בדידות בגיל השלישי

"לפעמים אני מדברת לעצמי בקול רם, רק כדי לוודא שעדיין יש לי קול" (מיכל, בת 72 מרמת גן)

אחד האתגרים המשמעותיים ביותר בגיל זקנה הוא הבדידות.

בתקופת חיים זו קיימים גורמים אשר מגבירים את הסיכון לחוש בדידות ורגשות קשים המתלווים לכך. תחושת הבדידות שכיחה יותר ולעיתים מועצמת ומחריפה, בגלל האובדנים הרבים והמשמעותיים בתחומי חיים שונים, המתרחשים בגיל זה.

הפרישה מעולם העבודה והיציאה לגמלאות מצמצמים מאוד את תחושת השייכות, המשמעות, ואת המפגשים החברתיים שחיי העבודה מזמנים.

לכך מצטרף אובדן של אנשים וחברים קרובים, אובדן מערכות תמיכה משמעותיות ובעיקר אובדן בן/בת זוג אשר עלולים להגביר מאוד תחושת בדידות. בנוסף, קיימים אובדנים רבים אחרים בגיל זקנה בשל התדרדרות המצב הבריאותי והתפקודי וירידה ביכולות פיזיות ומוטוריות שונות כמו ניידות, ראיה, שמיעה ועוד, המצמצמות ומקשות על יצירת מפגשים חברתיים. גם לקושי כלכלי, ולעיתים מצב של עוני ומחסור שמאפיין אנשים זקנים רבים יש השפעה על הבדידות.

אובדנים משמעותיים אלו גורמים ומגבירים את חווית הבדידות ולכך השפעה ישירה ומשמעותית על הרווחה הנפשית ועל בריאותו של האדם.

הנתונים העגומים

על פי נתוני הלמ"ס העדכניים, היקפי בעיית הבדידות בגיל הזקנה בישראל עצומים:

32% מבני 65-74 סובלים מבדידות וכשמדובר בזקנים מעל גיל 75 המספר מטפס ומגיע ל 42%!

17% מהזקנים שמצבם הבריאותי תקין דיווחו על תחושת בדידות, זאת לעומת 58% בקרב זקנים שסובלים מבעיות בריאות וממחלות זקנה שונות.

נשים מבוגרות סובלות יותר מבדידות מאשר גברים ובחברה הערבית תחושת הבדידות בגיל השלישי חמורה מאשר בחברה היהודית.

השפעות הבדידות על חיי האדם הזקן

הבדידות נתפסת כגורם מרכזי להתדרדרות פיזית, קוגניטיבית ונפשית שחווים אנשים בגיל הזקנה והשפעותיה על איכות החיים ומשמעות החיים מרחיקות לכת, עד כדי פגיעה ממשית והחרפה של המצב הבריאותי וקיצור תוחלת החיים . לא בכדי היא זוכה לכינוי המאיים: "המגיפה של המאה ה-21".

מאפיינים בגיל הזקנה שמעלים את הסיכון לבדידות

בדידות היא חוויה סובייקטיבית של אדם הזקוק לקשר, לקרבה, לתחושת שייכות ולהרגשה שהוא רצוי ואהוב ומקורה בפער בין מה שנחוץ לו מבחינת קשרים חברתיים לבין הקשרים החברתיים שקיימים בפועל. בגיל זקנה תחושת הבדידות עלולה להחריף מאוד בגלל האובדנים הרבים שמתרחשים בשלב זה בחיים. נמצאו מספר מאפיינים, שהמצאם מעלה את הסיכון של האדם הזקן לחוש בדידות.

מאפיינים סוציו דמוגרפיים:

עם העלייה בגיל, חלה גם עלייה בתחושת הבדידות, נשים סובלות מבדידות יותר מגברים ואלמנים/ות סובלים יותר מנשואים או גרושים. באופן טבעי גם למצב הכלכלי והבריאותי של האדם הזקן יש השפעה משמעותית על הסיכון לחוש בדידות – ככל שהמצב הכלכלי גרוע יותר והמצב הבריאותי קשה יותר – כך עולה גם תחושת הבדידות של הזקנים.

מאפיינים אישיים:

אנשים זקנים השומרים על אורח חיים פעיל מבחינה פיזית, חברתית וקוגניטיבית – יתמודדו בצורה טובה יותר עם ההזדקנות ויחושו פחות בדידות. האפשרות להתנדבות, מעורבות בפעילויות ובמסגרות חברתיות שונות, השקעת זמן בפעילויות פנאי משמעותיות ועוד, יסייעו לחוש משמעות, שליטה ואוטונומיה ויפחיתו תחושות של בדידות.

השפעתה של תקופת הקורונה על הבדידות בגיל זקנה

אי אפשר לדבר על בדידות בגיל השלישי בלי לדבר על מגיפת הקורונה והשלכותיה ההרסניות בתחום זה, ביניהן:

* שיעור תמותה גבוה בהרבה מהרגיל, בקרב בני 65 ומעלה, שהיו פגיעים יותר למחלה.
* הימנעות מקבלת טיפול רפואי – גם בחירום וגם בשגרה, שפגעה במצבם הבריאותי של בני הגיל השלישי.
* סגירה זמנית של מענים חברתיים אשר פעלו לפני המגיפה, בעקבות הסגרים והנחיות הריחוק החברתי. בין השירותים שנפגעו ניתן למנות מרכזי יום לקשיש, מועדוניות ועוד, שסגירתם, גם אם לפרקי זמן מוגבלים, פגעה בשגרת היום של הזקנים, במידת היכולת שלהם לנהל אינטראקציה חברתית ולעיתים אפילו באפשרותם לקבל ארוחה חמה יחידה ביום.
* ריחוק כפוי מבני המשפחה ומהרגלי היום של הזקנים, פגע ברבים מהם באופן בלתי הפיך וההסתגרות בבית הפכה להרגל, גם אצל זקנים רבים שלפני המגיפה היו פעילים וחיוניים.

פתרונות אפשריים להתמודדות עם מגיפת הבדידות בגיל השלישי

ברמה המערכתית

1. השקעת משאבים באיתור הזקנים הבודדים, שפעמים רבות נופלים בין הכיסאות ולא מוכרים למערכת.
2. איתור מתנדבים שיכולים לסייע בפעילויות ייעודיות לבני הגיל השלישי והכשרתם למשימה.
3. העלאת מודעות לנושא הבדידות בגיל השלישי בקרב אנשי מקצוע בתחומים טיפוליים שונים – עו"ס, עובדי רווחה, אנשי עמותות ועוד.
4. בדידות היא לא מילה גסה ובוודאי שאינה אשמתו של האדם הזקן, המערכת כולה צריכה לעסוק בנושא ולדבר עליו באופן פתוח וחופשי.
5. להמשיך ליצור ולעודד תוכניות לאומיות ועירוניות להתמודדות עם בדידות בגיל הזקנה – מתנדבים מבקרים, חשיפה לפעילויות מותאמות במסגרות ובבתי הזקנים ועוד.
6. במדינות רבות באירופה כבר מונה שר ייעודי לטיפול במגפת הבדידות, יתכן שגם בישראל הגיע הזמן להקים משרד ייעודי לנושא.

ברמה האישית והמשפחתית

חשוב מאוד לשים לב שאופן המעורבות של הילדים ובני המשפחה הקרובה יעשה בדרך מכבדת ומותאמת לרצונו ולמצבו של ההורה, באמצעות שיחה ודיאלוג ולא באופן שתלטני ופטרוני שגורם להורה להרגיש תחושת חוסר שליטה על חייו, ומהווה אובדן נוסף באוטונומיה שלו כאדם בוגר.

1. להמשיך לקיים מפגשים חברתיים. לשם כך, לעיתים, יש צורך במעורבות בני משפחה קרובים על מנת לסייע, לתמוך ולעודד בשיחה וחשיבה משותפת בחיפוש אחר אפשרויות לאינטראקציות משפחתיות, מפגשים ומסגרות חברתיות מתאימות.
2. תמיכה חברתית ומשפחתית – ככל הניתן ואפשרי, לתת לאדם הזקן תחושת שייכות למשפחה על דורותיה והזמנה למפגשים וארועים משפחתיים וחברתיים.
3. לעודד יוזמה של ההורה בכל תחום – הגעה לביקור אצל המשפחה, השתתפות בחוג, הרצאות, אירוע חברתי ועוד, יוזמה כזו מסייעת בהחזרת תחושת השליטה.
4. לשקול ולבדוק אפשרות של מעבר לדיור מוגן, כמובן שרק במידה וזהו רצונו של ההורה וכי במסגרת הזו תהיינה הזדמנויות לאינטראקציה חברתית מיטיבה.

למי שדיור מוגן או בית אבות אינו פתרון מתאים או אפשרי עבורו מכל סיבה שהיא, חשוב לעודד ולמצוא אפשרויות לפעילות ותוכן מתאים מחוץ לבית שיאפשר אינטראקציות חברתיות בקהילה.

טיפול פסיכולוגי, יעוץ גרונטולוגי וליווי ותמיכה רגשית יכולים לסייע בהתמודדות עם תחושת הבדידות בתהליך ההזדקנות.

לעיתים פגישה או מספר פגישות מצומצם של יעוץ והכוונה ממוקדים יכולים לתת מענה לאדם הזקן ו/או למשפחתו. קשר טיפולי יכול להיות קצר מועד ולתת מענה משמעותי ולעיתים טיפול ארוך יותר, בעיקר כאשר לתחושת הבדידות מתלווה מצב נפשי קשה, דכאון, תחושת ריקנות, חווית אובדן משמעותי, או חווית משבר שהאדם מעוניין לחלוק ולעבד, בכדי למצוא כוחות ולהתחזק בדרך לאיזון ולהקלה.

שרון האס שופטי
עו"ס גרונטולוגית
מומחית לגיל זקנה