האם אנחנו באמת מקשיבים למה שהילדים שלנו אומרים?
ענבל שמיר כספי
מאז שנכנסה לגן טרום חובה, ביתי בת הארבע וחצי, משחקת רבות בשעות הפנאי שלה שהיא גננת, היא מסדרת את כל הבובות, עורכת קבלת שבת , מזמינה ילדת שיר למרכז המעגל ושרה שירים חדשים שלמדה בגן. ילדים מביעים את עצמם באופן טבעי דרך המשחקים, כמו שמבוגרים מביעים את עצמם דרך מילים . במהלך המשחק הילד פותח "שער" לתת ההכרה שלו ומבטא את היושר הפנימי שלו ובכך חושף את עולמו הפנימי . לכן אני משתדלת לשים לב לתכנים שעולים תוך כדי המשחק של ילדיי, בשעות אחר הצהריים.
לאחרונה שמתי לב שהבת שלי משחקת עם הבובות שלה בגן כבכל הפעמים. אך הפעם תפסה את תשומת ליבי שיחה שהבובות ניהלו, והיא לגבי השעה שהאימא תבוא לקחת אותה מהגן האם זה יהיה בשעה- 13:30 או ב14:00? הבובות דיברו ביניהן שכל פעם זה משתנה, ולפעמים אמא מגיעה ככה ולפעמים ככה.... הקשבתי קשב רב, והבנתי שאולי הנושא הזה זה מטריד אותה. מכיוון שמשחק הוא האמצעי הטבעי של הילד לתקשר , ניתן לראות במשחק את האמצעי המתווך בין הילד לבין ההורה או המטפל, כאשר הילד עושה שימוש במשחק להביע באופן ישיר או סימבולי את רגשותיו, מחשבות וניסיונותיו שהוא איננו מסוגל להביע במילים . כך הנחתי גם כאן במקרה הזה ולכן אחרי שסיימה לשחק, דיברתי איתה על השעה שבה אוספים אותה כל יום, והסברתי לה שכאשר מתאפשר לנו (לי ולשאר העוסקים במלאכת ההוצאה מהגנים כגון האבא ושתי הסבתות) נגיע בשעה המוקדמת, אך לפעמים זה יהיה בשעה המאוחרת יותר. הילדה הנהנה בהבנה, אמרה "בסדר", וכולנו המשכנו באותה השגרה.
בפעם הבאה כשהגעתי בשעה המאוחרת, מצאתי את ביתי במצב רוח קרבי, היא לא הסכימה ללבוש מעיל למרות שירד גשם והיה קר בחוץ, בנוסף על כך היא גם לא רצתה להתפנות מהגן... הגננת אמרה שדווקא היה לה יום מקסים, אבל היא מאוד התאכזבה שהכינו אותה לצאת בשעה המוקדמת הביתה, ואני לא הגעתי.... מבחינתה היא ישבה וחיכתה וציפתה יחד עם שאר הילדים שיוצאים בשעה המוקדמת יותר לצאת הביתה, וכשלא הגעתי התאכזבה מאוד. חיבקתי אותה והסברתי לה שביום הספציפי הזה בכל שבוע, אין לי אפשרות להגיע בשעה מוקדמת יותר. הוספתי ואמרתי לה שגם אם אנחנו מאחרים, אנחנו אף פעם לא שוכחים אותה ונגיע לקחת אותה מהגן מוקדם או מאוחר. באותו היום, זה לא עזר ואת המעיל היא לא הסכימה ללבוש ובקושי הסכימה לבוא איתי הביתה. אבל לאחר שנרגעה, שוב דיברנו על הנושא ועשינו הסכם קבוע שבו היא יודעת מה היום שבו היא נשארת מאוחר יותר, ומהם הימים שבהם לוקחים אותה מוקדם יותר, וליתר ביטחון אני מזכירה לה בכל יום מי בא לקחת אותה ומתי.
כאמא וכאשת מקצוע הרגשתי רע, היתה לי את האפשרות להבין מראש את החשיבות שהילדה מייחסת לשעת ההוצאה, היא שיחקה את זה כמה ימים קודם לכן, וכבר אז הבנתי שהנושא מטריד אותה. אבל לא נתתי לזה תשומת לב מלאה, והשארתי את זה באופן פתוח וגמיש שאיננו מחייב אותי להגיע לשעה המוקדמת יותר. אך האמת היא שילדים זקוקים לסדר וארגון לוח הזמנים שלהם, גם ובעיקר כשיש כמה דמויות מטפלות שבאות לקחת, חשוב להסביר לילד בכל יום מי בא לקחת אותו ובאיזה שעה הוא מגיע ובכך למנוע עבור הילד אי הבנות ותחושה לא ברורה. מאז הסבתות גם מיודעות לגבי שעת ההוצאה, וביום שבו היא נשארת מאוחר יותר, אני מזכירה לה בתחילת היום, שהיום מגיעים לקחת אותה בשעה המאוחרת יותר . גם אם נראה לכם שילדכם צעיר מדי כדי להבין, ואין משמעות אם תספרו לו או לא באיזה שעה תגיעו, תתפלאו לגלות שילדכם יודע ומבין יותר ממה שהוא מביע כלפי חוץ. אין לו אפשרות לכתוב לכם סמס ולשאול אתכם היכן אתם נמצאים ומתי תבואו? כהורה חשוב להיכנס לראש של הילד ולחשוב כיצד אתם הייתם מרגישים, אם מישהו שאתם כל כך מחכים לו לא מגיע ואין לכם את האפשרות לבדוק איתו מתי הוא הולך להגיע? כהורים, אנחנו רואים פעמים רבות רק את התנהגות הקצה של הילד (הילד מסרב לבוא, הילד לא משתף פעולה וכד'), אך הדבר דומה לקצה הקרחון שבו אנו לא תמיד מודעים לכל ההתרחשויות שהובילו אותו להתנהגות זו. הקשבה למשחקו של הילד ולתכנים המובעים דרכו, היא היכולת של ההורה למצוא צוהר לתוך עולמו הפנימי של הילד, להבין את הדברים שמעסיקים אותו ולראות כיצד הוא חווה את הדברים.
כתבה: ענבל שמיר כספי, עו"ס ומתמחה בטיפול רגשי באמצעות משחק עם ילדים
