על הספה - כתבות ומאמרים

---

בתקופת החגים, במיוחד חגי תשרי, ואולי אפילו אם לדייק יותר- מדי אחריה- ישנה עליה משמעותית במספר האנשים והזוגות הפונים לטיפול פסיכולוגי או לטיפול זוגי ולטיפול משפחתי.

מה יכול להסביר את העליה הזו בתקופה זו של השנה?

מחקרים ומאמרים רבים נכתבו על העונתיות שרואים בהתנהגות האנושית- מחקרים על עלייה בשיעור הגירושין בתקופות שנה מסוימות (גם כן, אחרי החגים), ומולה- עונה של חתונות, עלייה באבחון של מחלות דיכאון למיניהן, ועוד.

יכולים להיות מספר הסברים לעליה העונתית בפניה לטיפול רגשי ונפשי מיד אחרי החגים:

ראשית, יש משהו בראש השנה, בחגיגיות של החג הזה וכל החודש שבא אחריו, שמביא רבים לתכנונים, הכנות, ציפיה גדולה להפוך את החג, כמסמל את השנה שתבוא אחריו, לטוב ביותר שניתן. שהאוכל יהיה טעים, שהשולחן יהיה חגיגי. ראש השנה מלא בשימוש בסמלים שכולם בעלי אותה מטרה – לייצר תחושה שיש לנו שליטה על הדברים שיבואו עלינו בעתיד.





אבל לחיים יש זרימה משלהם, ומידת השליטה שלנו מאוד מצומצמת. בפועל, פעמים רבות החג מזמן לנו דווקא התבוננות בפער שבין ההכנות הרבות- למציאות. בין מה "שאמור להיות" לבין מה שאני רואה כשאני מתבונן על החיים שלי, על המשפחה שלי.

ימי החג מזמנים מתחים משפחתיים, הרבה הכנות, מי יזמין את מי, מי יכין מה, ומי השקיע יותר ומי פחות. ישנם תכנונים ומחשבות רבות לקראת בילוי ימי החג. מצד אחד- יש חופשות מרובות, הזדמנות נפלאה לבלות בחיק המשפחה, לנוח מהעבודה הקשה.

ומאידך, לפעמים הביחד האינטנסיבי הזה לא עובר חלק כפי שהיינו מצפים. עבור רבים, החג מציף מורכבות משפחתית שהיתה שם הרבה קודם, אבל עולה בווליום הרבה יותר גבוה, שדוחף להחלטה ל"עשות עם זה משהו".

היבט נוסף קשור למסכים ולנוכחותם האינטנסיבית בחיינו. אנחנו חיים בעולם וירטואלי. גם אם אני יודע ומודע לקשיים שלי בתוך המשפחה, כשאני מתבונן בפייסבוק, באינסטגרם, ורואה את התמונות שאחרים מעלים- אני "בולע" את הסיפורים שאחרים מספרים על עצמם ועל החג שלהם (אף אחד לא מעלה תמונה של רגעי המשבר), ומרגיש כאילו שרק אצלי זה לא עובד ככה. רק אצלי יש בעיות. שאצל אחרים זה קורה כמו "שאמור לקרות" אז למה אצלי זה כל כך קשה?

הפער בין מה שאנשים מראים לעולם דרך הרשתות החברתיות, לבין מה שאנחנו יודעים שקורה במציאות, הוא עצום ועדיין- הדברים שנראים "לכאורה" על דפי הרשת, מערערים אותנו ודוחפים אותנו לתחושת מצוקה.

הסבר נוסף הוא, שאפשר להסתכל גם על התקופה שמגיעה אחרי החגים, אחרי חופשות, כתקופה של "יישום החלטות". בזמן חופשה, כשאנחנו לא במירוץ מטורף אחרי הזמן, אפשר לעצור, להתבונן פנימה, לחשוב. פעמים רבים אלו הרגעים החשובים והמשמעותיים בהם אנחנו מבינים שצריך לעשות מעשה, ששינוי נדרש ושכדאי להתייעץ ולקבל עזרה כדי שהשינוי יהיה יסודי, מעמיק ונכון. זו סיבה נוספת שיכולה להסביר את העלייה בפניות לטיפול פסיכולוגי אחרי תקופת החגים.

עלייה בפניות לטיפול איננה דבר שלילי. להיפך. הבעיות לא נוצרו בגלל החג. החג אולי מעצים את התחושות ואולי מרגיע ומאפשר לקבל החלטות, אבל הדפוסים וההרגשות שאנחנו מבקשים לשפר בעזרת טיפול זוגי או טיפול פסיכולוגי, היו שם כמובן הרבה לפני החג. ההחלטה לפנות לעזרה, לטיפול, היא ההחלטה להרגיש טוב. לעשות מעשה למען איכות חיים טובה יותר, לשמירה על עצמי ועל המשפחה שלי, ואלו צעדים מבורכים.