שאלה: מתבגר שקשה לו לרכוש חברים - (אירית)
הבן שלי בן 13.5.
עלה שנה שעברה לחטיבה עם חבר נוסף שהכיר מהיסודי.
בכיתה ז כמעט ולא הכיר את הכיתה החדשה בגלל הקורונה והסגרים.
בכיתה ח (בשנה הנוכחית) טען שכולם ערסים, מקללים גם כשאין צורך, מרגיש שנמצא מול חברה שלא תואמת לו.
במקור הבן שלי היה אמור להיכנס לכיתה של תלמידים בעלי ציונים גבוהים, אך הוא סירב כי לא רצה את העומס הלימודי.
הבעיה עם אותו חבר מהיסודי היא, שאותו חבר לא צריך חברה כמו הבן שלי, מרגיש טוב אם אין סביבו חברים לעומת בני שביסודי היה מוקף חברים וביום שלא הזמין חבר אחר הצהריים נחשב ליום נוראי שלווה בתלונות מצידו.
באחת השיחות עם הבן אמרתי לו, שלפני שהוא קופץ למסקנות מכלילות שכולם ערסים, כדאי שיפתח את הלב וינסה להתקרב ולהיות באינטרקציות חברתיות. הוא הקשיב לי ונראה שניסה והמצב השתפר. יש לציין שלא הרגיש ביטחון לעשות צעד רציני ולהזמין להיפגש אחר הצהריים, הביטחון שלו די ירד בהשוואה ליסודי.
הבעיה היא, שהסתבר לי היום שציוותו אותו לאיזשהו ילד שעשה איתו עבודה בכיתה ואותו ילד לא הפסיק לרדת עליו לקלל אותו וגם להעליב "אין לך חברים"... "החבר היחיד שלך לא בא לכיתה בשביל לא לראות אותך"... ובמשך שעה וחצי היה פינג פונג של קללות גם מצד הבן שלי שזה לא הטבע שלו והאופי שלו לקלל באופן כללי. אותו בריון קילל 90 אחוז מהזמן והבן שלי החסיר מפעם לפעם.
כמו כן אמר לחבר שלישי (ששמר על ניטרליות) לראות כל מיני דברים בסלולרי והבריון הגיב לבן שלי "עוף מפה, זה לא בשבילך" וניסה כל הזמן להרחיק אותו.
הוא חזר מאוד פגוע ובוכה הביתה, אמר שאין לו כח יותר לכיתה ולבית הספר הזה.
בראיה של אדם מבוגר ברור לי שאותו בריון ראה בבן שלי חוליה חלשה ולכן ירד עליו כי לא הרגיש טוב עם עצמו.
אך מה הבן שלי צריך לעשות? איך להתמודד מול אותו בריון? אמרנו לו שלא יתייחס ולא יראה לאותו ילד שזה מעליב אותו, שיתעלם לגמרי עם על הקושי.
אשמח לשמוע את דעתך בעניין, מה הדרך הנכונה להתמודד מול ההריון? האם כדאי לערב את המורה למרות שהבן שלי מתנגד?
חשוב לציין שבהפסקה כל הבנים ביחד ואין תתי קבוצות, כך שהבריון תמיד שם.
תשובה: מתבגר שקשה לו לרכוש חברים - (אירית רוזנפלד אשר)
היי נעה
אכן נראה שהמעבר לחטיבה, תקופת הקורונה, והכניסה לגיל ההתבגרות כל אלה במידה כזו או אחרת יש השפעה על המצב החברתי של בנך. הבשורה המשמחת שבעברו הוא היה יצור חברותי( אפילו מאד).
כמו כן את מתארת שיש בינכם קשר טוב והוא מקשיב לעצתכם.
על פניו נראה שדווקא מתן לגיטימציה לתחושות הקושי יכולות לסייע לו. בדגש על חיזוק בטחונו העצמי להתמודד מול סיטואציות חברתיות מורכבות כמו במקרה שתיארת. לצערנו, בחיים כמו בחיים, תופעות שכאלה עשויות לחזור גם במסגרות העתידיות בחייו, וכרגע במקום להתמודד הוא בוחר לברוח ( "מוותר על הכיתה ועל ביה"ס"). מעבר לכך, יש לשקף לו את השימוש שלו בהכללה- "כל הילדים ערסים", כשהלכה למעשה הוא אינו מכיר אותם וכשזה יקרה יתכן שיחשוב אחרת.
בהקשר לשאלה האם לערב את המורה או את ביה"ס? – זו בהחלט אפשרות שכן זו עוד חזית (מאד משמעותית) להתמודד עם תופעה של הצקות שחוזרות( תמיד אפשר לבקש מהמורה לשמור על חסיון בנוגע לפניה). בוודאי שמעורבת בריונות לשמה.
הרבה הצלחה
אירית
