זמן איכות" – האם יש דבר כזה?

א | א | א | א | (שנה גודל אות)

מה קובע את איכותו של הזמן? כמות הזמן שאנו משקיעים בילדנו? סוג הפעילות שאנו בוחרים לעסוק בה איתם? רמת הפניות הרגשית שלנו אליהם? הבא נבחן את המשתנים:

חיינו המודרנים ניחנים בקצב מטורף. אם נשווה את רמת הפעילות, כמות הדברים המעסיקים אותנו יום - יום דקה - דקה ונשווה להורה ממוצע בערבות אפריקה, זה יראה כמו קסם! כיצד ביום אחד אדם אחד יכול להיות בכל כך הרבה מקומות, למלא כל כך הרבה תפקידים ועוד לומר בסוף היום שסדרי העדיפויות ברורים והכי חשוב- זה הילדים. עם הילד הראשון נראה לנו ביוני כמעט למצוא זמן לילד השני. ואז הוא מגיע ולעיתים גם עם קידום בעבודה, בית יותר גדול שצריך לתחזק, ומיליון דאגות חדשות. האם אנחנו באמת זוכרים בסופו של יום מה בא קודם בסדרי העדיפויות? האם הקדשנו מספיק מחשבה לפער בין הרצוי למצוי?

בואו ננתח את הזמן העומד לרשותינו וכיצד אנו מנצלים אותו – רבע יממה מוקדשת לשינה, שליש (לפחות) לעבודה, נסיעות הסעות ופקקים בחיים האופטימליים ישתו עוד כשעתיים מחיינו. הבית (בהתחשב שיש עוזרת) בולע כשעה ביום. ארוחות, מקלחות וכל הדברים שחייבים לעשות- עוד שעתיים ועוד כשלוש שעות נעלמות להן בהתארגנות לקראת הפעילות הבאה. בחישוב פשוט- נותרו לנו כשעתיים ביום להקדיש לדבר ההוא שנמצא בראש סדר העדיפויות- הילדים. זאת כמובן בהנחה, שהם עוד לא התייאשו מאיתנו ועשו לעצמם תכניות אחרות. האומנם ההחלטה להקדיש את מעט הזמן הנותר עבורם ל"זמן איכות"- פעילות נבחרת ואיכותית במיוחד, המצאה מקורית ומפתה פותרת אותנו מנקיפות מצפון? בניגוד לסיסמה הרווחת, לא רק האיכות קובעת אלא גם הכמות. שעה בשבוע, לא חשוב כיצד מבלים אותה, לא תספיק ליצירת קשר משמעותי עם ילדינו. גם הם זקוקים לזמן התחממות. הם לא רובוטים הניתנים לתכנות ויכולים להפתח, לספר ולהקשר בדיוק ברגע בו החלטנו להתפנות. אם אנחנו רוצים קשר משמעותי עם הילדים- זמן הוא מילת מפתח. כן, גם כמות של זמן ולא רק איכותו.

מה נעשה ביחד?

כשאנו סוף סוף מתפנים מעיסוקינו המאוד חשובים, אנו מרגישים צורך עז לפצות אותם. לרוב אנו אף נדרשים לפתות אותם כדי שירצו להפרד מחבריהם או מהמחשב ולבלות איתנו. אנו מתאמצים למצוא את הדבר המרגש, המיוחד, המרתק המהפכני הבא על מנת שנהיה רגועים ובטוחים כי הזמן שאנו מקדישים הוא אכן זמן איכות. חשוב למצוא פעילות המתאימה לכל השותפים לה והדבר הקל ביותר לעשות הוא לשאול- מה כל אחד היה מעדיף לעשות. עוד קודם לכן- על מנת שמעט זמן זה אכן יהיה איכותי לכולם, חשוב שכולם ירצו ויבחרו להשתתף בו. לא תמיד גודל ההפקה קובע את איכותה. לעיתים להשאר בבית ולשחק משחקי קופסה, לשמוע מוסיקה ולרקוד, להכין ביחד עוגות קצפת ולשתות שוקו יעשו את העבודה לא פחות טוב. כדאי לבחור פעילות או בילוי משפחתי בו נשמר המקום לתקשורת ולביחד ופחות מקום בו כל אחד הולך לענייניו. רמת המוטיבציה של הילדים להשתתף בפעילות משפחתית שאינה אטרקציה או הפקה קשורה קשר הדוק וישיר לתדירות בה מקיימים פעילות זו. ככל שתעשו זאת יותר הם ירצו יותר, ישתפו פעולה ויהנו יותר.

הבעיה הנוספת היא שגם לאחר שמצאנו את הזמן, השקענו חשיבה יצירתית בתכנון ויצאנו לדרך- פעמים רבות אנחנו לא באמת שם, לא לגמרי. קשה לנו להיות פנויים רגשית ובצורה מוחלטת לפעילות אחת. אנחנו מדברים קצת בטלפון, מכינים כבר את הארוחה או קצת מסדרים תוך כדי, ועושים בראש רשימה של כל הדברים שמחכים לנו כשתסתיים המשבצת הזו שקראנו לה "זמן איכות". אנחנו מתקשים להתפנות באמת. לא בגללם- לא כי הילדים משעממים אותנו, לא כ אנחנו לא נהנים מהם- כי חונכחו למנוע בזבוז, גדלנו על ערכים של יצרנות והנאה אינה קריטריון בתעודת ההערכה שלנו.

אנחנו רוצים שילדינו יהיו מאושרים- שלא יהיו כמונו- שידעו להנות, למצות את החיים, שיהיו מלאי בטחון עצמי, שיאהבו את עצמם. האם אנו באמת נותנים להם דוגמה טובה לכך? האם כאשר אנחנו כועסים שלוקח להם חמש דקות להכנס לאוטו בבוקר כי טיפות הטל מרתקות אותם או כאשר הם מספרים סיפורים במקום לסיים עם הסיפור או לשחק את תורם במשחק אנחנו באמת מאפשרים להם ללמוד להנות? למצות? להיות בטוחים כי הם הכי מענינים וחשובים בעולם?

ויותר מזה- להחליט כי בסוף השבוע נפנה זמן ומקום – נבלה כל המשפחה ביחד- זה לא מספיק. הילדים שלנו שונים זה מזה וזקוקים להורות שונה מאיתנו. הם בני אדם עצמאיים ונפרדים וזקוקים שנתיחס אליהם כך. כל ילד צריך זמן "אחד על אחד". מכל אחד מההורים. זה מסובך, מקשה את החיים אבל זה הכרחי. דברים מופלאים יוצאים מילד כאשר הוא מקבל תשומת לב אמיתית ומוחלטת. כאשר הוא לא צריך להתבלט ולהתחרות, כאשר הוא יכול לוותר על תפקיד האח ופשוט להיות הוא. כאשר בזמן המוקדש לו הוא בוחר לעשות מה שמתאים לו ולא מה שמתאים לכל האחרים . לזמן זה אין תחליף. איכות הקשר שנוצר עם ילד במפגש הפרטי הזה אינה משתווה לשום דבר אחר. היכולת להכיר את ילדך לעומק באמת תלויה בזמן שתקדיש לו. לבד. זמן זה יחזק את מערכת היחסים והאמון עם הילד ויהיה הבסיס להתמודד עם כל קושי ובעיה שיבואו בעתיד. ילדים שהקשר שלהם עם ההורים רופף ותלוי תמיד בהמצאותם של אחרים – סביר שיפתחו קשיים רגשיים בעתיד. זמן שעובר- עובר. השנים עוברות ואיתן עוברת ההזדמנות.

מה איכותי לי?

לכל אחד מאיתנו קריטריונים אחרים לאיכות. איכות החיים, גם אם יש לה מדדים אובייקטיביים, תלויה בעיקר בתפיסה הסובייקטיבית שלנו את חיינו ואת הדברים החשובים לנו בחיים.

"זמן איכות" הוא זה אשר כל הלוקחים בו חלק מרגישים כי ניתנה להם הזדמנות מיוחדת לבלות עם האנשים היקרים להם ולהעבירו בצורה נעימה ומעניינת. אל תחפשו להשוות מה עושים החברים עם ילדיהם, אל תשקיעו את כל הזמן שהקדשתם לפעילות המשפחתית בחיפוש באינטרנט אחרי האטרקציה החדשה. נצלו את הזמן לשמוע ולהכיר, באמת, אחד את השני.