הרשמה לאינדקס על הספה | כניסת מטפלים רשומים | על הספה בפייסבוק

אודות על הספה | הרשם לניוזלטר שלנו | צור קשר

על הספה - פורומי מומחים

פורום דיכאון

אבל

פורום דיכאון

מנהלת פורום דר' הלה רובין מי-טל
עובדת במרכז לבריאות הנפש "שלוותה" ובקליניקה פרטית בתל אביב. בעלת
נסיון רב בטיפול בדיכאון, חרדה, סכיזופרניה, קשיים חברתיים וזוגיים, התמודדות עם משברי חיים, אבל ואובדן. מרבה לעסוק בתחומים הקשורים בנשיות, אימהות ומגדר.

מטפלת בילדים, מתבגרים ומבוגרים. מתמחה בטיפול בגישה הפסיכודינאמית, תוך שילוב אלמנטים מגישות אחרות בהתאם לצרכי המטופל. בעלת הכשרה בטיפול

קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) לחרדה ודכאון ובטיפול דיאלקטי-התנהגותי (DBT) להפרעת אישיות גבולית.

דאגנות או חרדה? מצב רוח ירוד או דיכאון? האם כדאי לפנות לטיפול, ולמי?

הפורום יעסוק בשאלות מסוג זה, הקשורות לתחום הדכאון, החרדה לגווניה (כגון התקפי פאניקה, הפרעה אובססיבית-קומפולסיבית- OCD, הפרעת חרדה כללית) וההתמודדות עם אירוע טראומתי (כגון תאונת דרכים, אובדן פתאומי של אדם קרוב, תקיפה מינית). קשיים בתחומים אלו גורמים לסבל רב הן אצל האדם עצמו, והן בקרב האנשים בסביבתו. לעיתים קרובות, קשה לזהות האם מדובר בקשיים "נורמליים" או בקשיים חמורים יותר, הדורשים פניה לעזרה מקצועית. וכמובן, שגם הפניה לעזרה מקצועית מציבה שאלות וקשיים משלה: למי כדאי לפנות לאבחון וטיפול? מהן שיטות הטיפול המקובלות כיום?איזו שיטת טיפול מתאימה לי?

הפורום מציע מידע, התייעצות והכוונה ראשונית, אך אינו מהווה תחליף לייעוץ מקצועי, לאבחון ולטיפול. הפורום לא יעסוק בטיפול תרופתי.

שאלה: אבל - (פרידמן דבורה)

לפני כשבועיים וחצי, נפטר אבא שלי. האדם הצעשמעותי ביותר בחיי. אני במצב נפשי גרוע, הרבה יסוריי מצפון, אין תמיכה משפחתית. ומרגישה שאני משתגעת. לא עובדת . רווקה. זקוקה לעזרה. נזכרת בסבל שלו, ובזה שהוא נפטר לבד. ושקיבל טיפול לא טוב במוסד שבו היה. מאשימה את עצמי למה חא הוצאתי אותו משם ולמה כך ולמה כך. אובססיביות במחשבות. אין לי עם מי לדבר. כיצד יוצאים מזה אם בכלל. מתגעגעת אליו בטרוף. מרגישה אבודה אין חשק אפילו לאכול. הכל חסר משמעות, ואין תכלית לחיים.אשמח אם תעזרו לי.

תשובה: אבל - (הלה רובין מי-טל)

שלום דבורה, צר לי על אובדנך. התחושות והמחשבות שאת מתארת נפוצות לאחר אובדן של אדם קרוב, ויש לזכור כי זה עדיין טרי מאוד. חשוב לעשות מאמץ ולגייס כל תמיכה שאפשר כרגע, על אף הקושי הגדול שכרוך בכך. ציינת שאין משפחה תומכת- אולי אפשר לפנות לחברה או לשכנה על מנת שלא להיות לבד, ולפרוק משהו מהעול שאת נושאת. כמו כן, חשוב לשים לב לפחות לצרכייך הבסיסיים כגון אכילה, הגיינה, שינה, ובמידת האפשר גם מעט פעילות גופנית (למשל, הליכה). אם התחושות הקשות ממשיכות ללא שיפור, ובפרט אם קיים קושי בתפקודים הבסיסיים, כדאי לפנות לסיוע מקצועי (בשלב הראשון ניתן גם להתייעץ עם רופא המשפחה). שיהיה כל טוב ושלא תדעי עוד צער!

X