חשוב להדגיש למען הסר ספק - מותר וזה נפלא לעשות דברים למען ילדינו, אך חשוב לשים לב למקום ממנו אנו פועלים, האם אנו עושים זאת כפיצוי? האם מדובר על התנהגויות תדירות וכדומה.
רבות אני נשאל בנוגע למה שמכונה דרכי חינוך, בכול בית ו
לכול זוג הורים ישנה את הדרך שלהם לחנך את ילדיהם, קיימת הסכמה רווחת כי אין דרך אחת לחינוך וכי לחינוך פנים רבות. הכול נכון, אכן ניתן לומר כי לא קיימת רק דרך אחת ובוודאי מה שמתאים לילד אחד לא בהכרח ישפיע באותה מידה על ילד אחר, אך על דבר אחד אין עוררין - חינוך באמצעות פינוק
מוביל להתפתחות נפשית והתנהגותית קשה וכי ילד שגדל על טהרת הפינוק יגדל להיות אומלל.
" אני מנשקת ומחבקת את הילד שלי המון, זה נחשב פינוק?"
שאלה זו ודומות לה אני נשאל רבות. ננסה להגדיר מהו פינוק. כהגדרה כללית נתייחס לפינוק כאל מתן שירותים מיותרים, כלומר כל מה שאנו עושים למען ילדינו אשר אינו הכרחי ואינו נשגב מיכולתם, חשוב להדגיש בנקודה זו אין מדובר על מעשה חד פעמי או על ג'סטה כזו או אחרת כי אם דרך פעולה סיסטמטית ושיגרתית אשר מייצרת תפיסה מרכזית אחת בירכתי מוחו של הילד- הכול מגיע לי.
בעידן הפוסט מודרני, המאה העשרים ואחת הורים רבים יוצאים מנקודות הנחה מרכזית שהדבר המשמעותי ביותר הוא אושרו של הילד, מאחוריי תפיסה זו עומדות התנהגויות רבות אשר הופכות את מושג האושר למטרה ולא לאמצעי. הרצון לגדל ילד מאושר דומה שמכשיר את כל הדרכים. הורים רבים פועלים ( באופן בלתי מודע לרוב) על מנת שהילד לא יתאמץ, לא יתנסה באחריות ולא יפתח את שריר העצמאות.
מראיון שקיימתי עם הורים רבים עולה כי החוסרים והקשיים שחוו בילדותם גורמת לעיתים קרובות לרצון לעשות תיקון וכך נוצרת למעשה התנהגות שנלקחת לקיצוניות אחרת,לי היה חסר, ולכן ממנו לא אחסיר, אזי אתן לו הכול!
תפיסה זו ודומות לה אינן משרתות את הילד כי אם פוגעות בו, ילד מגיע לעולם עם נטייה מולדת להשתייך ולתרום, הרצון שלו הוא היות יצור חברתי פעיל ומשפיע, בעוד הפינוק דומה שגורם להשחתה של ערכים אלו ובעוד הילד זוכה לכלל השירותים האפשריים לא רק החומריים כי אם גם החוויה של לא להיות שותף מתפתחת אצלו תפיסת עולם אשר באה לביטוי בחוויה כי אני מרכז העולם.
ואם אני מרכז העולם אזי אין שום סיבה לעשות מאמץ הרי ברור לי שהכול יגיע ובקלות.
חשוב לציין כי גמילה מהתנהגות זו הינה תהליך קשה ביותר כיון שהפינוק אינו התנהגות כי אם תפיסת עולם ודרך חיים שהילד מאמץ כבר מגיל קטן, והיכולת לעשות שינוי בחשיבה ולהתבונן על העולם מנקודת מבט שונה הינה משימה קשה ביותר, מכאן שחשוב שאנו נבין את עומקו של הדבר ונמנע מהאפשרות שילדינו יזכו להכול ובקלות. חשוב מאוד לסגל מקטנות התנהגות עצמאית כאשר לכול גיל ניתן להתאים משימות מותאמות, בנוסף חייבת להתקיים מערכת של חוקים כללים וגבולות אשר יסייעו לילד להבין מה מותר ומה אסור ולהמנע מהתפתחות חוויה כי הכול מותר וכל הזמן.
ילדים שגדלו תחת התפיסה של " אני מרכז העולם" התקשו מאוד בבגרותם במיומנויות חיים בסיסיות כגון קיום
מערכת יחסים זוגית, התמדה במקום עבודה או הצלחה בלימודים אקדמיים. הסיבה לכך נעוצה בחוט מקשר שלילד המפונק אין את היכולת להתמודד עם תיסכול, כיון שבתפיסתו מאמץ הינו דבר מיותר. כאשר פוגש את משימות החיים בבגרותו נאלץ להתמודד עם מציאות אליה לא הורגל וכאן עולה קושי גדול להתמודדות.
חשוב להדגיש למען הסר ספק - מותר וזה נפלא לעשות דברים למען ילדינו, אך חשוב לשים לב למקום ממנו אנו פועלים, האם אנו עושים זאת כפיצוי? האם מדובר על התנהגויות תדירות וכדומה.
ניתן לאמר שבחלק מהמקרים מאחורי ילד מפונק עומד גם הורה מפונק, שכן ההתנהגות המפנקת מגיעה בנוסף ממקום שלהורה אין רצון להתמודד עם הילד ולכן מוותר ומאפשר לילד לחוש כי התנהגותו היא בסדר.
לסיכום אומר כי פינוק כדרך חיים הינו גישת חינוך פוגענית אשר מתווכת לילד את המציאות בצורה לקוייה ובלתי מותאמת למשימות החיים. כאשר הורה מציב לעצמו מטרה והיא לגדל ילד עצמאי אחראי ושותף גם דרך החינוך מחוייבת להיות תואמת את תפיסת העולם.
אודות הכותב:
רועי אזולאי - מנחה הורים ומשפחה
מומחה לגיל ההתבגרות
מנהל פנימייה למתבגרים בסיכון
