פסיכיאטריה מגדרית - האם המגדר קשור לבריאות הנפש?

א | א | א | א | (שנה גודל אות)

"ביקשתי מרופאת המשפחה הפנייה לפסיכיאטרית מגדרית, כי הרגשתי שהמצב הנפשי הקשה שלי קשור לגיל המעבר ומושפע מהורמונים. היא שאלה אותי אם אני רוצה לשנות את המין ולמה" (אפרת, בת 47 מחולון)

נשים אין ספור, עמן שוחחנו במטרה לקבל רקע על הנושא, שיתפו אותנו בתסכול הגדול שחוו, כאשר הגיעו לטיפול פסיכיאטרי בעקבות מצוקה נפשית וקיבלו טיפול שלא לקח בחשבון את ההשפעות הייחודיות של המחזור ההורמונלי על בריאות הנפש שלהן.
טיפול, שבדיעבד – כך הן יודעות לספר כיום – לא היה מותאם לצורך האמיתי שלהן.

מהי פסיכיאטריה מגדרית?

רוב אנשי הרפואה והטיפול מכירים את המושג בהקשר של תהליכי טיפול ושינוי אצל מי שמתמודדים עם דיספוריה מגדרית ומעוניינים לבצע התאמה מגדרית, אך במאמר זה ננסה להרחיב את היריעה ולהעריך שמענה פסיכיאטרי שניתן מתוך רגישות מגדרית – דרוש לרוב הנשים, בשלב כלשהו בחייהן וכי יש להגדיל באופן משמעותי את המשקל שמקבלת הסוגייה המגדרית בתהליכי אבחון וטיפול פסיכיאטריים.

איפה בדיוק הבעיה?

חוקרים, ובעיקר חוקרות פמיניסטיות, שבחנו לעומק את ה- DSM, התנ"ך של בריאות הנפש בו מפורטות כל ההפרעות הנפשיות המוכרות למדע והסימפטומים שלהן, מצאו כי הוא כולל הטיות מגדריות ותרבותיות רבות והעלו את האפשרות שחלק מההפרעות הנפשיות אינן בגדר הפרעה בכלל, אלא תגובות טבעיות לחלוטין של נשים למהלך המחזור ההורמונלי החודשי שלהן ובגיל מסוים – להפסקתו. הגדרת התופעות הטבעיות הללו כהפרעה הדורשת טיפול – משרת את הסדר החברתי, מאז אבחנת ההיסטריה של פרויד ועד ימינו, המבקש למשטר נשים ולהפעיל סנקציות כנגד נשים שחורגות מהשורה.

הפרעה פסיכיאטרית רק של נשים? האומנם?

הסתכלות פסיכיאטרית מתוך ראייה מגדרית נולדה לאחר שחוקרי בריאות הנפש שמו לב לכך שישנן הפרעות פסיכיאטריות שמאפיינות, כמעט באופן בלעדי, נשים והן מאובחנות בהמוניהן כמתמודדות עם ההפרעות הללו.
הפרעות "נשיות" לדוגמה הן סומטיזציה (סימפטומים פיזיולוגיים שאינם מוסברים רפואית), הפרעת אישיות גבולית ועוד.
המשותף לכל ההפרעות הללו ברור – התנהגויות נשיות סטראוטיפיות שמגונות על ידי החברה מאז ומתמיד: אימפולסיביות, מצבי רוח משתנים, חולשה גופנית לא מוסברת, התנהגות פרובוקטיבית, פגיעה עצמית ולעיתים אף פסיכוזה של ממש.

פגיעה עצמית – מקרה מבחן

ההגדרה הפסיכיאטרית לפגיעה עצמית כהפרעה, מבוססת על פגיעה עצמית שמאפיינת נשים (לרוב חיתוך העור באמצעות חפץ חד) ומגדירה את ההתנהגות הזו כהפרעה שמחייבת טיפול. מבלי להיכנס לאמירות ערכיות הנוגעות להפרעה ולאופן הטיפול בה, קשה להתווכח על העובדה שהתנהגויות פגיעה עצמית שמאפיינות גברים (למשל יחס אובססיבי לעבודה) לא מוגדרות כהפרעה הדורשת טיפול וברוב המקרים אף מועלות על נס כהתנהגות חיובית.

המחירים שמשלמות נשים

1. טיפול תרופתי שאינו מותאם – רבות נכתב על פרוטוקולים רפואיים ותרופתיים המבוססים על המין הגברי וניתנים גם לנשים, למרות שאינם מתאימים להן. המצב בפסיכיאטריה אינו שונה ותרופות רבות שנרשמות לנשים אינן לוקחות בחשבון את המבנה הפיזיולוגי וההורמונלי הייחודי להן.

פעמים רבות טיפול תרופתי כזה, שניתן באופן אוטומטי לנשים ולגברים כאחד, פוגע בנשים המטופלות – בזמן הטיפול או לאחר מכן.

2. אשפוז פסיכיאטרי – מנתונים שהגיעו ביולי 2018 לוועדת ביקורת המדינה שעסקה במסגרות פסיכיאטריות, עולה כי במרבית המסגרות, האשפוז הפסיכיאטרי אינו מותאם לנשים, שלא מקבלות במהלכו את המענה לו הן זקוקות וסובלות מחוסר פרטיות שפוגע בתהליך ההחלמה.

זה נשמע בסיסי – מה החידוש?

האמת העגומה היא שתחום הפסיכיאטריה, כמו תחום הרפואה כולו, פותח על ידי רופאים גברים ומתוך הבנה ומיקוד במין הגברי. זו הסיבה לכך שפרוטוקול של טיפולים פסיכיאטריים (ופעמים רבות גם טיפולים רפואיים) מותאם בעיקר לגברים ולא לנשים.

מה אפשר לעשות כדי לשפר את המצב?

הדבר החשוב ביותר לזכור הוא שאכן ניתן לבצע בשדה שינויים פשוטים יחסית, שישפרו את יכולתם של פסיכיאטרים ואנשי טיפול נוספים, לפעול מתוך רגישות מגדרית ולהציע טיפול מותאם ואפקטיבי יותר.

1. אבחון – הנושא המגדרי חייב לקבל משקל גדול יותר בשלבי האבחון הפסיכיאטרי ועל אנשי המקצוע לבחון ברצינות את האפשרות שלסימפטומים הבאים לידי ביטוי אצל המטופלת, יש בסיס הורמונלי או מגדרי אחר. המודעות לאפשרות הזו לבדה, תסייע לעשות שינוי גדול.

2. תרופות – הגדלת המשקל שמקבלת השונות המגדרית בתהליכי ניסוי של תרופות חדשות ובוודאי שבפרוטוקולי טיפול בתרופות הללו, כדי להבטיח התאמתן לנשים ומניעה של מצבי סיכון פוטנציאליים לנשים.