השגרה שומרת עלינו. שומרת מחוסר ודאות ומתחושת כאוס פנימית וחיצונית. השגרה כל עוד מתקיימת מבטיחה לנו תחושת קיימות והיא חיונית להשרדותינו בעולם החברתי בו אנחנו חיים. העדרותה או שינויים תכופים בה יוצרים מצב של איום
המעברים הדחופים בין חופשה לחג, בין עבודה למשפחתיות, בין שגרה וסדר יום מובנה לבין ימים ארוכים של מנוחה יכולים להחוות אצל חלקנו כשבירת שגרה מבורכת אך בה בעת להיות גם אתגר רגשי לא פשוט.
לא רק הילדים החוזרים מהחופש הגדול למסגרת ושוב נשברת שגרתם והם יוצאים כעת לרצף של חופשות לא קצרות מבית הספר ומהגן, חשים במעברים אלו ומגיבים אליהם. גם למבוגרים עשויים מעברים אלו להיות מבלבלים ומציפים רגשית.
כמה היבטים של התנודות הרגשיות המאפיינות אנשים רבים בתקופות החגים שכדאי להיות מודעים להם ובעיקר לדעת שהם של כולנו.
בין שגרה לחופש. הברור ביותר מאליו, כביכול, מבין היבטים אלו הוא המעבר החוזר בין חופש לשגרה. בחופשה אנחנו מבלים בחיק המשפחה או עם חברים, בפעילויות שאנחנו בוחרים, ובכל פעם לחזור לעבודה אחרי ימים אלו זה קשה. חזרה לשגרת עבודה שאין בה רצף, שיוצרת עומסים מחד והפרעה בתחושת השליטה לעיתים מייצרת תחושות מורכבות כלפי עולם העבודה. לאחרים, מעברים אלו מייצרים בדיוק את התחושות ההפוכות. לאלו המורגלים בשעות עבודה רבות ואוהבים את תחושת הסיפוק והעשייה, אלו שגם בשגרה אינם מייחלים לחופשה הנחווית לעיתים כמדגישה בדידות או מציפה באינטנסיביות המשפחתית שלה, המעברים החוזרים בין שני הקצוות אינם קלים. אחת הסיבות לכל היא האינטנסיביות של השגרה. אנחנו חיים את חיינו במרוץ בלתי פוסק. כל דקה ביום מחושבת ומנוצלת, על שעה שאיננה יעילה גוזלת מאתנו משהו. כל בחירה במהלך יומינו יש בה הקרבה וויתור על משהו אחר. אין אף פעם מספיק זמן לכל מה שצריך ורוצים. אין זמן לפגוש חברים אין זמן להתקשר להורים לשאול בשלומם, אין זמן ללכת לים לקרוא ספר שלא לדבר על זמן לא לעשות כלום.
השגרה שומרת עלינו. שומרת מחוסר ודאות ומתחושת כאוס פנימית וחיצונית. השגרה כל עוד מתקיימת מבטיחה לנו תחושת קיימות והיא חיונית להשרדותינו בעולם החברתי בו אנחנו חיים. העדרותה או שינויים תכופים בה יוצרים מצב של איום.
היבט נוסף הוא השינויים בסביבה החברתית. בתקופת החגים אנחנו משנים באופן דרסטי את קבוצת האנשים המקיפה אותנו רוב שעות היממה. אם בשגרה אנחנו פוגשים במהלך כל יום את הקולגות שלנו ומעט שעות את בני המשפחה הגרעינית, הרי שבחגים אנחנו מבלים מספר שעות אינטנסיבי עם בני המשפחה הגרעינית והמורחבת. לאנשים רבים זה שינוי מבורך, מנחם, מקרב ומספק. לאחרים שינוי זה עלול להיות מבלבל, לשנות את מערכת החוקים, לייצר מערכת ציפיות ותסכולים, ולשנות את הקצב והקירבה אליה רגילים. לכאן או לשם, תוך כמה ימים שוב הכל מתהפך כך שרגע המשבר עלול להגיע עם תחילת החג או בסיומו.
לאלו מאיתנו שהם הורים, כמובן ששבירת השגרה ו
ההסתגלות המחודשת של הילדים לגן או לשגרת השיעורים ובית הספר, כל כמה ימים מחדש היא קשה ומשפיעה ביותר. קשה להתחיל את היום בבכי קורע לב של ילד או עם המתבגר שלא מצליח להתעורר בבוקר וקשה לסיים יום ארוך בעבודה, אחרי תסכול החזרה מחופש,
ולהתמודד עם הילד שמתקשה להתארגן לבית הספר. ילדים רבים מגיבים לשינויים קיצוניים אלו בשגרה בהתנהגות שאיננה מווסתת, בהתפרצויות זעם, בקושי גדול להרגיע את עצמם ולבטא באופן פורפורציוני את תחושותיהם. תגובתיות זו משפיעה על כל המשפחה.
מה שיכול לעזור, מעבר למודעות להיבטים אלו של שינויי חופש ושגרה, היא ההבנה שזה נכון לכולם.
כמה שזה נשמע קלישאתי, הגישה הקוגניטיבית הדוגלת בשינון מנטרות יכולה להיות כאן לעזר. בבוקר החזרה לעבודה, עם העייפות הנוראית והקושי לצאת מהמיטה, שינון חוזר ובלתי פוסק של מנטרה " זה מרגיש נורא עכשיו. ללכת לעבודה זה הדבר האחרון שמתחשק לי אבל אני יודע שזה יעבור לי. זה בגלל החופש. עוד כמה שעות יהיה יותר טוב. בעוד כמה ימים השגרה תחזור". שינון מנטרות מעבר לכך שהוא עשוי להיות משכנע, הוא מעסיק את המחשבה, מה שמבטיח שלא נתפנה באותם רגעים של שינון להתעמק במחשבה האלטרנטיבית- "איזה באסה. אני לא אשרוד את היום הזה. החיים מבאסים..."
מה עוד אפשר לעשות?
אם ניתן, נסו לארגן את יום החזרה מהחופשה כיום קצר יותר או קל יותר. לאחרים יום עם יומן עמוס פגישות יכול להעביר את הזמן הכי מהר. מה שעושה לכם טוב וקל יותר. אל תגיעו לעבודה בתחושה של "אין לי מושג מה מחכה לי". קחו שליטה על היום ותכננו אותו. תכננו הפסקה קטנטנה ומנחמת עם מאכל אהוב, שיחת טלפון לחברה טובה. הצצה לתמונות מהחופש. מה שישבור את השגרה הקשה והארוכה של היום.
דברו עם הילדים ושתפו אותם שגם לכם קשה. חשבו ביחד על דברים שתעשו בערב או אחר הצהרים כשתפגשו. הכינו אחד לשני פתקאות הפתעה בתיק.
שיהיו חגים טובים וחזרה לשגרה טובה לא פחות!
