על הספה - פורומי מומחים

פורום גיל ההתבגרות

בן 17 עצבני

פורום גיל ההתבגרות

מנהל פורום רועי אזולאי
רועי אזולאי מנחה הורים ומשפחה פרטני ובקבוצות בגישה האדלריאנית, פורום גיל ההתבגרות
בעל B.A במדעי הרוח והחברה וm.A בחינוך. מאמן אישי ומומחה לגיל ההתבגרות. מנהל פנימייה לנוער בסיכון.

ברוכים הבאים לפורום גיל ההתבגרות.

גיל ההתבגרות הינו שלב בחיים מאתגר, חשוב ובעל השפעה רבה בהתפתחות האדם, בעידן בו אנו חיים האתגר הופך למאתגר שבעתיים, הורים רבים מחפשים כילים ודרכים בכדי להצליח להתמודד עם אתגרי הגיל בצורה מיטבה ובמקביל המתבגרים עצמם רוצים לחוש את חווית הבגרות והעצמאות לה מייחלים משחר ילדותם. הפורום ישמש כקרקע פוריה להעלות סוגיות, שאלות ושיתופים מהתמודדות היום יום עם אתגרי הגיל ובכלל עם החוויה ההורית אשר מתמודדת עם שלב חדש, אחר ולעיתים לא מוכר.

בפורום אתייחס ואתן מענה התחלתי וראשוני לשלל הסוגיות שיעלו כאן, כאשר אתם מוזמנים להעלות סוגיות שונות ומגוונות עימם אתם מתמודדים.

בהצלחה!


שאלה:  בן 17 עצבני  -  (אילן)


שלום רציתי בבקשה ייעוץ בנוגע לבני בן ה 17, הוא הילד האמצעי שלנו בין שתי אחיות בת 21 ובת 9. מאז שהיה קטן היה "נוהג" לבכות המון כאשר לא קיבל דבר מה שרצה או כאשר לא קרה מה שרצה שיקרה, גם בתקופת הגן ובית הספר היסודי נאלצנו המון להתמודד עם בעיות משמעת שלו שבדרך כלל נבעו מכעסים מצדו כלפי צוות הגן ובית הספר כך זה המשיך עד לכיתה י' אז הוא עבר לכיתה חדשה למד טוב מאוד אפילו סיים בהצטיינות וכל ענייני הזעם חלפו, מבחינה חברתית מצד אחד הוא מוקף בחברים ומצד שני ישנם ימים שהוא טוען שאין לו חברים.... תמיד אמרנו אשתי ואני שאין אצלו אמצע, אצלו זה או שחור או לבן. הבעיה שעדיין ישנם מצבים שגורמים לו לאבד שליטה והוא צועק וכועס בוכה נורא וזה משפיע על כל הבית, לדוגמא, אם בגלל אילוצים כלשהם הוא לא יכול לקבל את האוטו כפי שהוא תיכנן כבר ביום קודם, אז הוא ממש יוצא מכליו כועס עלינו הוריו שאנחנו הורים לא טובים שונאים אותו הוא שונא אותנו את הבית בוכה המון ואז יוצא מהבית בטענה שהוא לא חוזר יותר שהכל רע בבית וכו וכו.... כמובן שהוא חוזר לעיתים נרגע מהר לעיתים רק כעבור מספר ימים. אני ואשתי מנסים להסביר לו שהכעס והזעם שלו אינם מוצדקים לעומת מציאות הדברים ושהוא פשוט לוקח הכל רחוק מאוד מאוד ומוציא דברים מהקשרם אך הוא מצידו לא מבין זאת. אני אהיה כנה ואומר שאשתי יותר סובלנית אליו מאשר אני את אשתי הוא מצליח לסבן ולרכך לטובתו ואני לעומתה יותר קצר סבלנות על אף שמהצד מי שיסתכל יגיד עלי שאני מאוד סובלני כלפי הילד אבל אני מגיע איתו למצבים שבגלל ההתנהגות הזועמת שלו שכוללת ניבולי פה וחוסר כבוד, לא פעם סטרתי לו ואני יודע שהוא פגוע בגלל זה מאוד, הוא גם לא ממש מדבר איתי כמו שהוא מדבר עם אמא שלו, הוא לא מחייך אלי הרבה או צוחק איתי אני מנסה לחבק אותו ורואה שזה קשה לו, הוא ממש משדר קרירות כלפי והוא מאוד סגור אלי. אני תמיד חושש מתי תיהיה הפעם הבאה שהוא יתפרץ שוב בכעס ובזעם ושמא שוב אני יאבד את סבלנותי. חשוב לי לציין שהצענו לו ללכת לטיפול בעניין שליטה בכעסים טיפול ריגשי כלשהו והוא ממש מסרב. אנחנו חוששים נורא מהרגע שהוא ילך לצבא שאולי גם שם יקרו לו התפרצויות שכאלה... איזה טיפול ניתן לתת לו? מה עושים?? אציין שרוב הזמן הוא רגוע שמח ופעיל בעיקר אבל עדיין לא פתוח אף פעם ב 100% וחום ואהבה הוא מקרין בעיקר לאחותו הקטנה ואני מניח גם לחברה שלו, יש לו חברה כמעט שנה וחצי. יתכן שבגלל שתמיד דאגנו לתת לו מה שרצה עשינו טעות אבל חייבים לתקן ולהציל את הילד מפני עצמו.

תשובה:  בן 17 עצבני - (רועי אזולאי)


שלום רב. ראשית אתחיל ואציין אלימות פיזית מכול סוג שהוא מעבר להיותה אסורה היא גורם משמעותי המעלה את המתח המשפחתי ואף יוצרת ריחוק. יש לחדול מכך. נשמע שהנער דווקא מאוד מחפש קרבה חום וקשר על אף שהביטוי אינו חיובי לעיתים. ברמת השיח חובתינו לנקוט עמדה ובהחלט לשוחח עימו על כך שהתנהגטת שההתנהגות תוקפנית אינה מקובלת וזה לאחר שקיבלנו עיקרון זה גם על עצמנו. השיח הסובלני לצד זה הוא עיקרון מקדם מאוד שיכול לסייע לו להתמתן. בפועל כאשר הוא חווה קשיים טוב נעשה אם נבין שתסכול הוא חלק מהתפתחות ואל לנו להיבהל מכך ובמקביל לאחר שנרגע לשבת ולשוחח איתו שוב ושוב על אילוצים. דחיית סיפק והבנה שלא הכל יכול להתקיים כאן ועכשיו. בהצלחה
 X