התפתחות חברתית- חמש השנים הראשונות בהתפתחותה של חבורה
הילה שבורון
מהי התנהגות חברתית?
התכונה הראשונה במעלה אשר על הילד לרכוש ובלעדיה לא יוכל לפתח קשרים חברתיים משמעותיים היא האמון. האמון נרכש לראשונה בקשר הסימביוטי עם האם הטובה דיה המספקת לתינוק הקטנטן כל מה שזקוק לו, רגישה לצרכיו השונים ומספקת אותם בצורה עקבית.
מושג נוסף הוא דימוי עצמי, המתייחס לתפישה הסובייקטיבית של אדם או ילד אודות עצמו- גופו, יכולתיו ותכונותיו, ותחושות הסביבה כלפיו. כל התנהגות חברתית קשורה לדימוי העצמי כיוון ועל פי תפישה זו מכוון האדם את התנהגותו כלפי האחרים. ילד אשר ירכוש דימוי עצמי חיובי אודות עצמו יזום יותר התנהגויות חברתיות. הוא ירגיש מספיק בטוח בעצמו כמסוגל להתמודד מול העולם החברתי החיצוני.
התנהגות חברתית מתייחסת גם למקובלות החברתית. מדד זה מתאר את המידה בה חש ילד או אדם כי הסביבה החברתית סביבו מקבלת אותו כחבר שווה בה ומאפשרת לו לחוש בטוח בתוכה.
כמו כן התנהגות חברתית אינה רק פעולה בתוך קבוצה חברתית והתנהלות בה אלא גם היכולת ליצור קשרים משמעותיים עם אחרים. לא מספיק לשחק בחבורה, ילד צריך לפתח יכולת להמצא בחברתו של אחר, לא בן משפחה, לאורך זמן, מה שיהפוך בעתיד ליכולת לסמוך על אחרים, להרגיש נוח להתנהג באופן טבעי תוך תחושת בטחון ביציבות הקשר.
בשלבים מתקדמים יותר של החיים התנהגות חברתית מתארת גם את היכולת ליצור ולהשאר בקשרים זוגיים ואת היכולת לחשיפה אינטימית ולהכיל תכנים אינטימיים של הזולת המשמעותי.
כאשר היה עומר בן חצי שנה הגיע חג החנוכה. נפגשנו עם החברים להדלקת נר והבנים הונחו זה ליד זה על השטיח. מיותר לציין כי מלבד הרצון להיאחז בכל דבר שיעזור לו להמשיך בסיבוב הגחון (פלומת ראשו של התינוק החבר) לא עניינה אותו נוכחותו של תינוק בן גילו בשטח.
המפגש המשמעותי הבא התרחש כשהיו הבנים בני שנה וקצת. החלנו במסורת של נסיעות לצימרים ברחבי הארץ. בנסיעה זו כבר היו מודעים היטב לנוכחותו של ילד נוסף המאיים על חפציהם הקרובים ועל הבלעדיות מהתלהבות הקהל מחוכמות חדשות. כאשר יואב הביא כדורסל רצו גם האחרים את הכדור. הם עוד לא ידעו לשחק בינם לבין עצמם והיו זקוקים לתיווך של מבוגר. הם הביעו כעס ותסכול אם לאחר היו אופניים ולהם לא אבל גם ידעו לחקות את חברם אשר רקד וצחק והצטרפו אליו בצחוק גדול. באותה תקופה החלו לבלוט ההבדלים בתכונות האישיות ובהעדפותיהם של הילדים. כולם רצו ללכת לרפת לראות את הפרות. לא כולם הצליחו להתגבר על הפחד. לזה הריח הציק לאחר דוקא קולות הגעיה העלו מבטי אימה וגררו הצמדות כמגנט לרגלי ההורים.
פסח. הילדים בני שנתיים וחצי. כבר בהכנות לנסיעה, עומר צופה בי מכינה משחק חברתי למבוגרים ורוצה להביא בעצמו משחק לחבורה שלו. הוא מחקה אותי וגוזר בריסטול, מצייר על הגזירים. עדיין אין חוקים מורכבים והפרס לזוכה בתום התהליך אינו מדבר אליו- מבחינתו פרסים הם משהו שמקבלים כתוצאה מפעילות בודדת ולא על משחק רב כללים ותהליך. נסענו דרומה ומיד כאשר נפגשו הילדים בקריאות שמחה, החלו להתרוצץ בין החדרים. עומר רצה להתקלח "בבית" של יואב- הצימר מימין לחדר שלנו, ואלון רצה לישון בבית המלון של עומר. כל אחד מהם רכש את עולם המושגים שהוצגו לו בבית ועשה את ההכללות המילוליות והחברתיות בעצמו. בנופש זה כאשר העפלנו למצדה, הבנים כבר הראו את ניצני התחרותיות- מי יותר ומי פחות, רצו להיות גיבורים כלוחמי המצדה, ללכת בראש החבורה והצורך בחיזוקים ובהשוואה החברתית הלך והתרחב. הם כבר יכלו להסיק מהתנהלות משפחה אחרת כיצד יוכלו להשיג דברים מול הוריהם שלהם- אם אלון קיבל ארטיק, עומר לא יסכים לישון עד שיאכל גם הוא. הם כבר ידעו לשאול את השאלות הנכונות, להבין את תוצאות מעשיהם ולתכנן את צעדיהם בהתאם. ב"חושה" ליד החדר- הם יכלו לשחק שלושתם ללא כל תיווך- הזיזו מזרונים, סידרו את השטח- מה היתה המטרה- לעולם לא נדע...
בגיל ארבע, לילדים רזומה של שישה נופשים, כמה טיולים ובילויי אחר הצהריים משותפים רבים. הם כבר מכירים את התכונות השונות אחד של השני וההבדלים בין תכונותיהם בולטים יותר ויותר- אלון טוב הלב והאמיץ, יואב שחקן הכדורגל אוהד ספורט מושבע היודע להעריך את הדברים הטובים שלחיים יש להציע (אוכל ותנומה) ועומר- רגיש ופיקח, חושב וחושב, בעל הדימיון המופלג. הם מתקשים בשלב זה להתגבר על הקצב השונה ועל נטיות הלב השונות. בשלב זה הם יותר רבים, מקנאים, מאוד מתגעגעים ושמחים להפגש אבל מתקשים לאורך זמן לקבל אחד את השני. עליהם לווסת את הדחפים, לחכות בתור, להיות סבלני וסובלני, לשחק במה שמתאים לכולם. הם מצופים לנהל רגשותיהם- אכזבות על הפסד, צחוק כשחבר נכשל, שמחה לאיד, כעס ותסכול ומקבלים פידבק מהסביבה כל הזמן- האם מתנהלים על פי המצופה מהם? האם עומדים בכללים החברתיים? האם משפחה אחת מנחה את ילדיה לאותן תגובות כמו האחרת? בגיל ארבע מצפים מהם להבין שגם אם אלון שותה קולה, עדיין עומר מצופה לומר שאמא שלו לא מרשה לו. הם כבר מספיק פקחים ובשלים רגשית להבין מהות של שקר ויכולים לתכנן מחיר מול רווח- האם לומר את האמת או לשתות קולה ולא לספר?
בגיל חמש, החבורה תופסת כיוון חדש. הילדים הופכים עסוקים (ואמותיהם עוד יותר) והמפגשים הופכים נדירים יותר. בכל זאת, הם רגועים יותר, כאילו שכח הדחף להתגרות ולהתחרות. הם נפגשים, נעלמים שלושם בחדר ויש להם עולם מלא שלנו אין כל דריכה בו.
אז מה צריך היה לקרות, להתפתח על מנת שתהליך זה יקרה?
יכולות נדרשות להתפתחות של התנהגות חברתית (בנדורה 1986)
בנדורה מנה מספר תכונות הנדרשות אצל הילד על מנת שיוכל להתנהג כיצור חברתי בתוך חברה בעלת נורמות וכללים:
יכולת סימבוליזציה מילולית- שפה היא מערכת סמלים המאפשרת התנהלות בתוך עולם עמוס גירויים. החשיבה מתפתחת יחד עם השפה ואכן אנו חושבים במילים. גם החלומות שלנו מורכבים מתמונות שאנו זוכרים במילים. בשנה הראשונה מתנהל התינוק ללא שפה. בשלב זה התנהגותו החברתית היא בחיתוליה – היא ראשונית ומתייחסת להורים ולדמויות המטפלות העיקריות בלבד. היכולת להעתיק קשרים אלו גם למעגלים רחבים יותר – ילדים בגן, חברי המשפחה וכדומה מתפתחת יחד עם התפתחות השפה. בגיל שנה וחצי כבר רכשו הילדים הרגלים וכאשר ישבנו לאכול ארוחת ערב בפתח הצימרים כבר הלכו הבנים אחד אחרי השני מחדר לחדר, ישבו ביחד וביקשו לאכול בדיוק מה שיש לשני בצלחת. הם רצו "גם קטשופ" ו"רק קטשופ".
ניבוי תוצאות ותכנון- היכולת להבין את כללי המשחק החברתי- לשם כך יש צורך להגיע לבשלות מסויימת בהתפתחות השכלית. לרכוש יכולת להבין כי אם אמשוך בשיער של ילדה, גם אם הוא צהוב וזוהר באור השמש, היא תבכה ולא תרצה לשחק איתי. שי סיבה ותוצאה לכל התנהגות. כמו כן צריכה להיות יכולת תכנון על מנת ללמוד משחקים ולבצעם לפי הכללים.
לימוד מאחר- החיקוי הינו אחת המיומנויות החברתיות החשובות ביותר. ילד לומד באמצעות חיקוי כמעט כל דבר בשנים הראשונות. לא בכדי אנו שומעים את עצמנו מדברים מפי ילדנו, ואומרים כי "הוא למד את זה ממני". החיקוי מאפשר בשלב הראשון לימוד מיומנויות משחק בסיסיות וכלי התנהגות ולאחר מכן הוא הפותח לילד את עולם המשחק הסמבולי והמשחק הדימיוני.
ויסות עצמי- מתייחס ליכולת של הילד להרגיע את עצמו, לווסת את תגובותיו הרגשיות בהתאם לסיטואציה, לווסת את מצוקתו כאשר מתעורר רעב או עייפות.
יכולת רפלקטיבית עצמית- מתייחסת ליכולת לתת משוב עצמי להתנהגות. להבין את תחושותי ורגשותי, את הסיבה להתנהגותי ולהבחין בין התנהגות טובה לרעה מקובלת או שאינה מקובלת בהתייחס לעצמי.
כל התהליך מתחיל במשפחה.
המשפחה היא סוכן החברות הראשוני והיא המודל החברתי הראשון ממנו לומד הילד. המשפחה גם חיה בתוך הקשר חברתי ותרבותי רחב יותר המשפיע על הדרך בה מחנכת את ילדיה.
היא מעבירה את הערכים החברתיים, הדתיים, ותפיסותיה לגבי החברה. המשפחה מאפשרת לילד הסתגלות לתרבות, לחברה ולערכים מצד שני היא מאפשרת הגנה פסיכו-חברתית (יוצרת סלקציה מהחברה). מתווכת בין בני המשפחה ומתווכת בין מערכות חברתיות בכלל (ביה"ס, עבודה וכו').
עלינו להיות רגישים לקצב של הילד להבין את יחודיותו והעדפותיו ולהנחות אותו סבלנות ובקבלה רבה על מנת שיצליח ויצלח את משימת ההסתגלות החברתית המורכבת המצפה לו.
