לא לחשוב על הפיל הלבן - חיים עם הפרעה טורדנית כפייתית (OCD)

רבים מכירים את התופעה של שטיפת ידיים מחשש לחיידקים, דרישה להנחה סימטרית של רהיטים בסלון ואי נוחות כאשר פעולה מסויימת נעשית רק בצד אחד של של הגוף.

מדובר בהפרעה טורדנית כפייתית, אשר מי שסובל ממנה, חווה חרדה בעקבות מחשבות טורדניות שלא עוזבות אותו במהלך היום ומרגיש צורך לבצע טקסים - כגון בדיקות, ספירה, שטיפה ועוד, תפקידם לצמצם את רמת החרדה באופן זמני. הבעיה היא שההקלה בחרדה בעקבות הטקסים הללו הינה זמנית ולטווח הארוך הם אף משמרים את הבעיה ומחמירים אותה.

זו אחת ההפרעות הנפוצות ביותר, הן בקרב ילדים והן בקרב מבוגרים. מקורה הוא אורגני - פיזיולוגי וכפי הנראה עם בסיס תורשתי. היא קשורה בין היתר למאפיינים אישיותיים, כגון תחושת אחריות יתר, הצורך בשליטה ומועדות לחרדה.

הסבל שנגרם ממנה הינו רב ולעיתים היא פוגעת בשגרה היומית של האדם, מקשה עליו לעבוד, לסיים משימות, לתפקד במשפחה ובחברה.

לעיתים קרובות, אנשים שסובלים מתופעה זו דורשים מהסביבה כולה לשנות את דרכיה בכדי לשרת את דרישות המחשבות המטרידות.

למשל, ילד יכול לבקש מאימו להגיש לו אוכל בצורה מסויימת, לסדר את המשחקים בחדר בסדר מופתי, לשאול שוב ושוב שאלות שחוזרות על עצמן וכדומה. הטקסים לוקחים זמן רב, אי הביצוע שלהם גורר אחריו מצוקה ומחאה וכך כל הסובבים מעדיפים לבצע את הטקסים ולהמנע מתרעומת.

יצא לי לא פעם לפגוש אנשים שבמשך שנים בזבזו שעות על ביצוע הטקסים על חשבון הפנאי, העבודה והמשפחה.

על אף שבצורתה הקלאסית, ההפרעה הטורדנית הכפייתית הינה מוכרת לרבים. סביר שמי שמבצע טקסים של בדיקות ושטיפת ידיים, שמע כי הוא לא היחיד שחווה את הבעיה הזו.

יחד עם זאת, קיימות צורות אחרות של ההפרעה, המוכרות פחות, אך נפוצות ביותר.

אלה מחשבות בעלות תוכן מיני ואלים שמסתובבות ללא הרף בראש של האדם וגורמות לרגשות אשם איומים וסבל רב. המחשבות עלולות לכלול תכנים שאינם מתיישבים עם התפיסות המוסריות של האדם. למשל, מחשבה על פגיעה באדם יקר, בעצמו או מחשבה בעלת תוכן מיני על מישהו קרוב.

אנשים אלה עסוקים רוב הזמן בלהפסיק את המחשבות, להתווכח עמן ולהתבייש בהן. כאשר הם חולקים עם מישהו את התכנים, התגובה לרוב מאוד מאשימה וקיצונית, וכך רמת החרדה והאשמה עולות ומכאיבות כפליים.

יתכנו גם מחשבות הקשורות לחשש מבגידה מצד בן הזוג, אשר אין להן דבר במשותף עם חוסר האמון כלפיו. אם אנשים אלה יישאלו, האם הם מאמינים שיש סיכוי כי בן זוגם יבגוד בהם, הם יענו כי אינם מאמינים שזה יקרה. ויחד עם זאת, הם ישאלו, יבדקו ויעקבו אחריו, כחלק מהטקס המלווה את ההפרעה. הטקסים הללו יכולים לפגוע במערכת היחסים ולגרום למריבות רבות.

חשוב מאוד להבין שאין בידינו השליטה על נוכחות ותוכן המחשבות שעוברות בראשינו. אנחנו לא יכולים "להפסיק לחשוב על זה" או "להוציא את זה מהראש". כל נסיון לבצע זאת יוביל לכשלון ואכזבה.

כמו כן, המחשבות לכשעצמן הינן חלק מההפרעה ואינן קשורות למעשים בפועל. הן אינן מעידות על המוסריות ותפיסות העולם של האדם.

מה כן כדאי לעשות?

על אף שהסבל הנגרם מההפרעה הוא ניכר, הטיפול בה פשוט יחסית.

בטיפול נעשה מיפוי של המחשבות והטקסים שהאדם מבצע ולאט לאט מצמצמים את מספר הטקסים ומתמודדים עם החרדה שעולה ובהמשך יורדת. ללא הטקס. ככה המוח לומד שאין צורך בטקס בכדי להוריד את החרדה.

חשוב לעשות זאת בהדרגה, באופן מחושב, תוך הכנה של בני הבית ותמיכה של איש מקצוע.

מה עושים כשמרבית ההפרעה קשורה למחשבות ואין טקסים מובחנים?

אחת הדרכים היא להתמודד עם המחשבות בעזרת תרגילי המיינדפולנס (קשיבות) ודמיון מודרך.

לראות בהן רעשי רקע ולא להכנס לויכוח עם התכנים שהן מציעות.

כמו כן, חשוב להקדיש זמן מיוחד ביום ובו לתת למחשבות האלה מקום באמצעות כתיבה או הקלטה. לאחר מכן, להשליך או למחוק.
קיימים כלים רבים שיכולים לסייע לאנשים הסובלים מההפרעה הטורדנית הכפייתית. חלקם הקטן יזדקק לטיפול בנוגדי חרדה (בהמלצת פסיכיאטר בלבד) במקביל לטיפול הרגשי.

כך או כך, יש פתרון לבעיה, הוא מהיר ופשוט יחסית ואין שום סיבה להמשיך ולסבול ממנה.