על הספה - פורומי מומחים

פורום היריון ולידה

אמא יחידנית עייפה מוזנחת ועם רגשות אשם

פורום היריון ולידה

פורום אמהות, היריון ולידה מנהלת פורום רחלי שרון גרטי
מטפלת בעלת ניסיון רב במבוגרים ובבוגרים צעירים. עובדת סוציאלית קלינית, פסיכותרפיסטית פורום אמהות, היריון ולידה
בשילוב גוף נפש ורוח, אמא לשלושה.


להיות אמא- פירושו כניסה לעולם רחב, אינסופי, של התמודדויות ומורכבויות. זוהי רכבת הרים רגשית בה אנו נעות במהירות בין רגעים של אושר, סיפוק עילאי, אהבה בעוצמה לא מוכרת ומשמעות קיומית ובין רגעים רבים של אי שקט, קונפליקטים, חוסר שליטה ופחד. המעבר בין תחושת הביטחון לבין הספק יכול להיות חד ומטלטל.

להיות אמא - פירושו מפגש מחודש עם הילדות שבנו, הילדות שבתוכנו- הניבטות אלינו מעיני הילדים שלנו ומתוך הקשר שאנו בונות עימם. זהו מפגש ייחודי ומרגש עם מי שהיינו ומי שעודנו, ולא פעם זהו מפגש המעורר חרדה ושאלות שאנו מפנות כלפי עצמנו- האם אני האם שקיוויתי להיות? האם ומתי אני פועלת כשם שאימי נהגה כלפיי?

פורום זה נועד לכן, אימהות ונשים חשובות, במטרה ללוות, לסייע ולעודד אתכן במסע האימהות, להיות אוזן קשבת וחושבת ביחד איתכן. רבות נכתב, נאמר ונשאל על מה הילד צריך. אבל כאן תישאל קודם לכן השאלה- מה אני, אמא, צריכה? וברור לכולנו כי כאשר אנחנו רגועות וברורות לעצמנו- גם לילדים שלנו ולמשפחות שלנו קל יותר.

אני מזמינה אתכן לשתף, להתלבט ולהתייעץ על כל נושא אישי המעסיק אתכן, ומאמינה כי בכוחן של התמיכה וההכוונה לאפשר לכן למצוא את הדרך הנכונה עבורכן.


שאלה:  אמא יחידנית עייפה מוזנחת ועם רגשות אשם  -  (טלי)


אני עייפה, מותשת! והמצפון, אוי המצפון! אוכל אותי ?? היום בשעה 19:30 כבר איבדתי את זה. נגמר לי. ״מלאי״ הכוח והסבלנות היומית נגמר, הגיע לאפס. ואז אני מתחילה לכעוס עליו על כל דבר שטותי שהוא עושה, כועסת שקשה להלביש אותו (כי הוא משתעשע תוך כדי, קופץ, משתולל ולא נותן לי להלביש אותו), כועסת שהוא עושה דברים שמייצרים לי עבודה, כועסת שאי אפשר לדרוך על הרצפה בחדר שלו, כועסת שהוא מזלזל בכל דבר אפשרי שיש. והוא? מה הוא בסך הכל רצה? לשחק איתי? להנות? ואני? כמו כל יום: לא השקעתי בעצמי אפילו 10 דקות מהבוקר. חוץ מללכת לשירותים, חוץ מלאכול תוך כדי עבודה. ״שיא ההשקעה״ בעצמי היא המקלחת בערב. אבל בלי לחפוף כמובן. החפיפה מגיעה רק כשהראש כבר כואבבב! הבעייה היא שככה זה בכל יום, אני מוזנחת, הצרכים שלי בתחתית הסולם. ואני נעשית מתוסכלת יותר ויותר. כל זמני מושקע ביצירת פרנסה (מכירות חדשות, טיפול בהזמנות, תחזוקת האתר, מתן שירות), בטיפול בנסיך ובתחזוקת הבית (כביסות, נקיונות, קניות), לא נשאר לי זמן לעצמי. וכך אני פועלת כמו זומבי, זומבי מוזנח. זומבי מוזנח ומלא ״רגשי״ על איך צעקתי עליו היום ואיך לא הייתי פנויה אליו כמו שצריך! הצילו! פלונטר

תשובה:  אמא יחידנית עייפה מוזנחת ועם רגשות אשם - (0)


אמא יקרה, נדמה לי שכל מי שקראה את הפנייה שלך בדקה טוב עם עצמה האם זו לא היא שכתבה את זה בהיסח הדעת ושכחה.. אין מי שלא מרגישה ככה, הרבה מאד פעמים. להיות אמא, להיות אמא יחידנית, להיות אמא יחידנית שעובדת- זו אחת המשימות הכי מורכבות וקשות שיכולה להיות. הסובייקטיביות שלך נגזלת ממך ולא נשאר כמעט מקום שבו את מצליחה להעניק לעצמך משהו. להרגיש את מה שאת מתארת הינו הדבר הכי נורמלי ומתבקש לאור הסיטואציה. אם היית אומרת לי שהכל מעולה ואין שום בעיות, ואת רק walking on sunshine כל היום עם הילד שלך - הייתי יותר מודאגת או תוהה על מי את עובדת.. לפני שאני מנסה לתת לך עצה קטנה- חשוב לי מאד לדבר על הכעס וחוסר הסבלנות שאת חשה כלפי הילד שלך. כמובן שגם אלו רגשות טבעיים לחלוטין וטריוויאליים. כאשר ישנם שני הורים- ההורה שהתעייף יכול לבקש החלפה מההורה השני ולקחת לעצמו פסק זמן להתארגנות. עבורך זה לא קיים. את שם כל הזמן. זו משימה מאד מורכבת לווסת את התחושות שלך בנוכחות הילד. על כן, אני מציעה לך מספר כיוונים- (לא ציינת בן כמה הוא לכן אני עונה לך באופן כללי..בהנחה שלי שהוא די צעיר) 1. שמרי על גבולות של זמן. אם הערב הוא הקשה עבורך בני לוח זמנים שיסיים את הערב יותר מוקדם. אין שום הצדקה למשוך ערב עם ילדים קטנים אחרי שמונה בערב, פלוס מינוס 2. הערב אינו זמן למשחקים פרועים. בערב מורידים את הקצב. דאגי לו לאמבטיה חמה, ארוחת ערב (או ההיפך ) ולאחר מכן משחקים שקטים, ספרים וכדומה. ממליצה לך גם לעמעם את האורות בבית כדי לתמוך באווירת הלילה. טקס שינה קצר ולמיטה. 3. דברי איתו גם על תחושותייך, באופן ובמינון שהוא יכול להבין. לדעתי מותר ונחוץ שהילד יראה (שוב, תלוי בגיל) את ההורה שלו ויכיר בקיומו. מותר לומר שאת עייפה ואין לך כרגע חשק לשחק איתו, אבל הוא יכול להיות לידך ולשחק או לראות טלביזיה. וכשאת כועסת בצדק- אמרי לו זאת. אפשר גם לקחת רגע להתרחק ממנו (לכי לשירותים, שימי לו קלטת) כדי להתאפס. 4. היפרדי מהאשמה. כמה שיותר מהר אם אפשר. האשמה מסרבלת ומעיקה עלייך והיא לא נחוצה. את עושה הכי טוב שאת יכולה וזה המון. לילד שלך יש מזל גדול שיש לו אמא שחושבת אותו ועובדת קשה כדי שיהיה מרוצה ויגדל בסביבה מאפשרת. 5. חשוב מאד!!!- את חייבת למצוא לעצמך רגעים שהם שלך. חשבי יצירתית מתי ואיך זה יכול לקרות- תחושת ההזנחה מתסכלת ופוגעת בהנאה ובכוחות. ישנם פתרונות רבים להרוויח קצת זמן לעצמך- בייביסיטר, חברה, קרוב משפחה, הילד ישן. קני לו פחות צעצוע, לכי למרוח לאקה או כל דבר קטן כגדול שיכול לשפר את הרגשתך. אני מניחה שתסכימי עימי שהילד שלך יוצא לא פחות מרווח מכך שיש לו אמא מרוצה. יאללה, לעבודה.
 X