פסיכותרפיה התייחסותית – מהי ומה הקשר גישות פסיכולוגיות אחרות?

פסיכותרפיה התייחסותית היא אסכולה טיפולית מודרנית, ששמה במרכז הטיפול את מערכות היחסים של האדם והשפעתן על מבנה האישיות שלו ועל בריאותו הנפשית.

הנחות יסוד ועקרונות טיפוליים של פסיכותרפיה התייחסותית

אנשי האסכולה ההתייחסותית יוצאים מתוך מספר נקודות הנחה בסיסיות:

1. האדם הוא יצור חברתי, אשר כבר מינקותו שואף לקרבתם של אנשים אחרים.
2. אישיותו של האדם מעוצבת לאור מערכות היחסים המשמעותיות בחייו, בעיקר מערכת היחסים הראשונית עם הוריו.
3. קשר בין שני אנשים יש בו הדדיות, כפי שהתינוק משפיע על הוריו בזמן שהם משפיעים עליו, כך גם המטופל והמטפל משפיעים זה על זה בתוך הקשר הטיפולי.
3. מטרת הטיפול היא יצירת קשר אותנטי, מכיל ומרפא בין המטפל למטופל, הכולל מחוות, הבעות והתנהגויות מיטיבות, במקום הקשר הטיפולי המסורתי שמתבסס בעיקר על פרשנות פסיכודינמית, כביכול אובייקטיבית, לתכנים שמעלה המטופל.
4. לסובייקטיביות של המטפל יש ערך טיפולי משמעותי והיא חשובה לתהליך הטיפול.

בין פסיכותרפיה התייחסותית לפסיכואנליזה

שתי האסכולות יוצאות מתוך תפיסה דומה, המאמינה כי נפש האדם מעוצבת בילדות, בעיקר לאור היחסים עם ההורים, וכי קושי או מצוקה נפשית בבגרות – מקורן ביחסים הללו ובאלמנטים שנותרו לא פתורים בהם. שתי הגישות מסכימות גם בדבר הרבדים השונים הקיימים במודעות האדם, כאשר אירועים או זיכרונות קשים המעוררים חרדה - מודחקים לאזורים הלא מודעים כדי להקל על ההתמודדות.



הגישות השונות נבדלות זו מזו בעיקר ביחס לשאלת מקומו של המטפל בתהליך הטיפול:

הגישה הפסיכואנליטית מקדשת דמות מטפל אובייקטיבי וניטרלי לכאורה, שנוכחותו מצומצמת ותפקידו להוות לוח חלק להשלכות של המטופל ולעזור לו להגיע לתובנות באמצעות פרשנות, בעוד הגישה ההתייחסותית רואה חשיבות בנוכחותו של המטפל כחלק מהתהליך הטיפולי,

ומעודדת דמות מטפל סובייקטיבי ואקטיבי יותר, שלא חושש לשתף את המטופל בתחושותיו, בדעותיו ובניסיון החיים האישי שלו.

במובן הזה, פסיכותרפיה התייחסותית מתכתבת עם תיאוריית יחסי אובייקט הטוענת כי מערכת היחסים בטיפול מהווה שיחזור של יחסי המטופל עם הוריו, וטומנת בחובה את האפשרות לתיקון מערכת היחסים הזו.

הפרשנות הפסיכודינמית של המטפל, אשר מהווה כלי עבודה בידיו, על פי התיאוריה הפסיכואנליטית, נתפסת בפסיכותרפיה התייחסותית כאמצעי להעמקת הקשר הטיפולי – שהוא הגורם המשמעותי והמרפא בתהליך.

הבדל משמעותי נוסף בין פסיכותרפיה התייחסותית לגישות אחרות, שמקורן בפסיכואנליזה של פרויד, נעוץ בתפיסה אודות המניעים הראשוניים של נפש האדם:

פרויד האמין שהמניעים המרכזיים של נפש האדם הם דחפים מיניים-תוקפניים שמקורם ביולוגי, בעוד אנשי הגישה ההתייחסותית טוענים כי המניע הנפשי הראשוני והבסיסי הוא הצורך והרצון בקשר עם אחרים.

תיאוריות חברתיות בפסיכותרפיה התייחסותית

על פי אנשי הגישה ההתייחסותית נפש האדם מתעצבת לא רק לאור מערכות היחסים הספציפיות והמשמעותיות ביותר שלו, אלא גם לאור מכלול חברתי רחב יותר, המשפיע על האופן בו האדם תופס את עצמו ואת חייו. כלומר, לא רק מערכת היחסים של האדם עם הוריו בראשית החיים אחראיות לאופן בו הוא בונה את חייו האישיים והמקצועיים, משפיעות עליו גם תפיסות חברתיות מקובלות הנוגעות לתפקידי מגדר, ציפיות חברתיות מאדם בהתאם לרקע הסוציואקונומי שלו, הנחות חברתיות המבוססות על לאום וגיאוגרפיה ועוד.

לפיכך, לתיאוריות חברתיות כמו פמיניזם, יש מקום משמעותי בגישה ההתייחסותית והן משמשות להרחבת היריעה בניסיון להבין את האופן בו מתעצבים חיי הנפש האנושית.