אז למה כל כך חשוב להתחסן?
רון ג'רבי
הורה רוצה לספק לילדיו את הטוב ביותר: בין אם מדובר על שפע, חינוך, השכלה אך בראש ובראשונה עומד עניין הבריאות. וכמו בכל נושא, גם בנושא בריאות אנו נמצאים בעידן של שפע מידע. כדי להתמודד עם כמויות המידע עלינו לפתח חשיבה ביקורתית על מנת שנוכל לברור את העיקר מהטפל, את המבוסס מהמומצא, שכן ברצוננו לבחור את הדרך המתאימה לנו ולמשפחתנו.
את ההסבר אחלק לשני חלקים: מה נדרש ומי מאשר שימוש בחיסון כלשהו, ומה מלמדת אותנו ההיסטוריה.
חיסון הניתן לכל ילד/מבוגר מטעם המדינה (לאו דווקא ישראל) עובר דרך מאד ארוכה עד שהוא מגיע למזרק בקופות החולים וניתן לאדם, דרך סבוכה וחוצת גבולות במלוא מובן המילה.
הגוף הגדול ביותר המפקח על אישור תרופות (בעולם המערבי לפחות) הוא הFDA האמריקאי (Food and Drug Administration), שהרוויח את מעמדו אי שם בשנות ה60 של המאה הקודמת, בעקבות טרגדיית התאלידומיד .
ניתן קישור לקריאה בנושא אך בקצרה: בסוף שנות ה60 אלפי תינוקות ברחבי אירופה נולדו ללא גפיים לאחר שנשים בהריון נטלו תרופה בשם תלידומיד בכדי להתמודד עם הבחילות במהלך הריון. בארה"ב לעומת זאת, כמעט ולא היו מקרים שכאלה. הסיבה לכך נעוצה בסירובם של רופאים מהFDA לאשר את התרופה הנ"ל משם יעילותה לא הוכחה כנדרש לטענתם .
הסיפור חולל מהפכה רגולטורית בנושא תרופות, וכיום המדיניות כוללת שלבים המחייבים כל מוצר בריאותי: לאחר מחקר במעבדה ועל בע"ח, כל תרופה עוברת 3 שלבי בדיקה בבני אדם. הראשון הוא בטיחות וכולל קבוצה קטנה של אנשים, השני הוא קביעת המינון המתאים וכולל כמה מאות אנשים, והשלישי הוא שלב היעילות.
בשלב זה התרופה כבר ניתנת לכמות גדולה מאוד של אנשים (אלפים) בזמן שקיים ניטור מתמיד על יעילותה ועל תופעות הלוואי המופיעות. תרופה תשווק לשוק רק במידה והוכיחה כי היא בטוחה ויעילה לשימוש, והתהליך זהה לגבי חיסון. בשורה התחתונה: אם רכשתי תרופה או קיבלתי חיסון לצורך העניין, מדובר בתכשיר שנבדק היטב בכלים קפדניים, שנים רבות לפני שאני עצמי רכשתי אותו.
החלק השני שארצה להעלות למודעות הוא ההיסטוריה; נשמעה הטענה "מי אמר שחיסונים בכלל עוזרים?". לצערנו הזיכרון שלנו כאוכלוסיה הינו יחסית קצר - לרוב כתקופת חיים. מי מאיתנו השייך לדור הY (או המילניאז' למי שרוצה) לא מכיר הופעת התפרצויות של המחלות הקשות. להלן נתונים של משרד הבריאות המציגים שיעור מקרים במרוצת השנים של המחלות חזרת ושיתוק ילדים (פוליו), וכן מתי הונפק עבורן החיסון.
התמונות מדברות בעד עצמן. חיסון הציבור מוריד בצורה משמעותית את שיעור המקרים באוכלוסיה. גם אם במקרה הייתה התפרצות של המחלה בנקודה מסוימת (כפי שניתן לראות במקרה של חזרת) עדיין רוב רובה של האוכלוסייה מחוסנת ועוזרת למנוע התפרצויות חוזרות - תופעה הנקראת חסינות העדר. חשוב להבין כי כאשר ילד מתחסן (מבלי להיכנס כעת לתהליך הביולוגי עצמו), הוא עצמו מוגן מפני הנגיף/החיידק הגורמים למחלה. לחסינות העדר חשיבות עליונה למען אוכלוסיות מסוימות שאינן יכולות להתחסן (כגון פגים, קשישים, מדוכאי מערכת חיסון), שכן בזכות העובדה שרוב הסובבים אותם מחוסנים, אין לנגיף יכולת להתקיים באוכלוסיה.
כאשר הורה בוחר שלא לחסן את ילדיו הוא מסכן בעיקר את ילדיו שלו. בהנחה שרוב הילדים מחוסנים, אם קורה ואדם נחשף לנגיף, המחוסן עצמו לא יסבול מכך, זאת לעומת ילד שאינו מחוסן שקרוב לוודאי יחלה במחלה. כך שאם הורה סבור מסיבה כלשהי שהוא מעדיף שהילד 'ייתחסן בתחלואה טבעית' (קרי, יפתח נוגדנים ע"י כך שהוא ייחשף לנגיף לא מומת ולא מוחלש), אולי רצוי שיכנס רגע לאתר משרד הבריאות הישראלי, האמריקאי, אפילו ויקיפדיה, ויקרא מהי המחלה, תסמיניה וסיבוכים אפשריים. כי אם ניקח לדוגמא את מחלת החצבת (שלה קיים חיסון), תסמיניה הראשוניים הם חום, שיעול, נזלת וכאבי ראש, אך הצרה האמיתית היא סיבוכים כגון דלקת ריאות ודלקת קרום המוח.
חשוב להבין כי כמו אספקטים רבים של החיים, גם בנוגע לחיסונים מדובר על חישוב סיכונים. כלומר כל פעולה שאנקוט תהיה כרוכה ביתרון וחיסרון, ועלי לשקלל ולהחליט האם התוצאה נטו של הפעולה עדיפה לי על לא לבצעה כלל.
במקרה של חיסונים, מובן שגם חיסון טומן בחובו סיכונים מסוימים, אך האם סיכונים אלו משתווים לסיכון של לא לחסן כלל? אם ננסה לבחון זאת מנקודת מבט כוללת; אחוז תמותת התינוקות צנח דרמטית ב200 שנה האחרונות. הגרף הבא נלקח מתוך אתר Gapminder tools , אתר אינטרקטיבי המציג שפע מידע בצורה גרפית וצבעונית, לכמעט כל שאלה שיש לכם לגבי אוכלוסיית העולם - החל מאוכלוסיה, חברה, סביבה וכלה בנושאים כמו חינות ובריאות.
הגרף מציג את שיעור תמותת ילדים (מתוך 1000 לידות) במספר מדינות נבחרות (שתוכלו לבחור בעצמכם!). אנו רואים כי במאה ה19 שיעור זה עמד על 30% מכלל הלידות בעולם, בעוד שהיום, במאה ה21, ברוב מדינות העולם מספר זה הוא פחות מאחוז! (להוציא מדינות באפריקה, שגם הן נמצאות במגמת ירידה).
מובן שנתון זה תלוי בגורמים נוספים מלבד חיסונים בלבד, אך המסקנה המתבקשת היא שלאחר אלפי שנים של קיום החברה האנושית, רק לאחר פיתוח רפואה מודרנית והנחלת מדיניות בריאות ציבורית, אנו רואים שיפורים דרמטיים בתוחלת ובאיכות החיים.
לסיכום, אסב את תשומת ליבכם/ן לתקופת השפע לה זוכה חלק ניכר מאוכלוסיית העולם, מגמה שנמצאת בשיפור מתמיד. אנו כחברה פיתחנו מנגנונים לצורך שיפור וייעול חיינו, מנגנונים שכבר עומדים במבחן הזמן, אך כמו כל מנגנון - תמיד יש מקום לשיפור ומחשבה נוספת
ארצה לציין כי חשיבה ביקורתית הינה תכונה חשובה (מאד!), אך היא לבדה איננה מספיקה בכדי למלא את מקומה של ידע מקצועי מעמיק.
כמובן שזכותו של כל הורה לקבל עבור ילדיו את ההחלטות הנכונות ביותר בעיניו עבור ילדו. גם ניתן להבין לחלוטין את החרדה שמתעוררות נוכח סיפורי עבר אשר חלקם אכן באשמת חיסון קלוקל (החיסון המשולש הפגום בשנות ה70) ואחרים נולדו מתוך פרשנות מעוותת של מאמרים ואינם מבוססים מחקרית (כגון חיסונים כגורם להפרעה על הרצף האוטיסטי). כשמדובר בחיסונים, נכון שיש תמיד יוצא מן הכלל ומה בטוח לרוב האוכלוסייה עלול לסכן פרט מסוים. אך יש כאן גם היבט של ערבות הדדית. כשאנחנו שולחים ילד לגן, אשר איננו מחוסן, והוא נשא של נגיף , וילד אחר הוא בעל מערכת חיסונית מוחלשת מכל סיבה שהיא – זה כר לחזרתה של מחלה שהחברה הצליחה להעלים מהחברה המודרנית. כיון שהילד לא חי בביתו עם הוריו ואחיו אלא משתתף במסגרות חינוכיות ובאירועים קהילתיים, יש גם היבט של אחריות הדדית לבריאות הקהילה.
הורות היא תפקיד גדול הכרוך בקבלת החלטות אינסופית, חלקן אפילו קשות מנשוא. רובן מתקבלות על סמך תחושות בטן, כי אירועי היום יום לא מאפשרים ללמוד שיעור בהורות בכל שלב התפתחותי חדש ודילמה חינוכית חדשה. אבל כשמדובר בסוגיה רחבה ועמוקה, חשוב לקבל החלטות על סמך ידע ולא על סמך תחושות בטן ושמועות.
