על פסיכותרפיה, עבודה סוציאלית ומה שביניהן

ראשית, חשוב להסביר נקודה בסיסית ומרכזית:

פסיכותרפיסט הוא אדם המציע טיפול נפשי באמצעות שיחות ובדרך כלל מתמחה בתחומי טיפול ספציפיים כמו טיפול דינמי, טיפול קוגניטיבי ועוד.

פסיכותרפיסטים מגיעים מרקעים טיפוליים שונים ומגוונים - פסיכולוגים, עובדים סוציאליים, פסיכיאטרים, קרימינולוגים ומטפלים בעזרת אומנויות, שעברו הכשרה ייעודית לפסיכותרפיה ומורשים לבצע טיפול כזה.

ולכן, לא כל פסיכותרפיסט הוא פסיכולוג ולהיפך - פסיכולוגים רבים עוסקים בתחומים כמו פסיכולוגיה חברתית, פסיכולוגיה התנהגותית ונוירופסיכולוגיה ואינם מורשים כלל לבצע טיפול נפשי פרטני.

האם יש הבדל בין פסיכולוג קליני לעובד סוציאלי קליני?

פסיכולוגים ועובדים סוציאליים נבדלים במספר נקודות מרכזיות בהכשרתם הבסיסית:

הכשרתם של עובדים סוציאליים ממוקדת בהקשר מערכתי-סביבתי של הפרט והשפעות הקשרים המשפחתיים, החברתיים והקהילתיים על מצבו המנטלי והנפשי, בעוד שהכשרתם של פסיכולוגים מתמקדת בפרט עצמו, במצבו הנפשי ובדפוסי החשיבה וההתנהגות שלו.

מסיבה זו, יש הטוענים כי מטפלים מרקע של עבודה סוציאלית יתבוננו על האדם בראייה רחבה יותר ולא יהססו להציע עבודה משפחתית ו/או מערכתית, כאשר זו עשויה לדעתם לסייע למטופל.



עובדים סוציאליים מחויבים בהתנסות מעשית כבר בתחילת הכשרתם ומבצעים פרקטיקום מודרך החל בשנה השנייה ללימודי התואר הראשון, פסיכולוגים, ברוב המקרים, מתנסים לראשונה באופן מעשי בשדה רק בלימודי התואר השני.

לכן, עובדים סוציאליים קליניים בראשית דרכם, יהיו בדרך כלל בעלי ניסיון מעשי רחב יותר מאשר פסיכולוגים קליניים המצויים בראשית דרכם המקצועית. למותר לציין כי נקודה זו הופכת במהרה ללא רלוונטית, לאחר צבירת ניסיון מעשי בשדה הטיפולי.

עובדים סוציאליים מוסמכים לערוך אבחון סוציאלי ולקבל החלטות הקשורות לפרט ולמשפחתו (בסוגיות הקשורות להוצאת ילדים מביתם למסגרות חיצוניות, המלצה למינוי אפוטרופוס למי שאינם מסוגלים לטפל בעצמם, הנחיות להתערבות טיפולית בבית הספר וכד') ואילו רק פסיכולוגים מורשים לערוך אבחון פסיכודיאגנוסטי ואבחון פסיכודידקטי.

פעמים רבות, לעובדים סוציאליים יש הכרות רחבה יותר עם השירותים המוצעים בקהילה והם יכולים לסייע בתחומים של מיצוי זכויות, יש הטוענים שמטפלים שהם עובדים סוציאליים בהכשרתם, יגלו לעיתים גמישות מחשבתית ויהיו פחות מקובעים בתיאוריות ובחוקים הנוקשים של ה- setting הטיפולי מאשר פסיכולוגים.

לאחר ההתמחות התיאורטית והמעשית בפסיכותרפיה וצבירת שנות ניסיון כמטפלים - ההבדלים בהכשרה הבסיסית בין עובדים סוציאליים לפסיכולוגים מתמסמסים והם ניצבים ועובדים זה לצד זה, באותה עבודה ובאותו מעמד. למותר לציין שכך הוא הדבר גם בקליניקות הפרטיות, בהן שאלה ההשכלה הבסיסית של המטפל אינה רלוונטית לסוג הטיפול שניתן ולאיכותו.

ומה משותף לפסיכולוג קליני ולעובד סוציאלי קליני?

כמו פסיכולוגים, גם עובדים סוציאליים רבים, נמשכים לתחום הטיפול הנפשי הפרטני, ומעמיקים את הכשרתם בתחום באמצעות לימודי פסיכותרפיה ולאחר מכן בהתמחויות שונות כמו טיפול משפחתי, טיפול בנפגעי ונפגעות פוסט טראומה ועוד.

לימודי פסיכותרפיה, אליהם ניתן להגיע, כאמור, ממגוון דיסציפלינות טיפוליות, מתקיימים במשותף לכל בעלי המקצועות הללו ולמעשה, "מוחקים" את ההבדלים בהכשרות הבסיסיות ומביאים אל קו הסיום אנשי טיפול מורשים ומיומנים, שנבדלים ביניהם במאפיינים אישיים כמו תפיסות עולם ואמונות, יכולת הכלה, וכמובן הקשר הטיפולי שהם מסוגלים לרקום עם מטופליהם, לאף אחד מהם אין קשר להשכלה הבסיסית של המטפל.

אז איך בוחרים?

ההמלצה שלנו, היתה ותהיה תמיד - לחפש את המטפל המתאים ביותר לצרכים, לאופי ולתפיסת העולם שלכם. במילים אחרות – הרבה פחות חשוב לבחון האם המטפל/ת שלכם התחילו את דרכם האקדמית בתחום הפסיכולוגיה או בעבודה סוציאלית, חשוב הרבה יותר לבדוק האם הם מכירים את עולמות התוכן שמעסיקים אתכם? האם יש להם ניסיון בשיטת הטיפול הספציפית שאתם מחפשים? האם הכימיה ביניכם נכונה וטובה לכם? האם אתם סומכים עליהם וחשים ביטחון במהלך הטיפול? ושאלה השאלות, שאין כמוה להעיד על איכות הטיפול שניתן – האם המטפל עוזר לכם להרגיש טוב יותר?