איך מגייסים את הילדים לניקיונות הפסח?
צוות על הספה
יש לי זיכרון נעים מאוד מהילדות, איך השבוע של חופשת הלימודים שלפני פסח מוקדש למיון חפצים, ניקיון המגירות, ומציאת אוצרות אבודים. כל שנה, אני וחברותי היינו מחלקות את הימים שלפני החג בתורנות- כל יום אצל חברה אחרת. היינו מגיעות בבוקר, לוקחות הרבה שקיות ניילון, סמרטוטים וקופסא מלאה במי סבון ושוקעות במשך שעות במלאכת הניקיון.
הכיף האמיתי היה להוציא את כל תכולת המגירות, הקופסאות והארונות ולמיין-מה לפח, מה לשמור, ואילו חפצים יעברו חלוקה מחדש בינינו. בתוך מלאכת המיון נמצאו אצל אחת חפצים של השניה, אוצרות קטנים שאבדו, סודות שהוחבאו וזכרונות שנשכחו. כמובן שהמלאכה ארכה שעות והיינו שקועות ימים ארוכים בעבודה הניקיון. לאחר שהכל מוין הגיע הרגע המרענן לטבול ידיים במי הסבון, לקרצף ולנקות ולהחזיר הכל למקום. כל אחת יצאה עם שקית חצפים משלה שתמוין מחדש ביום שלאחר מכן כאשר נגיע אליה. מה שעשה את הימים האלו כל כך נעימים היתה העצמאות שבהם. מלבד קערת פירות או כריכים שהוכנסו באמצע היינו לגמרי עם עצמנו, החלטנו לבד מה לזרוק ומה להשאיר וההסכם היה שדברים גדולים בעלי ערך יכנסו לערימה עליה צריך להתיעץ עם ההורים ועליה עברנו בסוף היום.
מנקודת מבט של אמא, כיום, אני חושבת לעצמי, כמה שעות של שקט היו לאמהות שלנו במהלך הימים האלו. שעות שלא רבתי עם אחיותי, לא שעמם לי. כמה הן הספיקו לעשות בינתיים בבית! הרבה פעמים ניסיתי לגייס את הילדים לנקות ביחד איתי. אבל כאשר הקצב שלהם אינו הקצב שלי, איכות העבודה שלהם אינה בסטנדטים שלי (אחרי הכלל, זה פסח ואין מקום לטעויות) היה שם בעיקר הרבה תסכול. והנה לפני מונח הפתרון. הם יכולים להיות שותפים ולעזור אם נשמור על כמה כללים פשוטים:
האחד, תנו להם להיות המשפיעים בממלכה שלהם. במקום שאנחנו נפלוש לתך הקופסאות שלהם וננסה לשכנע אותם (ללא הישגים בדרך כלל) לזרוק ולהפרד מדברים ובכך לבזבז זמן ואנרגיה מיותרים, תנו להם את האחריות. תנו להם להחליט איך הם עושים את מה שהטלנו עליהם. הציבו להם מטרה- למלא שקית אותה תתרמו למי שאין לו ושקית של דברים שיזרקו כדי לפנות מקום לדברים החדשים שיגיעו השנה. תנו להם לשחק את הניקיונות ולהנות מהם. מעבר לזמן שיפונה לכם לעשות דברים אחרים, מעבר לאנרגיה שתחסך מוויכוחים על מה לזרוק ומה להשאיר, אתם מעבירים מסר שאתם סומכים, מסר של אחריות ואחריות הדדית, ובעיקר מסר שזה החדר שלהם – הבאלאגן שבו כמו הניקיון שיהיה בו.
השני, תנו להם את הזמן. את הטורבו השאירו לתחומי האחריות שלכם. תנו להם לשקוע ולהנות ממה שהם עושים מבלי להאיץ בהם. מבלי לבקש מהם להגביר את הקצב, לדבר פחות או לא לשחק תוך כדי עבודה- סביר להניח שאלו יביאו לויכוחים (שגורמים לבזבוז הזמן שלכם), שיוציאו להם את החשק מכל העניין ויחזיר את כל הסיטואציה לויכוח הקבוע של "הילדים שלא עושים כלום ולא עוזרים בבית מספיק" או "הילדים כפויי הטובה" וכו' וכו'. המנעו מזה. המנעו מזה בכלל. כדי לגייס מישהו לעשות משהו, נזיפה איננה הדרך. מצד שני, בקשת עזרה, הסבר מדוע חשוב לכם שהילדים יקחו חלק, שיחה על עזרה הדדית, ערכים ומשמעות תעשה את העבודה ותשפיע יותר. ילדים שעוזרים בבית הם ילדים שמבינים שהעולם מתנהל באופן בו לכל אחד יש חובות וזכויות, מתוך הבנה שמשפחה תפקידה לסייע אחד לשני ולעשות את חיינו משמעותיים ונעימים יותר.
הכלל השלישי הוא להשתדל להתערב כמה שפחות. אם יש דברים שממש ממש חשוב לכם שישמרו- אמרו את זה מראש. אל תבדקו אותם כל רגע, גם לא תוך העמדת פנים "שרק הבאתי משהו לשתות" ותוך כדי אני גם בודקת מה יש בשקית הזבל. תנו אמון אמיתי כדי שלאחריות שרציתם להעביר תהיה משמעות אמינה.
סמכו עליהם שגם אם הם מדברים ומשחקים תוך כדי, הם הבינו את המשימה ויבצעו אותה. בדרכם שלהם. הם נהנים. לא עדיף? אם לא הצגתם את זה כעונש למה להפוך את זה תוך כדי לעונש? אולי עבורינו נקיונות הם עונש. אבל כל המטרה של דבר הזה היא שלא לעביר להם את התחושה שניקיון שווה עונש.
עם ילדים קטנים יותר, סביר להניח שלא יוכלו להתמודד עם ניקיון של חדר שלם. מן הסתם הם יצטרכו מבוגר אחראי תוך כדי התהליך. אבל ניתן לתת להם "איים" של עצמאות- למיין קופסא אחת לערמות שונות, אחרי שמיינתם ביחד איתם קופסא אחרת. לתת להם לנקות את מטבח הצעצוע ואת כליו בתוך גיגית של מים וסבון באמבטיה. שימור מסורות של תפקידי הילדי בניקיון הפסח רק תגביר את המוטיבציה בשנים שיבואו לקחת חלק במפעל הזה.
וחשוב מאוד שגם תאפשרו להם – אם הזמינו חברים לעזור, ללכת לעזור בבית של החברים בימים האחרים. אי אפשר רק לקחת. הרי אנחנו רוצים שהילדים ילמדו עזרה- אז המסר הזה חייב להיות עקבי גם כשזה פחות נוח לנו.
חג שמח!
