בולימיה נרבוזה
צוות על הספה
בולימיה נרבוזה
בולימיה נרבוזה היא התקפת אכילה בלתי נשלטת (בולמוס אכילה) ואובדן תחושת השליטה על האכילה במהלך ההתקף. לא מדובר בסתם אכילת יתר, אלא בהתקפי זלילה שבהם האדם בולע כמויות אדירות של מזון בפרק זמן קצר. כדי לקבל את האבחנה ההפרעה צריכה להופיע לפחות פעמיים בשבוע, במשך שלושה חודשים. התחושה המרכזית שקיימת אצל החולה הוא פחד שלא יוכל לעצור את תהליך האכילה, חוסר שליטה וחוסר בקרה על סוגי המזון וכמותם. בסיום הזלילה בדרך כלל ניתן לראות הקאה, שימוש בסם משלשל, צום או ספורט כפייתי. וכן מתרחשת ירידה קיצונית במצב הרוח, בושה, מחשבות של שנאה עצמית ומחשבות כפייתיות.
כאמור, בולימיה היא הפרעה שכיחה יותר מאנורקסיה. 3% מבני הנוער לוקים בבולימיה נרבוזה ו0.5% לוקים באנורקסיה נרבוזה. שכיחוּת ההפרעה נמצאת בגילאי 10-19 וזוהי המחלה השלישית בשכיחותה בקרב מתבגרות. במצבים של בולימיה, כמו באנורקסיה, ישנה פגיעה משמעותית בערך ובדימוי העצמי. ההערכה העצמית מושפעת באופן מוגזם מצורת הגוף ומשקלו, כלומר, הנער או הנערה חשים שהגוף שלהם אינו תקין ומעוות, ואינו שייך ל"מראה האידיאלי". הדבר, בשילוב עם גורמים נוספים, גורם להם לתחושה תמידית של דימוי עצמי נמוך. בפרט כיום, כשישנה התעסקות גוברת במראה הגופני בכלי התקשורת ובתרבות, הדבר יוצר רצון לשנות את המראה ולהתעסקות מוגברת ולא בריאה בגוף.
כיצד ניתן לזהות בולימיה?
אחת הבעיות שמקשות על זיהוי ההפרעה, הוא העובדה שבן או בת הנוער לעתים נמצאים במצב של הסתרה והכחשה. הם מנסים "לשדר עסקים כרגיל", להחביא את הקושי ולתת תחושה שהם בשליטה ושהם אינם צריכים עזרה. כמו כן לעתים ההפרעה מתחבאת מתחת לכותרת 'דיאטת בריאות' או כל אידיאל בריאותי אחר, והדבר מסווה את הפרעת האכילה. עם זאת, ישנם סימנים שניתן לראות על מנת לעזור:
בתחום האכילה -בולמוסי אכילה המתרחשים יותר מפעמיים בשבוע, הקאה, שימוש במשלשלים, אגירת מזון והעלמות לאחר ארוחות. בתחום דימוי הגוף ניתן לראות עודף משקל, התעסקות יתר במשקל, הצבת רזון קיצוני כמטרת על. בתחום הבריאות הכללית יכולים להופיע סימנים כמו מחזור לא סדיר, שיניים פגומות, כאבי בטן, בחילות, צרבות, כאבי ראש וקשיי שינה. ברמת התפקוד הרגשי ניתן לראות דכאון, קושי עם שינויים, הסתגרות, תנודות במצב הרוח, התפרצויות זעם וקושי לבצע מטלות לימודיות.
אבחון וטיפול בהפרעה
במקרה שעולה חשש להפרעת האכילה יש להפנות את הנער/ה לאיש מקצוע מומחה בתחום כמו פסיכיאטר, רופא או פסיכולוג. ניתן להיעזר באנשי הצוות החינוכי בבית הספר, ובמידת הצורך ליידע אותם בכל חשד כזה שעולה. הטיפול בהפרעות אכילה צריך לכלול פתרון תזונתי, טיפול נפשי וטיפול תרופתי, כאשר המטרה היא להביא את הנער או הנערה למשקל תקין, להחזיר אותו לנהלי אכילה והתעמלות בריאים, ובמקביל לשקם את הנפש באמצעות טיפול רגשי עמוק.
