מציאת מסגרת גנית ראשונה לתינוק
מיכל דביר קורן
הבחירה מהי המסגרת החוץ-ביתית העדיפה ביותר עבור התינוק היא החלטה מורכבת, כיוון שאינה יכולה להישען אך ורק על היבטים מתחום הפסיכולוגיה ההתפתחותית, אלא נשענת גם על שיקולים מציאותיים ופרקטיים כמו מסגרת השעות, זמינות ונגישות וכמובן אילוצים כלכליים.
ובכל זאת, נתחיל מההיבט ההתפתחותי: מחקרים מראים כי עד גיל שנתיים הטיפול האופטימלי עבור תינוקות נעשה בידי ההורים. ההורה, או לרוב – האם, זוהי הדמות הקבועה, המוכרת עבור התינוק אשר ביכולתה להעניק לו את הטיפול הטוב ביותר. להורה ההכרות הקרובה ביותר עם צרכי התינוק והזמינות הגדולה ביותר להיענות לו בצורה מתאימה. אולם לכך כמובן סייגים כיוון שאם לאם חשוב לפתח קריירה מקצועית (וזה כמובן חשוב מאוד!), או היא מעדיפה לצאת לעבודה וממש לא מתאים לה ולא נעים לה להישאר בבית כי זה גורם לה להיות עייפה, עצבנית, כעוסה וממורמרת, בוודאי שעדיף כל פתרון אחר על פני ההישארות עם התינוק.
בדרגה האופטימלית הבאה נמצא טיפול הפרטני על ידי קרובת משפחה (סבתא, דודה) או מטפלת טובה בשכר. גם כאן, הרעיון הוא להעניק טיפול אישי המאפשר היענות מקסימלית לצרכים הרגשיים והפיסיים של התינוק/הפעוט באופן ובקצב המתאימים לו, מבלי שהוא יאלץ להתאים את עצמו לסביבה חיצונית ולהסתגל ללוח זמנים ולדרישות. עם הגיל, לקראת גיל 9-12 חודשים ואילך, גם הצרכים האלו מעט משתנים וחשוב יותר המפגש (הקצר בנתיים) עם ילדים אחרים בגינה, במשחקיה וכו'. תינוק בגיל הזה עדיין לא זקוק ל"חברה", אך כבר כן מתעניין במעשיהם של אחרים ויכול להרחיב מעט את עולמו החברתי, לאחר שצרכיו הראשוניים מסופקים. המשמעות לטיפול יחידני היא כמובן כספית, וזה גם לא פשוט להכניס אדם זר הבייתה (אלא אם יש סבתא זמינה) ועל כן זהו פתרון שאינו מתאים לכל אחד. פתרון יצירתי מקובל כיום הוא למשל העסקת מטפלת לשני תינוקות יחדיו. זהו פתרון שעשוי להיות מוצלח, מעט יותר חסכוני, אולם גם לזה מגבלות: חשוב שהגילאים יהיו דומים וחשובה מאוד הכימיה בין שתי המשפחות - צריך להחליט בנוגע לעקרונות מהותיים כמו אצל מי נמצאים, מי מכין אוכל עבור הילדים ומתי, באיזה אופן המטפלת יוצאת לטייל עם השניים, מה קורה כשאחד הילדים חולה ומה קורה כשהמטפלת חולה וכדומה.
ואחרי שמתברר שכל האפשרויות שלעיל לא מתאימות, מגיע שלב המשפחתונים, הפעוטונים והגנים (בסדר הזה מבחינת התועלת לתינוק). היתרונות - עלות נמוכה יותר, פיקוח של הורים נוספים או של גוף אחראי (כמו רשת של מעון יום), קביעות ושגרה. כל אלה חשובים ומרכזיים מאוד בגידול תינוקות. ועדיין, מבחינת תינוקות צעירים זה עדיין פחות רצוי כיון שגם כאשר היחס בין המבוגרים לילדים הוא 1:3 או 1:4, הטיפול לא יהיה אישי. לא ניתן לצפות ממסגרת כזו להסתגל לקצב האישי של התינוק, והוא יהיה מצופה להסתגל בעצמו. במקומות אלה יש סדר יום מובנה ותינוק שמתקשה בכך, או לא מצליח בתחום כמו אכילה ושינה הופך במהרה לבעייתי ונוטה לעורר תסכול בצוות. במסגרות אלה ישנה חשיפה גדולה יותר למחלות וקושי לדאוג בו-זמנית לפעילות המתאימה לכל הילדים ואז חלקם נותרים חסרי-מעש, מופיעים יותר מקרים של תוקפנות בין הילדים וכדומה.
באופן כללי עדיפה מסגרת בה מספר מועט של תינוקות ומספר גדול של אנשי צוות, אבל 2 הפרמטרים חשובים גם יחד, כלומר לא מומלצת מסגרת בה 40 תינוקות גם אם ישנם עם 10 אנשי צוות.... וגם זה משתנה כיוון שלעיתים גננת מיוחדת, מנוסה וטובה שמקבלת לטיפולה 10 ילדים, עדיפה על פני בעלת משפחתון עייפה ועצבנית שאצלה רק 4 ילדים שהופכים במהרה לעייפים ועצבניים גם כן.
ולאחר שנשקלו כל הפרמטרים הללו, יש לשקול משתנים נוספים כמו הסביבה הפיסית (חשוב ביותר: אור יום, מרחב למשחק, מגוון מוקדי פעילות, צעצועים בטיחותיים, ניקיון...), הכנה והגשה של האוכל, תנאי השינה וסדרי ההשכבה, מיקום המסגרת ונגישותה (למשל, האם יש מקום חנייה בטוח ליד הגן ממנו קל להיכנס עם התינוק?!), ועוד ועוד ועוד....
ואם כך, דיי מסובך למצוא מסגרת ראשונה לתינוק....
מיכל דביר קורן - פסיכולוגית התפתחותית מומחית
