לפעמים חוויה משנה תודעה מביאה איתה תובנה. לפעמים היא פותחת זיכרון ישן. לפעמים היא מערערת דבר שעד אז היה מובן מאליו. ולפעמים היא פשוט משאירה שאלה.
חוויה פסיכדלית יכולה להסתיים בתוך כמה שעות, אבל השאלות, הרגשות והתובנות שהיא מעוררת עשויים להישאר איתנו הרבה אחריה. לפעמים משהו בחוויה ממשיך להדהד גם כשכבר חזרנו לשגרה, ומעלה שאלות על עצמנו, על מערכות היחסים שלנו ועל דברים שעד לאותו רגע נדמו ברורים ומובנים מאליהם.
אינטגרציה של חוויות משנות תודעה מאפשרת להתבונן במה שעלה בחוויה, לתת לו מקום ולבדוק בהדרגה כיצד, ואם בכלל, הוא מתחבר לחיים שלנו.
אסתר, בת 32, הגיעה אליי כחמישה חודשים לאחר התנסות ראשונה בפסילוסיבין. משהו בה עדיין היה שם, באותו ערב. היא חזרה לשגרה, המשיכה לעבוד ולנהל את חייה, אבל תחושת הביטחון שהייתה לה קודם כבר לא חזרה להיות כפי שהייתה.
עד לאותה חוויה נדמה היה שחייה של אסתר מתקדמים במסלול ברור. במשך שנים היא הייתה רווקה מאושרת בתל אביב. היא התפתחה מבחינה מקצועית, ניהלה סטודיו מצליח ליוגה ובנתה לעצמה חיים שהרגישה בהם בבית. את יונתן הכירה כאשר נכנס יום אחד לסטודיו ושאל אם מתקיימים בו גם שיעורים לגברים. הקשר ביניהם התפתח במהירות, ולאחר שלוש שנות זוגיות אסתר הייתה בטוחה שזהו האדם שעמו תקים משפחה.
באחד הערבים הגיעו השניים למפגש עם שני זוגות חברים. רק לאחר שהגיעו התברר להם שהמארחים קנו פטריות פסילוסיבין לכולם. אסתר הייתה סקרנית, אבל גם לא לגמרי נינוחה. משהו באווירה לא הרגיש לה בטוח. היא הרגישה שהנשים האחרות בוחנות אותה, וחששה שאינן מפרגנות לזוגיות שלה. היא היססה, אבל בתוך הקבוצה התקשתה לומר שהיא אינה רוצה להשתתף.
ככל שהחוויה התעצמה, החדר החל להרגיש קטן וצפוף. התקרה נדמתה כאילו היא יורדת עליה, ופניהם של האנשים סביבה נעשו מאיימות. בעוד האחרים צחקו ורקדו, אסתר הרגישה שהיא נשמטת לתוך פחד עמוק. היא ביקשה מיונתן שיעזור לה, שיראה אותה, שיהיה איתה. אבל גם הוא היה שקוע בחוויה משלו ולא הצליח להיות נוכח עבורה.
בתוך הפחד עלה לפתע זיכרון מגיל שש. במהלך בילוי משפחתי בכנרת, המזרן שעליו צפה התרחק מהחוף. היא קראה לעזרה, אבל איש לא שמע. לבסוף אביה הבחין בה, שחה לעברה והציל אותה, אך במהלך החילוץ בלע מים רבים ונזקק לאשפוז. מאז נשאה אסתר בתוכה תחושת אשמה עמוקה. בגללה, כך האמינה, אביה כמעט מת.
כשהחוויה הפסיכדלית ממשיכה גם אחרי שהטריפ נגמר
לאחר הטריפ משהו באמון שלה ביונתן נסדק. היא החלה לשאול את עצמה אם באמת אפשר לסמוך עליו. האם הוא יהיה שם ברגע שבו תזדקק לו? האם הבחירה שלה בו נכונה? האדם שעד אז נתפס בעיניה כעוגן, וכמי שעמו ראתה את עתידה, הפך פתאום למישהו שאולי לא יוכל להחזיק אותה כאשר תרגיש שהיא טובעת.
השאלה שהטרידה אותה הייתה פשוטה, אבל מטלטלת: האם החוויה חשפה בפניה אמת?
האם חוויה פסיכדלית חושפת אמת על החיים שלנו?
זו אחת השאלות המורכבות שעשויות לעלות לאחר חוויה משנה תודעה. חומרים פסיכדליים יכולים להעצים רגשות, דימויים, זיכרונות ותחושות של משמעות. עידו הרטוגזון מציע לחשוב עליהם כחומרים המגבירים את תפיסת המשמעות. דברים שכבר קיימים בתוכנו עשויים להיראות במהלכם גדולים יותר, דרמטיים יותר ובעלי חשיבות עצומה. גם האווירה, האנשים שסביבנו והמצב הנפשי שבו הגענו לחוויה מקבלים פתאום משקל רב.
אבל דווקא משום שהחוויה נחווית בעוצמה כזאת, נדרשת גם זהירות. מחשבה שמופיעה במהלך טריפ אינה בהכרח עובדה. דימוי אינו בהכרח נבואה. תחושה חזקה אינה תמיד הוראה כיצד לפעול.
לעיתים תובנה פסיכדלית נחווית בוודאות מוחלטת: פתאום אני יודעת מי אני, מה נכון עבורי, ממי עליי להיפרד או כיצד עליי לשנות את חיי. אלא שהעצמת המשמעות יכולה להגביר לא רק תובנות, אלא גם חרדה, חשדנות ופרשנויות מאיימות.
לכן, גם כאשר משהו מרגיש אמיתי מאוד, חשוב לאפשר לו זמן. לחזור אליו לאחר שהחוויה הסתיימה. לבדוק אותו בתוך החיים עצמם.
מהו טיפול מיודע פסיכדליה?
טיפול מיודע פסיכדליה הוא טיפול רגשי המכיר באופי המיוחד של חוויות משנות תודעה. הוא אינו כולל מתן של חומרים ואינו מעודד שימוש בהם. הוא מיועד לאנשים שחוויה כזאת הותירה בהם משהו שממשיך לבקש התייחסות: תובנה, שאלה, בלבול, פחד, עצבות, הצפה או תחושה שמשהו בזהות שלהם השתנה.
מטרת הטיפול עם אסתר לא הייתה להחליט עבורה אם הטריפ גילה לה את "האמת" על יונתן. גם לא ניסינו לשכנע אותה שהחוויה הייתה רק תוצר של החומר ולכן אין לה משמעות. במקום זאת ניסינו להישאר עם השאלות.
מה מתוך החוויה היה קשור למה שקרה באותו ערב? מה היה קשור לכך שהיא לא הרגישה בטוחה בקבוצה? מה התעורר מתוך זיכרון הילדות? ומה מתוך הספקות שלה ביטא צורך אמיתי שעדיין לא קיבל מקום בתוך הזוגיות?
אינטגרציה פסיכדלית: מה עושים עם החוויה אחרי שהיא מסתיימת?
במובן מסוים, האינטגרציה מתחילה דווקא כאשר החוויה מסתיימת. לפעמים במהלך הטריפ מופיעה תחושה ברורה מאוד שהבנו משהו עמוק על עצמנו. אבל אז חוזרים הביתה. חוזרים לעבודה, לזוגיות, לילדים, להרגלים ולהגנות המוכרות. מה שהיה חד ועוצמתי מתחיל להתעמעם, ולעיתים נשארת רק תחושה מעורפלת שמשהו משמעותי קרה, מבלי שנדע מה לעשות איתו.
עיבוד טיפולי מאפשר לתת לחוויה מילים. לקשור אותה לסיפור החיים. להבחין בין זיכרון, דימוי, פחד, משאלה וצורך ממשי. ורק אז, בהדרגה, לבדוק האם וכיצד אפשר לתרגם את מה שעלה לצעדים מציאותיים ועדינים.
איך מעבדים זיכרונות ודימויים שעלו בחוויה פסיכדלית?
המבט היונגיאני מציע להקשיב לדימויים ולזיכרונות שעולים מן הלא מודע, מבלי למהר לפרש אותם באופן מילולי או חד משמעי. דימוי יכול לשאת משמעות נפשית עמוקה, אבל הוא אינו פקודה. הוא הזמנה להתבוננות.
אצל אסתר, ההתרחקות על פני המים, הקריאה שאיש אינו שומע והאב שמגיע ברגע האחרון יצרו תמונה פנימית חזקה של בדידות, סכנה ואשמה. במהלך הטריפ התחברה התמונה הזאת לרגע שבו ביקשה את עזרתו של יונתן והוא לא היה פנוי עבורה.
יכולנו לשהות בדמיון שבין שני המצבים מבלי לקבוע שהם אותו הדבר. יונתן אינו אביה, והדירה שבה התרחש הטריפ אינה הכנרת. ובכל זאת, התחושה הקדומה של ילדה שקוראת לעזרה ואינה בטוחה שמישהו ישמע אותה, התעוררה בעוצמה בתוך ההווה.
גם לא כל פרט חייב להתפרש. לא כל דימוי צריך להיפתח מיד, ולא כל חלק בחוויה צריך לקבל הסבר. ויניקוט כתב כי לצד הרצון להיות מוכר ומובן, קיים בכל אדם גם גרעין פרטי הזכאי שלא להיות חשוף לחלוטין.
טיפול מיטיב אינו פולש אל החוויה ואינו מאלץ את המטופל "לגלות" מה היא אומרת. הוא מאפשר לה להתגלות בהדרגה, בזמן ובקצב המתאימים לו.
מה עושים אחרי טריפ קשה או חוויה פסיכדלית מטלטלת?
כאשר הטריפ היה קשה, אין חובה להפוך אותו בדיעבד ל"מתנה". אין צורך לייפות את הפחד או להכריז שכל חוויה קשה נועדה ללמד אותנו משהו. לפעמים חוויה מפחידה היא קודם כול חוויה מפחידה.
כאשר לאחר החוויה נשארים חרדה, עוררות, קשיי שינה או תחושת זרות, השלב הראשון אינו בהכרח לצלול מיד אל המשמעות. לעיתים צריך קודם כול לחזור לקרקע. לחזק את תחושת הביטחון, את השגרה ואת היכולת להבחין בין מה שמתרחש עכשיו לבין מה ששייך לחוויה שכבר הסתיימה.
רק בהמשך אפשר להתקרב בעדינות לתכנים שעלו. במקרה של אסתר, העיבוד לא הוביל מיד לתשובה אם עליה להישאר עם יונתן או לעזוב אותו. הוא כן אפשר לה לזהות את הנטייה שלה להסתיר מצוקה כדי לא להכביד על האחר. הוא עזר לה להבין את האשמה שנשאה מאז ילדותה, ולנסח באופן ברור יותר למה היא זקוקה בתוך זוגיות כדי להרגיש בטוחה.
טיפול פסיכדלי בישראל: בין מחקר, חוקיות ואחריות
חשוב לזכור כי בישראל שימוש והחזקה של פסילוסיבין ו MDMA ללא היתר חוקי אינם מותרים, והם אינם חלק מטיפול פסיכותרפי פרטי רגיל. המחקרים בתחום נערכים במסגרות מסודרות הכוללות סינון רפואי, אישורים רגולטוריים, השגחה ופרוטוקולים מובנים.
לצד הזהירות הנדרשת, התחום נמצא בתנופה מחקרית משמעותית. במחקר שלב שלישי שבדק טיפול בסיוע MDMA באנשים המתמודדים עם PTSD, נמצאה ירידה גדולה יותר בתסמיני PTSD ובפגיעה בתפקוד בהשוואה לטיפול עם פלצבו. בסיום המחקר, 71.2% מהמשתתפים בקבוצת ה MDMA כבר לא עמדו בקריטריונים ל PTSD, לעומת 47.6% בקבוצת הביקורת. לצד זאת, החוקרים עצמם ציינו את מגבלות המחקר ואת הצורך במעקב ובמחקרים נוספים.
התוצאות מבטיחות, אך התחום עדיין מחייב אחריות וזהירות. בשנת 2024 ה FDA האמריקאי לא אישר את הבקשה לטיפול בסיוע MDMA ודרש מחקר נוסף, בין היתר בשל שאלות הנוגעות למתודולוגיה, לבטיחות ולמהימנות הנתונים.
אינטגרציה של חוויה משנה תודעה: לא חייבים למצוא תשובה מיד
אינטגרציה אינה ניסיון לפתור את הטריפ כמו חידה. היא גם אינה ניסיון לקבוע אם החוויה הייתה "טובה" או "רעה". היא מאפשרת לקחת אירוע שהיה אולי מבלבל, עוצמתי או מטלטל, ולהפוך אותו לחלק מסיפור חיים שאפשר לחשוב עליו, להרגיש אותו ולבחור כיצד להתייחס אליו.
לפעמים חוויה משנה תודעה מביאה איתה תובנה. לפעמים היא פותחת זיכרון ישן. לפעמים היא מערערת דבר שעד אז היה מובן מאליו. ולפעמים היא פשוט משאירה שאלה.
לא תמיד צריך למהר למצוא תשובה. אבל גם לא חייבים להישאר עם השאלה לבד.
אסתר הוא שם בדוי, ופרטי המקרה שונו לצורך שמירה על פרטיות.
מקורות
ויניקוט, ד' ו'. (2009). "לתקשר ולא לתקשר". בתוך ע' ברמן (עורך), עצמי אמיתי, עצמי כוזב, עמ' 233 עד 248. עם עובד.
Hartogsohn, I. (2018). The meaning enhancing properties of psychedelics and their mediator role in psychedelic therapy, spirituality, and creativity. Frontiers in Neuroscience, 12, Article 129.
סוף קדרון
עוס קלינית M.S.W, מטפלת יונגיאנית
