על הספה - כתבות ומאמרים

---

אינטימיות היא משתנה מפתח ביחסים בינאישיים. זהו תהליך אינטראפסיכי ובינאישי, מצב קוגניטיבי המתייחס לידע של המציאות הנפשית. העמדה הרגשית כלפי ידע זה היא המרכיב האפקטיבי של האינטימיות. הצורך והיכולת לאינטימיות הם יכולות מורכבות הקשורות להתפתחות האגו ולהתפתחות תחושת הזהות (אבין, תשנ"ז). להיות אינטימי משמעו להפוך את הפנימי ביותר של האדם לידוע, מוכר, לחלוק את גרעינו של האחר, את האמת שלו. זוהי היכולת לזהות את החלקים הטובים והרעים, את הכעס, אהבה ואמביוולנטיות של ה'עצמי' ולקבל חלקים אלו אצל האחר. אינטמיות היא היכולת לחלוק את ה'עצמי', את ההתרגשויות, הכמיהה, הפחדים וההזדקקות והיכולת לשמוע חלקים אלו של האחר (Cassidy, 2000).

אינטימיות היא תהליך דינאמי בו לומדים השותפים ליחסים האחד על השני (Reis & Shaver, 1988). מילוי הצרכים האינטימיים של אדם עשויה לנבא את מידת שביעות הרצון שלו ממערכת היחסים הזוגית (Kirby, Baucom & Peterman, 2005). יכולתו של האדם לאינטימיות ומיניות בבגרות מוסברת באמצעות מעקב אחר הקשר האירוטי והאינטימי הראשוני של התינוק עם המטפל העיקרי, לדרך בה הביע שאיפות אינפנטיליות והדרך בה הגיבו כלפיהן. על מנת שיחסים בין שני אנשים יהפכו לאינטימיים חייבים להתרחש שלושה שלבים. אדם א' צריך לגלות לאדם ב' מידע על הפנימי העצמי כלשהו. גילוי זה עשוי להיות מילולי או לא מילולי, כגון דרך שפת גוף. בשלב השני, אדם ב' מגיב לגילוי של אדם א'. תגובה זו צריכה לכלול שלושה מרכיבים שיועברו בתקשורת לאדם א', הבנה, תיקוף (validation) ודאגה. בשלב השלישי, התחושה אותה חווה אדם א' ביחס לאיכות תגובתו של ב' קריטית להיווצרותה של אינטימיות ((Reis & Shaver, 1988.

מרכיבי האינטימיות

אינטימיות כוללת מספר מרכיבים. האחד, קשר קרוב והמצאות מרובה ביחד, השני, ידע מיוחד אחד על השני וידיעה – הבנה, מעבר למובן הקוגניטיבי, המותרת רק לאלו שאהובים ובוטחים בהם. המרכיב השלישי, סימפטיה והבנה רגשית המערבת גם תובנה עמוקה לתוך העצמי הפנימי. אינטימיות כוללת אמון כי מי שניתן לו אמון זה לא יבגוד ולא יעשה שימוש כנגדו בידע האינטימי. מימדים נוספים של אינטימיות הם אהבה, אכפתיות ושיתוף. למימדי האינטימיות גם משמעות של הבנייה חברתית תרבותי והיסטורית. מה שאנשים רוצים, מצפים ומרגישים במושגים של אהבה קשורים להבניות אלו.

חשיפה עצמית והענות ותגובתיות לחשיפה של בן הזוג, חשובות ליצירת אינטימיות במערכת היחסים. אנשים הרוצים להגיע לתחושה נוחה ביחסים האינטימיים, עליהם להיענות לתקשורת המועברת מבן הזוג, לחזק את אמונו ברצון ובכוונות הטובות ולקדם יותר את החשיפה האינטימית (טיפול זוגי). סגנון התקשורת הינו מימד חשוב של החשיפה העצמית, יותר מהתוכן והנושא של המידע המועבר. מרכיב נוסף הוא הרגש – תחושה של השותפים ליחסים האינטימיים כי רגשותיהם מובנים, מקבלים תוקף ומעוררים אכפתיות ודאגה מצד בן הזוג.



הגדרה נוספת של מושג האינטימיות מכילה היבטים מבניים ותוכניים. מבחינה מבנית, חבר אינטימי הוא זה אשר האדם מתייחס אליו ומגדירו ככזה. על פי הגדרה זו, המידה בה הרגשות וההערכה של האחד תואמים לאלו של השותף ליחסים, היא היבט חשוב בבחינת האינטימיות. מבחינת תכנית, קיימים שמונה מימדים לאינטימיות: כנות וספונטניות, המתייחסים לצורה של חשיפה עצמית. רגישות וידיעה (העשויה להתבסס על הנחות לגבי האחר), השגת תחושה של אמפתיה והבנה. המימד השלישי, התקשרות, המידה בה מרגישים חיבור לחבר. הרביעי, מידת האקסלוסיביות והייחודיות של מערכת היחסים ביחס לאחרים במארג החברתי של האדם. המימד החמישי, מידת השיתוף והעזרה ביחסים. השישי, המידה בה יכול האדם לקבל, או לקחת, מהשותף ליחסים ולהעניק. מידת המוכנות להיות פגיע כאשר נעזר. המימד השביעי, פעילות משותפת אותה חולקים השותפים ליחסים האינטימיים והשמיני, מתייחס לאמון ונאמנות, המידה בה יכול להשען ולסמוך על נאמנותו של האחר (Sharabany, 1974).

אינטימיות והתקשרות

Cassidy (2001) מתארת ארבע יכולות מפתח הנובעות מהתקשרות בטוחה הנדרשות לפיתוח של יכולת אינטימית. האחת, היכולת לחפש דאגה/ טיפול (caregiving). השנייה, היכולת להעניק יחס דואג/ מטפל, היכולת השלישית היא להרגיש נוח עם עצמי אוטונומי, והרביעית מתייחסת למיומנויות של משא ומתן העשויות לשרת את היחסים הבוגרים, הידברות בנוגע לקרבה ביחסים. קרבה זו אמורה לאפשר לאדם תחושה של לגיטימציה לרגשותיו, אמון כי הבטחות יקוימו והבנה כי משאלותיו ישמעו ויובנו. משא ומתן יאפשר גם בטחון ביציבות היחסים, יכולת לעמוד בקונפליקט ללא תחושת התפרקות והתמודדות עם אכזבות מבן הזוג באופן שלא ימנע התקרבות אינטימית בעתיד.

המנגנון המקשר בין התקשרות לאינטימיות הוא מודלי הפעולה הפנימיים. מודלי הפעולה של ה'עצמי' ושל האחרים משקפים את היסטוריית היחסים הקודמים של האדם. אלו הם חוקים, סכמות, המסכמות ומארגנות את ניסיונו של האדם ביחסים קרובים וישפיעו על תפיסת האחרים באופן שלילי או חיובי ואת העצמי כראוי או לא ראוי לאהבה ולחיבה ((Grabill & Kerns, 2000.

מרכיב חשוב באסטרטגיות המבוססות על התקשרות בטוחה הוא הידע והאמונה כי קרבה היא מתגמלת וכי יחסים עשויים להיות מספקים וטובים לצרכיו של האדם. כתוצאה מכך, האדם נמצא במצב בו מרגיש נוח עם אינטימיות, מרגיש את הרווח של להיות ביחד ומארגן את מטרות האינטראקציה עם האחר המשמעותי בחיפוש אחר אינטימיות. בעלי סגנון נמנע, ימנעו מאינטראקציות הדורשות מעורבות רגשית, אינטימיות, חשיפה עצמית ותלות הדדית. מכאן, יווצר ריחוק, קרירות ביחסים, וחוסר באינטימיות וקרבה. הסגנון החרד, עשוי להיות מתוסכל באופן כרוני כיוון שצרכיו לאהבה וקרבה לא ממולאים. הצורך האינסופי יוצר תסכול אצל בן הזוג ומכאן – יגרום לריחוק ולקושי באינטימיות (Cassidy, 2000). אנשים בעלי מודלים חיוביים של האחרים, נוטים יותר לחשיפה עצמית, ומושפעים יותר מחשיפה עצמית של מכרים חדשים. כמו כן, בעלי התקשרות בטוחה יפגינו תגובתיות רבה יותר כאשר אחרים יחשפו מולם, וייטו יותר להרגיש כי רגשותיהם מובנים, מקבלים תוקף ומעוררים אכפתיות ודאגה אצל אחרים (Grabill & Kerns, 2000).

מקורות: אבין- ארנוורט, ש. (תשנ"ז). הקשר בין המניע לקשר קרוב, זהות- האני, התפיסה הראציונאלית של העצמי והזולת והזהות המינית לבין האינטימיות בזוגיות. אוניברסיטת בר אילן, רמת גן.