מאת ד"ר ארז מילר
פסיכולוג חינוכי מומחה, מומחה בלקויות למידה והפרעות קשב וריכוז
ראש החוג לחינוך מיוחד, המכללה האקדמית לחינוך אחוה
גבי לאופולד, מאמן ושופט ג'ודו בינלאומי בכיר וחבר בצוות המאמנים בביה"ס למאמנים ולמדריכים בוינגייט, ומנהל מועדון הג'ודו העירוני ברחובות

"שלום, זה רמי והוא נורא רוצה להתאמן בג'ודו, מתי הוא יכול לבוא לשיעור ניסיון?

משפט זה נשמע לכם מוכר כהורים, רמי אכן בא לשיעור ניסיון וכבר אז שמתי לב שהוא "קצת מעופף" ומתקשה לשים לב להוראותי באימון," מספר גבי. "כאשר פנתה אלי אימו ושאלה אותי האם הוא מתאים לחוג עניתי שכל ילד מתאים לחוג כל עוד הוא שומר על כללי המועדון ועל כללי הבטיחות. מדי פעם, הוא התקשה להשתתף כשאר הילדים דיברתי אליו, הציק להם או התקשה להקשיב בשקט להדגמות. כשעודדתי אותו להשתתף שוב ושוב הוא החל להשתלב בהדרגה בחוג, וכבר לא ניתן היה לראות הבדל בהתנהגותו בחוג לעומת שאר הילדים."

לדעתי כפסיכולוג, ספורט ואמנות לחימה כמו ג'ודו ("הדרך העדינה" ביפנית) יכולות מאוד לקדם ילדים עם הפרעות של קשב וריכוז, גם כאלה שהם בעלי קשיים מוטוריים נלווים (כגון DCD), וחלק לא קטן מהם אף הגיע להישגים ספורטיביים מרשימים. במקרים רבים אני מפנה בעקבת אבחון פסיכודידקטי ילדים עם קשיים כאלה לאימון ג'ודו, ורבים מהם התאמנו אצל גבי ליאופולד או אצל מאמנים אחרים באיזור מגוריהם במהלך השנים.

תרומתו של ספורט הג'ודו לילדים עם הפרעות קשב וריכוז ייחודית בשל מספר סיבות:
  • גבולות וכללים ברורים. אלה משמעותיים במיוחד עבור ילדים עם הפרעות קשב וריכוז, המיטיבים לתפקד בסביבה מובנית וצפויה: - בג'ודו יש כללים מאוד ברורים בזמן האימון ובמיוחד בקרב. על הילד להבין שברגע שאומרים הג'ימה ('להתחיל' ביפנית) מותר לו לגעת ביריב ולנסות לבצע תרגילי ג'ודו וברגע שאומרים מאטה ('עצור' ביפנית) עליו לעצור את פעילותו באופן מיידי - כלל בל יעבור. -אסור לגעת בחניך איתו הוא מתאמן שלא לצורך תרגול או משחק. -אסור לבעוט או להכות באגרוף את החניך איתו הוא מתאמן שכן השימוש באמצעים אלו אסור בהחלט באמנות הלחימה של ג'ודו.
  • שיפור מיומנויות קשב, אימפולסיביות והיפראקטיביות: -מחקר שנעשה בשנת 2005 ע"י Cooper על קבוצה קטנה של ילדים עם ADHD שעברו אימון של מספר שבועות באמנויות לחימה, מצא שיפור בתפקודים אלה.
  • שיפור היציבה וחיזוק כל שרירי הגוף, המשמעותיים במיוחד עבור ילדים עם רפיון שרירים או סרבול מוטורי (DCD). לילדים רבים עם הפרעות קשב וריכוז יש גם קשיים מוטוריים נלווים: -לדברי ליאופולד, ג'ודו הינו הספורט היחיד העושה שימוש בכל שרירי הגוף, כולל שרירי הצוואר. כמו כן הוא מסייע במיוחד ליציבה ולשיווי משקל. Perrin וחוקרות אחרות מצאו שספורטאים ברמה גבוהה של ג'ודו היו בעלי יציבה טובה יותר בעיניים קשורות מרקדנים מקצועיים. גלזר ועמיתיה מצאו שיפור במיומנויות מוטוריות וכושר גופני בקרב קבוצה קטנה של חניכים עם עיוורון ופיגור שכלי שהתאמנו בג'ודו במשך 6 חודשים.
  • שיפור תפקודים רגשיים וחברתיים: -עזרה ותמיכה הדדית: יש לעזור לילדים המתקשים, כי היום האחר מתקשה ומחר זה יכול להיות אני. כמו"כ החניכים מעודדים לרצות שחבריהם יתקדמו כי רק באופן זה יתקדמו גם הם. -שיפור התפיסה העצמית ותחושת המסוגלות העצמית: Graham במחקר על קבוצה קטנה של ילדים עם ADHD בבי"ס יסודי שיפור בתחומים אלה לאחר תקופה קצרה יחסית של אימון. -קיים כבוד כלפי שאר הילדים שמתאמנים, כלפי המאמן וכלפי מקום האימון (דוג'ו) – לשמור על נקיונו ולשמור על הסדר במקום.
לדברי ליאופולד וד"ר מילר, תפקיד המאמן הוא לעזור לילד להגיע למטרות אשר הוא מציב לפניו בתוך הכללים, מטרות כגון התקדמות במיומנויות כזו או אחרת, התקדמות בדרגה ואף רצון לזכייה במדליה או גביע. במסגרת האימון, מתאפשר לילד עם הפרעות קשב וריכוז להתאמן ולהשתלב עם ילדים רגילים בלי להעצים את שונותו, ולתעל את יכולותיו ואת כעסיו למשהו מובנה, מותאם ומקובל מבחינה חברתית.
מקורות

  1. Eric K. Cooper (2005). The effects of martial arts on inattention, impulsivity, Hyperactivity and aggression in children with Attention-deficit/hyperactivity disorder: a single-subject multiple-baseline design across participants. A Dissertation submitted to Capella University.
  2. Philippe Perrin, Dominique Deviternea, Francine Hugela & Cyril Perrota (2002). Judo, better than dance, develops sensorimotor adaptabilities involved in balance control. Gait & Posture, 15(2), 187-194.
  3. Gleser J. M., Nyska M., Porat S., Wertman E, Margulies J. Y., & Mendelberg H. (1992). Physical and psychosocial benefits of modified judo practice for blind, mentally retarded children: A pilot study. Perceptual and Motor Skills, 74(1), No. 3, 915-925.
  4. Graham, L. G. (2007). Traditional martial arts and children with ADHD: self-perceptions of competence. A Dissertation submitted to the University of North Carolina at Greensboro






< חזרה לבלוג