טיפול נפשי בפגיעות מיניות

מאות אלפי אנשים בישראל מתמודדים עם השלכותיה של פגיעה מינית שחוו בעבר.

לפגיעה מינית, בעיקר כזו שלא טופלה בסמוך לאירוע, עלולות להיות השפעות הרות אסון על המצב הנפשי של הנפגעת או הנפגע לאורך שנים ולמנוע מהם לקיים מערכות יחסים קרובות ומיטיבות.

טיפול נפשי מותאם, הניתן בזמן הנכון, עשוי להוות את ההבדל בין חיים בטראומה לבין היכולת להתגבר על האירוע הקשה ולמנוע פגיעה נפשית מתמשכת.

מהי פגיעה מינית?

רוב האנשים שחושבים על פגיעה מינית מדמיינים סיטואציה של אונס, אך חיוני להבין כי המציאות מורכבת יותר ופגיעה מינית יכולה לכלול גם מגע לא רצוי שאינו מיני בהכרח ואפילו אמירות מיניות פוגעניות, שלאורך זמן עלולות ליצור חוויה טראומטית.

אנשי המקצוע בתחום בריאות הנפש מאמינים כי פגיעה מינית עשויה להיות תלוית פרשנות ומה שחשוב הוא החוויה האישית של כל נפגעת ונפגע והאופן שבו הם תופסים את הפגיעה.

מהן ההשלכות נפשיות של פגיעה מינית?

מתוך מחקרים רבים שנערכו בנושא, בישראל כמו במקומות אחרים בעולם, מצטיירת תמונה קשה של פגיעה נפשית נרחבת, כתוצאה מהפגיעה המינית.

* פגיעה בביטחון העצמי ובתחושת הערך – עכשיו אני פגומה ואף אחד לא ירצה אותי, לעולם לא אחזור להיות מי שהייתי לפני, אני לא יכולה לשמור אפילו על עצמי, אז איך אוכל לגדל ילדים ולהיות אחראית לאחרים.

* האשמה עצמית – איך לא הצלחתי להגן על עצמי? מה שידרתי שגרם לתקיפה? למה קפאתי במקום ולא נאבקתי? אלו רק חלק מהשאלות ששואלות את עצמן קורבנות של פגיעה מינית.

* אובדן אמון באנשים ופגיעה דרמטית בהנחה הבסיסית והטבעית, שהעולם הוא מקום בטוח ומאפשר. אובדן אמון כזה עלול לגרום לנפגעות להימנע מלצאת לבדן מהבית, ללכת ברחובות העיר בשעות החשיכה, לנסוע בגפן למקומות שונים וכד'.

* דריכות יתר - הטראומה גורמת למערכות ההתראה של הגוף והנפש להיות בכוננות גבוהה, כל הזמן. מדובר בהשקעה של אנרגיות וכוחות נפש רבים, הדרושים לאדם בזירות חיים אחרות.

* דיכאון – שעלול לבוא לידי ביטוי בשינוי דפוסי השינה והאכילה, הסתגרות, הימנעות ממפגשים חברתיים, ירידה בתפוקות בלימודים או בעבודה ועוד.

* הפרעות אכילה – השלכה נפוצה של פגיעה מינית היא שינוי דרמטי בדפוסי האכילה שעלולים להתבטא באכילה מופרזת או בהרעבה עצמית, בולמיה ועוד.

נשים רבות, שחוו אובדן שליטה מוחלט בעת התקיפה המינית, משתמשות במזון כדרך לשמור על האוטונומיה ועל תחושת השליטה. חלקן מתארות צורך לעטות על עצמן משקל, במטרה להיות פחות מושכות ובכך להפחית את הסיכון לתקיפה נוספת.

* התמכרות לחומרים – עלייה בשימוש באלכוהול, ניקוטין וסמים מסוגים שונים, בניסיון לערפל את התודעה ולנסות להתרחק מהחוויה הנפשית הקשה.

* מחשבות אובססיביות על הפגיעה וזיכרונות שצפים ועולים ברגעים לא צפויים ופוגעים ביכולת לנהל חיים נורמטיביים. תחת כותרת זו נכללים גם חלומות קשים, שמביאים ליקיצות מרובות ולקושי להירדם בלילה.

* נטייה לנהל מערכות יחסים פוגעניות והרסניות, שבמובן מסוים משחזרות את הטראומה הראשונית.

* פגיעה עצמית – מתוך צורך נפשי לשחזר את טראומה, להעניש את הגוף ולפגוע במראה החיצוני באופן מכוון.

* במקרים קיצוניים, בהם הפגיעה המינית היתה מתמשכת או בוצעה בתוך המשפחה, עלולה להיווצר הפרעה נפשית פתולוגית, שהיא דרכה של הנפש להתמודד עם האירועים הבלתי מתקבלים על הדעת. בין ההפרעות הידועות בהקשר זה נמצאת תופעה של התנתקות (דיסוציאציה), שעלולה להגיע עד לכדי אובדן היכולת להחזיק נרטיב קוהרנטי ואינטגרטיבי של חיי הנפגעת.

טיפול נפשי ממוקד טראומה

ניתן לטפל בטראומה באמצעות טיפול נפשי ממוקד, הניתן בסמוך ככל האפשר למועד הפגיעה ומותאם לחומרת הפגיעה ובעיקר לחוויה האישית של הנפגעת או הנפגע ולצרכים הספציפיים שלהם.




מטרות הטיפול עשויות להשתנות, בהתאם למקרה, אך במרבית המקרים תהיינה:

1. הפחתת תחושת האשמה שנושאת הנפגעת – וחיזוק המסר לפיו פגיעה מינית לעולם אינה באשמת הצד הנפגע.
2. חיזוק היכולת לבטוח שוב באנשים ובעולם באופן כללי.
3. שחרור מהטראומה שמונעת מהנפגעת לנהל חיים מלאים, בדגש על היכולת לנהל מערכות יחסים אינטימיות.
4. חיזוק תחושת היכולת האישית להתגבר על הקושי ולהתמודד עם השלכות התקיפה.

משך הטיפול, כמו גם סיכויי ההצלחה שלו, תלויים בשאלות שונות - אופי התקיפה, המועד בו בוצעה, האם מדובר באירוע חד פעמי או מתמשך, האם הפוגע מוכר לנפגעת או שמדובר באדם זר, מהי המוטיבציה של הנפגעת בהגעה לטיפול (האם הגיעה ביוזמתה או בדחיפה של בני משפחה), מהם מעגלי התמיכה הזמינים לנפגעת ומהי איכותם ושאלות נוספות.