קשיי הסתגלות לאוניברסיטה

לאורך החיים אנו מתמודדים עם שינויים החלים בתנאים הסביבתיים שלנו חדשות לבקרים, באמצעות תהליכי הסתגלות טבעיים. עם זאת, ככל שהשינויים הסביבתיים בעקבותיהם גדולים יותר, עלינו לגייס מנגנוני הסתגלות מאסיביים יותר. במצבים של שינויים גדולים, נרחבים ומלחיצים עולות תחושות של מתח וחרדה, המחייבות תהליכי הסתגלות נוספים ובעצמה חזקה יותר. מצבים אלה עלולים להוביל לקשיים בהסתגלות. "קשיי הסתגלות" מוגדרים בספרות המקצועית כמצבי מתח (דחק, או stress) הנוצרים בתגובה למצב פסיכו-סוציאלי מתמשך (וזאת להבדיל מטראומה חד פעמית). הם כוללים סימפטומים רגשיים ו/או התנהגותיים המופיעים בתגובה לאירוע מעורר המתח, בחודשים הראשונים לאחר תחילתו, וממשיכים עד חצי שנה לפחות. המתח והחרדה הנלווים לאירוע הנם מובחנים וברורים, ועוצמתם עולה על תגובה רגשית סבירה שתתעורר במצב דומה. בעקבותיהם, נפגעים רוב תחומי החיים: התפקוד החברתי, המקצועי ו/או הלימודי (DSM-IV): התפקוד היומיומי נפגע, פעולות חברתיות וקשרים עם הסביבה מצטמצמים. בהתאם, מצב הרוח ירוד ודיכאוני. דיכאון תגובתי זה יכול להיות קצר אך גם ממושך מאוד, ולעיתים קרובות מלווה בדאגה ובחרדה. לעיתים מלווים קשיי הסתגלות גם בהפרעות בריכוז ובלמידה או בהפרעות קלות בהתנהגות.

שינויים רבים בחיינו מעוררים מתח וחרדה. לדוגמה, התחלה של מסגרת חדשה (גן, בית ספר חדש או אוניברסיטה, גיוס לשירות הצבאי), עזיבת בית ההורים בראשונה, מעבר דירה, חתונה, או חוויות כגון אובדן של אדם קרוב, הגירה או הסתגלות לסביבה או לתנאי חיים חדשים, או חוויות בעלות משמעות דומה מבחינה נפשית. במאמר זה אסקור בקצרה את הקשיים הייחודים המאפיינים את השנה הראשונה ללימודים במוסד להשכלה גבוהה (אוניברסיטה / מכללה).

בשנים האחרונות מתחילים בארץ את לימודיהם למעלה מ 200,000 סטודנטים באוניברסיטאות ובמכללות בכל שנה (המועצה להשכלה גבוהה, 2008). סטודנטים רבים המתחילים את לימודיהם חשים כי הם הגיעו לסיום תהליך של בחירה ומיון שמעורבות בו החלטות משמעותיות - תהליך המלווה בהתרגשות רבה מההתחלה החדשה והסביבה החדשה, ומערב שינויים מרחיקי לכת בחיי הסטודנט.

עם זאת, רבים מהם מגלים כי זוהי התחלה הנושאת עמה קשיים רבים, אכזבות והפתעות המעוררות חרדה ולחץ, בדומה להתמצאות בעיר חדשה בארץ זרה: ישנו הבדל עצום בין חוויית הלימודים מהתיכון לחוויית הלימודים באוניברסיטה - כעת הלמידה עצמאית והאחריות היא על הסטודנט, אין זמנים קבועים, הקמפוס האוניברסיטאי גדול ואין זה פשוט למצוא את כיתות הלימוד, השפה המחקרית חדשה ושונה והקודים ההתנהגותיים באוניברסיטה אחרים (למשל, ישיבה באולם הרצאות עם עוד 300 סטודנטים אינה תמיד מאפשרת שאילת שאלות). על כל אלה מתווספים לעיתים שינויים כגון מעבר ראשון למגורים מחוץ לבית ההורים, מעבר לעיר חדשה, ולפעמים גם התחלת עבודה חדשה במקביל ללימודים ועצמאות כלכלית. שינויים אלה, מרגשים ככל שיהיו, דורשים כוחות ומשאבים להתמודדות, ונחווים כהתחלה מלחיצה ומאיימת עבור רובם המוחלט של הסטודנטים. קשיים אלה טבעיים מאוד, ברורים ומובנים מאליהם בכניסה ללימודים גבוהים, ונרגעים בהדרגה באופן טבעי בחודשים הראשונים: אט-אט אנו מתרגלים קצת יותר לאופן הלימודים, לקצב, מכירים חלק מהאנשים באופן שטחי ויודעים להגיע למקומות שונים בקמפוס. בהתאם, הסימפטומים של הלחץ והחרדה יורדים, ואף נעלמים לגמרי. עם זאת, בעבור סטודנטים רבים תחושות אלו ממשיכות לאורך חודשים ארוכים, ואף לאורך כל השנה הראשונה ללימודיהם. הם מתקשים להסתגל למציאות החדשה ומוצפים בתחושות חרדה, בלחץ, במתח ואף בדכדוך, בדיכאון ובתחושות חוסר ערך.

ניתן לחלק את הקשיים לשלושה סוגים עיקריים: קשיים הקשורים לתביעות הלימודיות החדשות והמלחיצות, קשיים הקשורים לתחושות בדידות וזרות וקשיים הקשורים בשאלות לגבי הזהות המקצועית והזהות בכלל. ראשית, מעקב אחר החומר הלימודי והשתלטות על כמויות גדולות של חומר לימודי באופן עצמאי אינה פשוטה כלל ועיקר. פעמים רבות ההרצאות ארוכות, מהירות ומלחיצות, ההקשבה והסיכום בהרצאות בזו אחר זו דורשים מיומנויות חדשות, החומר הלימודי לעיתים קשה, מורכב ולא מובן. העלאת סף הדרישות הלימודיות דורש אימוץ דרכי למידה חדשות ומאתגרות ומיומנויות מורכבות, ולא תמיד יש את מי לשאול ובמי להיעזר. כל אלה מעוררים חרדה מפני התביעות החדשות ההולכות ונערמות וחשש שמא לא נצליח לעבור מבחנים ולא נדע כיצד לכתוב עבודה. שנית, הסתובבות בקמפוס בתוך המון הסטודנטים המצויים בשלבים שונים בלימודיהם ובחייהם יוצרת פעמים רבות תחושת זרות, בדידות וניכור. התחושה הראשונית של ישיבה באולם ההרצאות המלא עד אפס מקום מלחיצה מעט, ולא נראה שיש זמן או פנאי להכיר חברים חדשים. ולבסוף, הכניסה לאוניברסיטה והבחירה בתחום לימוד מסוים מעלה שאלות רבות לגבי הזהות המקצועית שלנו, ולגבי הזהות שלנו בכלל. סטודנטים רבים מוצאים עצמם מתמודדים בשנה הראשונה באוניברסיטה עם שאלות של הגדרה עצמית, תיאום ציפיות מעצמם אל מול הפנטזיה המקצועית ושאלות של ערך עצמי והצלחה תוך השוואה לאחרים. באופן טבעי, נבנה מערך ציפיות חדש, המלווה לעיתים בתחושות אכזבה, בושה ואשמה על כך שאינם מתאימים לפנטזיה. אלה מעלים שאלות ותהיות חדשות לגבי הצלחה / כישלון, לגבי ערכינו בעיני עצמינו ובעיני אחרים ולעתים תחושת הערך העצמי נפגעת ובעקבותיה נפגע הדימוי העצמי.

קשיים אלה קשורים זה בזה. לדוגמה, חווית קושי לימודי מועצמת כאשר אנו חשים בודדים במערכה ("בטח לאחרים קל יותר") ומתגברת אף יותר על רקע תחושות של בלבול בזהות המקצועית ("אם זה כל כך קשה לי, זה בטח לא מתאים לי"). בהתאם, קשיים לימודיים ורכישת מיומנויות למידה הופכים לקלים הרבה יותר כאשר ישנם חברים ללימודים שניתן להיעזר בהם, ללמוד ביחד ולמצוא פתרונות משותפים להתמודד עם כמויות החומר. גם שאלות של זהות וערך עצמי יכולות לבוא על פתרונן כאשר ישנן חוויות של הצלחה וחברים ללימודים שניתן לשוחח אתם על הקושי, לראות כי גם הם מתמודדים עם בעיות דומות, לתמוך ולהיתמך.

קשיי הסתגלות בשנה הראשונה לאוניברסיטה ניתנים לטיפול באמצעות רכישת מיומנויות למידה במסגרות מתאימות, שיחה עם סטודנטים משנים מתקדמות או עם קרובים / מכרים שלמדו באוניברסיטה, בקשת עזרה כלכלית להורדת מוקדי עומס והתאזרות בהרבה סבלנות. במקרים רבים, טיפול פסיכולוגי פרטני (או קבוצתי) יכול להועיל רבות בתקופה זו. יש לזכור כי לצד הקושי, תחנה משמעותית זו בחיים הנה גם הזדמנות להתפתח ולהתבגר דרך התמודדויות, וכן היא מהווה חוויה מלמדת ומבגרת המעניקה הזדמנויות חדשות שהנאות בצדן.

פורסם במקור באתר "דוקטורס", 18.11.2009

גילי כ"ץ בן-שפר, פסיכולוגית