הדימוי ועצמי

'דימוי עצמי' – צמד מילים שמקפל בתוכו את כל התכונות והמחשבות שאדם מייחס כלפי עצמו. הדימוי העצמי הוא לרוב דינאמי ועשוי להשתנות באמצעות תהליכים שונים, גם לאחר שהתגבש אי שם בשנות ההתבגרות. הדימוי העצמי מתחלק לדימוי עצמי המצוי (הריאלי) – תפיסת האדם את עצמו כפי שהוא, ולדימוי עצמי הרצוי (האידיאלי) - העצמי אליו הוא שואף להגיע.

הדימוי העצמי של אדם כלפי עצמו מתגבש כאמור בגיל ההתבגרות, אך הוא נבנה במהלך השנים והתחקות אחריו תיקח אותנו הרבה שנים אחורה בחיי האדם.

בהיות האדם תינוק בסוף שנתו הראשונה, מתחיל להיגמל מחלב האם ומפתח תהליך נפרדות ממנה, בסופו יכיר כי הוא ואימו כבר אינם מחוברים בצורה פיזית. דרך האם ישליך התינוק את התובנה הזו על שאר הגורמים בחייו. לאחר מספר חודשים עד שנה, יחל הילד בתהליך היפרדות נפשית וירכוש את ההבנה שלאימו ולו רצונות וצרכים שונים. בשלב זה מתקבע ה'עצמי' של התינוק.



ה'עצמי' של התינוק מתחיל להתגבש ויחד איתו גם הגורמים השונים בסביבתו. קביעות אובייקט, בו הילד מבין באופן שיכלי כי האובייקטים בחייו הם קבועים, הוא מרכיב חשוב מאוד בגיבוש הזה. או-אז, מתחיל הפעוט להתייחס לרצונותיו וצרכיו האישיים ולזהות את עצמו על כל מרכיביו.

כך, כשהפעוט מכנס בעולמו את עצמו ואת הגורמים בסביבתו, הוא מתחיל לפתח את התכונות והמחשבות כלפי עצמו באמצעות התנהגויות, תקשורת, רגשות, תגובות, יחסים שונים ועוד מרכיבים אנושיים – שלו ושל הסביבה.
הלמידה והייחוסים האישיים הללו באים לידי ביטוי לאורך שנות החיים בצורות מגוונות.

ניתן לומר כי התנהגות האדם תשתנה בחברה מסוימת לפי הדימוי העצמי האידיאלי שלו כלפי החברה בה הוא נמצא כרגע והחלק שהוא לוקח בה; מה שנקרא בשם 'עצמי כוזב'. דוגמה להשערה זו אפשר להשאיל מכור ההיתוך הישראלי – קצין שמפקד על מספר טירונים יתנהג כפי שהוא תופס את עצמו כקצין ("קצין טוב הוא שתקן ורציני, לכן אהיה שתקן ורציני") ואילו בסביבת משפחתו יתנהג כפי שהוא מגדיר התנהגות של בן משפחה. ההבנה הזו עשויה להוליד מבוכה או חוסר אונים, כאשר אדם שדימויו העצמי אינו מגובש דיו ייכנס לחברה שאינו שייך אליה ולא מכיר את התרבות והיחסים שבה ובעצם לא יודע להגדיר את האני האידיאלי שלו על-פיה. יחד עם זאת, מחקרים הראו כי אדם המטשטש את דימויו הריאלי לחלוטין לטובת הדימוי האידיאלי בקבוצה אליה משתייך, יציית לפעולות ומשימות שלא היה מעלה כלל על דעתו לבצע כשהוא מזהה את עצמו כאדם פרטי.

ככל שיקטן הפער בין האני הריאלי לאידיאלי, כך יגדלו הביטחון, היוזמה ותחשות המסוגלות. כל אלו יובילו לדימוי עצמי חיובי. דימוי עצמי כזה שמאפשר לאדם לחיות בצורה חיונית ולגדול מתוך תפיסתו את עצמו ויכולותיו.
ישנם מקרים שונים בהם אדם חש דימוי עצמי שלילי. דימוי עצמי כזה נוצר מביקורות שאינן מותאמות, האשמה ממקור סמכות, שיפוטיות ועוד גורמים סביבתיים שליליים. דימוי עצמי שלילי עלול לגרום לחוסר אונים נרכש ותחושות שליליות בקשר למסוגלות והצלחה. דימוי עצמי לבילי, המתאפיין בחלוקה דיכוטומית לטוב ורע ותנודתיות ביניהם, יכול להעיד על הפרעות אישיות דוגמת הפרעת אישיות גבולית.

כאמור, דימוי עצמי הוא דינאמי ועשוי להתקבע מחדש באמצעות תהליכים שונים. תהליך שיכול להשפיע בצורה חיובית על הדימוי העצמי הוא קשר טיפולי מסייע הממוקד בתפיסת האדם את עצמו ועולמו.

הדימוי העצמי הריאלי והאידיאלי ומה שביניהם הם כמעין חלון אל נפש האדם. איננו יכולים להחליט כיצד החברה תתנהג או מה כולם יחשבו מחר או מחרתיים בקשר לנושא מסוים. אך אדם יכול לפתוח את החלון אל הנפש, להכיר את הפרטים שבה ולצאת איתם לטיול גיבוש כזה שיאחד את העצמי שהוא. דבר שיביא חוסן נפשי שיסייע לעמוד בשינויים התכופים של מצב רוח החברה.