חלוקת תעודות בבית הספר

ט"ו בשבט הגיע ועמו חלוקת תעודות בבית הספר- מהי המשמעות האמיתית של גיליון ההערכה בבית הספר היסודי? הילד הלך היום לבית הספר בידיעה שיקבל תעודה. האם עשיתם איתו שיחת הכנה? בדקתם מהם חששותיו? הכנתם מתנה בהנחה ש"העיקר שירגיש טוב עם עצמו" לפני שבדקתם כיצד הוא באמת מרגיש?

כולנו זוכרים עוד מימי בית הספר היסודי שלנו כי ט"ו בשבט הוא החג המחלק את שנת הלימודים לשני חצאים ומשמע הדבר- חלוקת תעודות.

בין השנים החולפות בין סיום בית הספר היסודי ועד ושמגיעים לשלב גידול ילדים משלך שלומדים בבית ספר יסודי, חולפות להן לא מעט שנים בהן אנחנו נהנים מטבעו המקורי של החג- הפירות היבשים והטבע. אבל בשנים אלו אנו לעיתים שוכחים את משמעותו של טקס חלוקת התעודה וחוטאים בתגובות לא שקולות מול קבלת התעודה של ילדינו.

בבית הספר היסודי הילדים אומנם צעירים. זה עוד לא ציוני בגרות והתעודה עדיין איננה מכילה ציונים ומספרים אשר יסמנו את עתידו של הילד. מצד שני היא מכילה הערכות הבונות את הדימוי העצמי שלו, את ההערכה של עצמו ביחס לסביבתו. לתעודה הזו יש משמעות הרבה יותר עמוקה מסך ההערכות של המורים את תפקודו של הילד בכיתה. גם אם יטענו יפיי הנפש כי עבורם אין משמעות לציונים- יתכן כי יש הורים שלא באמת חשוב להם אם הילד שלהם יקבל "שולט" או "שולט מעט" במולדת. סביר להניח כי יהיה להם קצת יותר קשה לראות שהילד "מתקשה" בתורה או במתמטיקה. אבל גם עבור הורים אלו, חשוב לראות את התמונה הגדולה יותר.

הילד שלכם לא חי בואקום. הוא אינו מקבל את התעודה במעטפה סגורה עליה יש חותמת " סודי ביותר" שאסור לפתוח עד שמגיעים הביתה. הילדים פותחים וקוראים את גיליון ההערכה שלהם עוד בכיתה. מחליפים רשמים עם חבריהם. במקרה הטוב משוויצים בגאווה בציון או בהערה ובמקרה הפחות טוב מתחמקים ומצניעים את מבוכתם.

ממה יש להיות נבוכים? הילדים הפרפקציוניסטים באופיים עלולים להיות מובכים ממקצוע אחד בו קיבלו "שולט" ולא "שולט היטב" כמו בכל שאר המקצועות (כך גם אלו שהוריהם מקדשים תחרותיות ומצויינות). ילדים אלו עלולים להרגיש נבוכים ואף נעלבים למרות שההורים יעודדו ויאמרו כי התעודה מעולה. ילדים אחרים שיקבלו תעודה פחות מרשימה יצטרכו למצוא דרך להעמיד פנים שהתעודה מספקת אותם, שלא אכפת להם או שיחפשו דרכים להתחמק וידחפו אותה מהר עמוק לתיק. ילדים מסויימים אפילו לא פותחים אותה בכדי שלא להתמודד עם התגובות החברתיות ועם הקושי הרגשי והאישי שלהם להתמודד עם התעודה, ליד כולם.

מי מהם הוא הילד שלך? מעבר ללהבין כיצד להגיב לתעודה חשוב לזכור לעשות שיחת הכנה לפני קבלת התעודה. לברר עם הילד האם חושש ממשהו? למה הוא מצפה? איזו תעודה תשמח אותו ומה עלול לאכזב אותו ומדוע? ילדים שופטים את עצמם ואת חבריהם לעיתים בחומרה רבה יותר ממה שהוריהם שופטים אותם. חשוב להעביר לילד מסר ברור כי אהבתכם וגאוותכם בו ובמאמצים אשר עשה כל החודשים האחרונים איננה תלויה בגיליון התעודה. שאם יהיו הערות לשיפור או הערכות שלא יספקו אותו, תסייעו לו לחשוב כיצד ניתן לעזור לו להשתפר בתחום זה. אבל להשאיר את השיפוט על איכות ורמת הסיפוק מגיליון ההערכה לילד עצמו.

כמובן שיש משמעות רבה לאקלים הכיתתי והבית ספרי – עד כמה תחרות מעודדת בכיתה? כיצד מחולקות התעודות? האם המורה עשתה הכנה לפני שחילקה את התעודות. חשוב שהורים יהיו מעורבים ויבדקו את התשובות לכל השאלות האלו.

כשהילד מגיע הביתה עם התעודה, עוד לפני שתפתחו אותה תשאלו אותו מה הוא חושב על התעודה שלו. אם הוא מרוצה- תשמחו איתו אם הוא מאוכזב, בררו למה. החוויה של הילד מהתעודה שמשקפת את ביצועיו היא המשמעותית בכל הסיפור הזה. הלמידה שלו של תהליך התמודדות עם שיקוף תוצאות מאמציו, עם התחרות החברתית עם הדרישות הסביבתיות היא השיעור שעליכם ללמד אותו. חשוב לזכר שהתעודה משקפת תוצאות ולא יכולות. ילד שציוניו אינם מספקים אותו, עלול לחוש כי אינו מסוגל, כי אינו שווה ובעל ערך כמו חבריו. יתכן ומתקשה שתחום מסויים- בקריאה או בחשבון אולי בספורט או באומנות. זה המקום להנחיל לילד הבנה של מי הוא, ומה הוא שווה ויכול? לדבר על כך כי אף אחד אינו מצטיין בכל התחומים. לכל אחד יחודיות ויכולות משלו. גיבוש דימוי עצמי מציאותי וחיובי הוא תהליך וזו נקודת ציון משמעותית בבנייתו. לעשות הבחנה ברורה לעצמכם ולילד בין הערכת תוצאותיו בחלק זה של השנה המשקפת את ההישגים שלו מול היכולות שלו שלא בהכרח באות לידי ביטוי בתעודה הזו. ערכו איתו שיחה האם לדעתו השקיע כל מה שיכול היה להשקיע? האם מסכים עם הערות המורה? האם הוא רוצה את עזרתכם בחשיבה כיצד משפרים ומה רוצים בכלל לשפר? לאן רוצים להגיע? זה גם המקום והזמן לומר כי חשוב לסייע לילד להציב לעצמו מטרות ריאליות. מתפקידם של ההורים לתווך את התהליך למקום שלא ילחיץ את הילד, לא יעמיס עליו, ויאפשר לו להינות מהתהליך יותר מאשר מהתוצאה. מצד שני- הזהרו שלו לרפות את ידיו ולהעביר לו מסר ששואף גבוה מדי כי אתם לא חושבים שהוא יכול להגיע לשם. יתכן והוא יכול יותר ממה שאתם חושבים ואם יתאכזב- אתם תהיו שם לרכך את הנפילה. זה חלק מתהליך הלמידה.

במקרה של ילד שלא אכפת לו, שמבחינתו אין משמעות לתעודה, או שהערכותיו אינן מספקות בעיניכם אך הוא אינו נראה מוטרד מכך- ואתם מאוכזבים- חשוב לתת את הדעת ממה נוצר הפער הזה. יכולות להיות לכך מספר סיבות: האחת, אולי אתם מצפים ממנו ליותר ממה שיכול? אולי הוא מרגיש שעשה מאמצים, השתפר מהתעודה הקודמת והוא מרוצה והאכזבה היא רק שלכם, מתוך ההישגיות של עולמכם? אפשרות שניה היא שחוסר האכפתיות שלו איננה אמיתית והיא ביטוי למנגנון הגנה שנועד להסוות את עלבונו ואת אכזבתו. ילדים פעמים רבות הופכים את תגובתם כדי שלא להתפס חלשים. במקרה זה חשוב לתת לגיטימציה ולבדוק בעדינות מהן תחושותיו האמתיות של הילד. אולי דרך סיפור על עצמכם בסיטואציה דומה. אפשרות שלישית היא שעד היום הלימודים הלכו לו בקלות כך שמעולם לא נדרשתם או חשבתם להעביר מסרים של הרגלי למידה ומצויינות והילד לא הטמיע ערכים של הצלחה בלימודים. במקרה כזה יש לשוחח איתו על חשיבות הלימודים, ולבדוק כיצד תופס את כל תהליך הלמידה.

פער בין תגובת ההורים לזו של הילד יכול להיות גם לצד השני- ההורה מתלהב ושמח בהישגיו של הילד אך הוא אינו מרוצה. אל תפסלו את רגשותיו. מותר לו להיות מאוכזב, מותר לו לרצות יותר. כמובן שחשוב לעודדו, להראות כמה אתם גאים בהישגיו ולעבוד על התמודדות עם כשלון, כמו גם על השאלה מהו כישלון ומהי הצלחה. לעבוד על משמעותה של התעודה וכיצד מורים כותבים אותה. מה היא אומרת על הילד ומה לא ניתן להסיק ממנה. בדקו עם הילד מה באמת מאכזב אותו. הציון? ההערה שאיננה צודקת לדעתו בצד הציון? חבר אחר שבעיניו פחות מצטיין וקיבל ציון טוב יותר? נסו להבין בדיוק מה מאכזב את הילד. יתכן והתשובה שלו תפתיע אתכם.

לסיכום, אם אנסה לנסח במשפט אחד כיצד יש להגיב לתעודה- אז העיקר הוא לחכות כמה שניות ולראות כיצד הילד מגיב אליה. להיות איתו ברגשות ובתחושות שלו, להגיב לעולם הרגשי שלו הרבה לפני שמגיבים למה שכתוב על הנייר.