שאלה: התמודדות של נערה עם גירושים - (סיגלית)
בני התגרש לפני למעלה משנתיים, בזמן הגירושים היו להם ארבעה ילדים בגילאי 4-12. לזוג משמורת משותפת.
בינתיים בני התחתן בשנית ונולד לו עוד בן(ואשתו בהריון נוסף), כל הילדים מקבלים את אשתו והתינוק בשמחה, הם ממש מאוהבים בתינוק, למעט הבת הגדולה בת ה 15. בהתחלה היא היתה מגיעה לבית של אביה באופן סדיר, אך עם הולדת התינוק התחילה לבוא פחות ולאחרונה הפסיקה כמעט לגמרי. היא טוענת שהתינוק אינו אחיה מאחר ולא אמא שלה ילדה אותו ולכן היא החליטה שהיא מתעלמת מקיומו. ואכן כך עשתה ורוב הזמן בילתה בחדרה ויצאה רק לארוחות. גם כשאני באתי לבקר היא ישבה איתי ממש מעט וחזרה לחדרה. כששוחחתי איתה על הנושא היא כעסה עלי שאני לא מבינה את הצד שלה. יש לי יסוד סביר להניח שהיא מושפעת מאמה. אגב, מדובר בילדה בת 15, חברותית ובעלת השגים גבוהים בבית ספר שלא נפגעו מהגירושים. אני רוצה לציין שאביה מאוד משתדל לתת לה את כל מה מבוקשה ולא לוחץ עליה בשום צורה.
מה ניתן לעשות?
תשובה: התמודדות של נערה עם גירושים - (מיכל דביר קורן)
סיגלית שלום,
מתבגרות ומתבגרים מגיבים אחרת מאחיהם הצעירים למגוון מצבים משפחתיים, וגירושין זו אחת הדוגמאות המובהקות. הנערה שחשה ביתר עוצמה את מורכבות המצב מגיבה בעוצמה, מזדהה עם אימא שלה, אולי אף חשה נבגדת (לא בהכרח בגלל 'בגידה' קונקרטית כמובן) והיחסים עם אביה נפגעים כתוצאה מכך. אני ממליצה לא לשפוט אותה, לא לנסות לאלץ אותה להגיב לתינוק או לאישה החדשה בניגוד לרצונה, ולהמשיך לשמר את הקרבה אליה ככול שניתן כדי לא לאבד אותה. היא תתרגל בהדרגה, זה יכול לקחת שנה או עשר שנים, אבל חשוב שאביה, וגם את כסבתה, תתנו לה לגיטימציה להרגיש את מה שהיא מרגישה. כמובן שחשוב להבחין בין רגשות לבין התנהגות: גם אם מותר לה להרגיש מה שהיא רוצה, כמובן שלא כל התנהגות תהיה מקובלת: היא לא יכולה לנהוג בתוקפנות או להמריד את האחים שלה למשל. חשוב מאוד שאביה ישאיר הזדמנויות ומרחב לבלות איתה ולשהות איתה באופנים שמתאימים לגיל שלה ולהבטיח את רציפות היחסים. במידה היבטים נוספים נפגעים - חברתית או לימודית, כדאי לפנות לייעוץ, מוטב לפנות למטפל/ת משפחתית עם ניסיון במשפחות מורכבות.
בהצלחה
מיכל
מנהלת פורום מיכל דביר קורן
