בגידה הנה חוויה קשה ומטלטלת, אותה ניתן להפוך למנוף להתפתחות וצמיחה, ע"י קבלת תמיכה מהסביבה הקרובה ובניית תכנית המותאמת לכל מטופל/ת
במאמר זה אתאר תהליך של שיקום וצמיחה המתרחש לאחר גילוי בגידה של גבר באישה- החל משלב ההלם והדיכאון המגיע לאחר הגילוי, דרך ההתאוששות, בניית הערך העצמי ושיקום הדימוי העצמי, ועד לעצמאות ולפריחה אישית של האישה הנבגדת. בסופו אביא תיאור מקרה.
לעיתים קרובות מגיעות אלי לטיפול נשים שחוו בגידה של בן-הזוג, אשר אינן רוצות לפרק את מערכת היחסים איתו. פעמים רבות אלו נשים שהקשר עם בן- הזוג הוא הקשר הראשון שלהן, קשר של שנים ארוכות, במהלכו הקימו משפחה וחוו חוויות רבות יחד, קשר שהן לא היו רוצות לסיים, למרות הכאב הרב הכרוך בגילוי הבגידה וכל המשתמע מכך.
ההתמודדות של נשים אלו הנה מורכבת ביותר- הן חוו חוויה קשה ומשפילה מצד בן הזוג, כבודן נרמס, ביטחונן העצמי התרסק, ולמעשה חייהן- כפי שהן ראו אותם עד לאותו רגע התנפצו לרסיסים. בנוסף לחוויה קשה זו ישנה
התמודדות קשה מאוד עם בן-הזוג, אשר לעיתים קרובות מאשים את האישה הנבגדת בבגידה- הוא מעלה כלפיה טענות רבות בתחומים שונים, ובהם אף התחום המיני. בן הזוג מעוניין – לעיתים קרובות- לפרק את הקשר ולהתנחם בזרועות אהובתו החדשה- הרי היא מושא הבגידה. כך, מוצאות עצמן נשים רבות נבגדות מחד ונלחמות על שמירת הקשר מאידך. ההתמודדות עם בן זוג אשר בגד, אך אינו לוקח אחריות על הבגידה- אלא מאשים את בת זוגו שבהתנהגותה היא זו שגרמה לכך- הנה קשה מנשוא. ואם לא די בכך- ישנה החברה שמסביב, אשר מתקשה להבין כיצד האישה מוכנה לקבל את בן-זוגה לאחר מעשה שכזה, ואף יותר מכך- נלחמת על הקשר.
לפיכך- אך מובן מאליו הוא
שנשים אלו סובלות מדיכאון, ומתקשות להמשיך ולתפקד בתקופה שלאחר הגילוי. במהלך הטיפול על המטפל/ת לגלות רגישות רבה למצבה של האישה, להוות עבורה מקור תמיכה ומשענת להחלטתה שלא לפרק את הקשר, ולהימנע משיפוטיות וביקורת לגבי החלטתה זו. לעיתים קרובות מצבה של האישה מחייב גם טיפול תרופתי לפרק זמן מסויים, ולפיכך
על המטפל/ת להפנותה לקבלת טיפול שכזה. מאחר וזוהי התערבות בשעת משבר עליה לכלול זמינות של המטפל/ת מעבר לשעות הטיפול, ולעיתים אף בשעות לא שגרתיות. הטיפול עצמו בנוי על מספר צירים: יצירת מעגלי תמיכה אשר יקיפו ויעטפו את המטופלת בזמן קשה זה, בניית פעילויות, תעסוקה וסדר יום מובנה וקבוע אשר יחייב את המטופלת להמשיך ולתפקד מחוץ לבית, עיסוק בספורט כלשהו מומלץ ביותר- כולל הליכה, חיפוש אחר תחומי התמחות/מומחיות ותחומי עניין אשר יסייעו למטופלת לייצר לעצמה עולם משלה אשר אינו תלוי בבן זוגה, ויסייע בהעלאת הדימוי העצמי שלה. בנוסף לצירים אלה, הטיפול משלב עבודה שמתמקדת בעיבוד האבל וכוללת שיחה, עיבוד הטראומה הקשבה וריפוי בעזרת הגוף. לעבודה עם הגוף ישנו אפקט ריפוי עוצמתי, ובשילוב עבודה עם דמיון מודרך היא מביאה להקלה משמעותית בתחושות הקשות המאפיינות מצב זה.
תיאור מקרה: איריס (שם בדוי), בשנות ה-50 לחייה, נשואה לבן- זוגה כ-30 שנה, לזוג 3 ילדים. הגילוי שבעלה בוגד בה הכה באיריס כרעם ביום בהיר. עולמה חרב עליה והיא נכנסה לדיכאון. איריס לא ראתה את חייה ללא בעלה, והיה לה ברור שהיא לא מתכוונת לוותר עליו. כאשר הגיע אלי שכבה רוב היום במיטה ולא ראתה טעם להמשיך את חייה. איריס המשיכה להיאחז בבעלה, ביטאה כאב רב כלפי העובדה שהוא ממשיך את הקשר עם המאהבת, ויחד עם זאת לא הייתה מסוגלת לדרוש ממנו להפסיק את הקשר, כיוון שחששה שדרישה מסוג זה תביא לכך שהיא תאבד אותו סופית. לאורך היום הרבתה להתקשר אליו ולסמס לו, וחוותה שוב ושוב דחייה מצידו.
אחת המטרות הראשונות בטיפול הייתה לסייע לאיריס לחדול מדפוס "הרדיפה" אחרי בעלה. הדבר הצריך ממנה שינוי משמעותי, והבנה שרדיפה זו רק מרחיקה אותו ממנה, ולא משיגה את מטרתה כלל. במקביל, נדרש מאיריס זמן בכדי לראות במשפחתה (שהנה משפחה חמה, דואגת ואוהבת), מקור כוח, לאפשר למשפחה לתמוך בה, ולעצמה להישען על משפחתה: בהדרגה החלה לבקרם בקביעות וקיבלה מהם כוחות רבים. איריס החלה לצאת באופן קבוע לעבודה. כיוון שמדובר בעבודה הדורשת מאמץ פיסי, תחילה הסבה לה העבודה כאבים רבים בגופה. ככל שהוסיפה לעבוד ולא נכנעה לרצון לחזור למיטה- הלכו הכאבים ופחתו, ואיריס יכלה לזהות שהם היו תוצאה של מצבה הנפשי הירוד. כמו כן, הרבתה לטייל עם כלבתה, ובטיולים אלה פגשה חברות חדשות ויצרה קשרים חדשים. בהדרגה בנתה לה איריס עולם משלה, וחדלה "לרדוף" אחרי בעלה. בנוסף לכך לא הסכימה להמשיך ולספוג ממנו יחס מתנשא ומזלזל, הציבה גבולות ודרישות, ודבקה בתוכניותיה ובבילוייה גם כאשר בעלה הגיע הבייתה. איריס החלה להתאושש ולבנות את עצמה מחדש, לעבוד, להיפגש עם משפחה וחברות באופן קבוע, ובמקביל לחפש אחר מקצוע מתאים ומספק. בעלה, שנוכח בשינוי, החל להתקרב לאיריס בהדרגה, לשהות יותר ויותר בבית, ואף ליזום בילויים משותפים שלו ושל איריס.
איריס הלכה והתחזקה, חוותה חוויה של חיבור מחודש לאיכויותיה וכוחותיה, כזה שלא חוותה מעולם בעברה.
סמוך לסיום הטיפול קיבלה איריס הצעת עבודה אשר קסמה לה מאוד, ובמקביל החליטה ללכת וללמוד מקצוע אשר בו תוכל להביא את כישוריה ויכולותיה לידי ביטוי שלם ומלא. אין ספק שללא הבגידה והתהליך שעברה איריס בעקבותיה, לא הייתה מגיעה למקומות אלה.
יחד עם זאת, המקרה של איריס מייצג אפשרות אחת מתוך מספר אפשרויות. ישנם מקרים בהם הבגידה מסתיימת בפרידה של בני הזוג, אם מתוך בחירה של אחד מהם או של שניהם גם יחד.
כמובן שגם מקרים אלו יכולים להוות מנוף להתפתחות וצמיחה. אולם את השלבים הראשונים מאפיינות לרוב, תחושות קשות של אבל ואובדן ובדידות. אלה הן תגובות טבעיות ולגיטימיות למצב זה, וגם הן ניתנות לטיפול בדרכים אותן תיארתי בחלקו הראשון של המאמר.
לסיכום: בגידה הנה חוויה קשה ומטלטלת, אותה ניתן להפוך למנוף להתפתחות וצמיחה, ע"י קבלת תמיכה מהסביבה הקרובה ובניית תכנית המותאמת לכל מטופל/ת.
