם אתם מתים מפחד לטוס לטיול הגדול- צלצלו והזמינו כרטיס. זהו העיקרון. להיחשף לחרדה. זו הדרך היחידה בה החרדה שבכם תקלוט שאתם לא נותנים לה לשלוט ולנהל אתכם, ואז הסיכוי שהיא תצטמצם ותיעלם גבוה ביותר. תחושת ההקלה ותחושת הניצחון לאחר שמתמודדים ביעילות עם חרדה יכולה לפצות על הכאב הנפשי שהסכמתם לשאת. יתרה מכך, כל התמודדות שכזו תחזק אתכם ותשנה את מאזן החרדה לטובתכם. אם תתמידו בכך תוכלו לגלות עם הזמן שהחרדה פשוט נעלמה.
ביתי בת ה-5 הדגימה זאת יפה כל כך. לאחר שפיתחה חרדה סביב החושך בלילה ועלייה בסבירות של קיומם של "צלונים" (מדובר בצל מפלצתי, ברבים) התפתתה לחסוך מעצמה את הכאב וללכת לישון בסלון או באור. באמצעות אביה, היא גילתה קרם "נוגד צלונים" שיכול לסייע לה להתחזק אל מול האויב. בלילה הראשון, לאחר שנמרחה היטב בקרם הלחות-חסינות, ולאחר שדרשה מעצמה ללכת לישון בחדר בחושך, דיווחה כי עדיין יש צלונים אך הם מוחלשים. לאחר מספר קטן של לילות הצלונים נעלמו כלא היו, וכיום היא מפתחת קריירה של מריחת "קרם צלונים" לכל דורש.
כאשר החרדה מרגישה לכם בלתי ניתנת לניהול ואתם במצוקה- פנו לטיפול. מטפל יכול לצאת עימכם למסע משותף בו תגעו בחרדה, תבינו אותה ותפגשו אותה עד שתישכך. כאשר תצאו מהמשבר ישנה אפשרות מופלאה שתוכלו אף להכיר בתרומתה של החרדה וההתמודדות עימה להתפתחות שלכם, לגדילה ולכוחות שאתם אוצרים בתוככם.
תן לשינוי לצמוח אל תפחד מהפחד- הפחד הוא רגע
זה רגע לפני בין לילה ליום
הפחד הוא שער
תן לשינוי לצמוח אל תפחד מהפחד / אביתר בנאי
