הדרך הטובה ביותר להימנע מטראומה משנית היא להקפיד על הדרכה מקצועית סדירה של המטפלים
טראומה משנית מתארת את ההשפעות הרגשיות, עמן מתמודדים אנשים שלא נכחו באירוע הטראומטי, אך נחשפים אליו דרך אנשים אחרים. במרבית המקרים, מדובר על מי שמטפלים באופן ישיר בנפגעי טראומה – שוטרים, עובדים סוציאליים,
פסיכולוגים, חובשים ורופאים.
קצת רקע על פוסט טראומה
הפרעת דחק פוסט טראומטית, הידועה יותר בשם פוסט טראומה, מתייחסת למצב בו אנשים שחוו טראומה, ממשיכים לחוות את תחושת הדחק (סטרס) שחוו במהלכה, גם זמן רב לאחר סיום האירוע הטראומטי.
התסמינים שמעוררת תחושת הדחק עלולים לכלול עוררות מוגברת, קשיים בשינה, תחושת אשמה על עצם ההישרדות - במידה ואחרים אבדו את חייהם, סיוטים, פלאשבקים, התנהגות נמנעת, תוקפנות,
קשיי ריכוז ועוד.
כאשר תסמיני דחק ממשיכים לבוא לידי ביטוי, אף שעבר למעלה מחודש מהאירוע הטראומטי, נגדיר את האדם כמי שמתמודד עם פוסט טראומה.
איך ניתן לחוות פוסט טראומה, כאשר לא אירעה חשיפה לטראומה עצמה?
לא פעם אנו מוצאים תסמיני פוסט טראומה אצל אנשים שלא חוו את האירוע הטראומטי על בשרם, אלא שמעו אודותיו מאנשים אחרים.
למצב הזה אנו קוראים טראומה משנית והוא מאפיין, כאמור, בעיקר אנשי טיפול וסיוע שעובדים עם שורדי הטראומה, אך עלול גם להופיע אצל בני משפחה וחברים קרובים של
שורדים, שנחשפו לפרטי האירוע דרך יקיריהם.
איך נראית טראומה משנית?
אנשי טיפול שעובדים באופן צמוד עם שורדי טראומה, חושפים את עצמם לסיפורים קשים מאוד ולא פעם חשים הזדהות עם המטופלים שעברו אירוע טראומטי.
הם מקשיבים שוב ושוב לפרטי האירוע, כפי שהם מסופרים על ידי השורדים, כחלק מתהליך ההחלמה, ועלולים ממש לחוות את האירוע מיד שניה.
הקרבה הנפשית שמתקיימת בין מטפלים למטופלים, מגבירה אף היא את הסיכון להיווצרות טראומה משנית.
במצב של טראומה משנית, נראה אצל המטפלים תסמינים של פוסט טראומה, בעיקר:
* עוררות יתר, כעס ורגשנות
* פלאשבקים וסיוטים (כן. אפשריים גם למי שלא נכחו בעצמם באירוע)
* התנהגות נמנעת
תסמינים אלו, עלולים להימשך חודשים ושנים, גם זמן רב לאחר שהטיפול בשורדים הסתיים ולפגוע באופן משמעותי באיכות החיים של המטפלים ובאיכותן של מערכות היחסים המקצועיות והאישיות שלהם.
האם טראומה משנית וטראומה עקיפה מתארים את אותו מצב?
רבים נוטים להתבלבל בין המושגים, או לראות בהם מצב זהה, אך למעשה מדובר בשתי תופעות שונות.
טראומה משנית – מאופיינת בתסמיני פוסט טראומה אצל אדם שלא חווה את האירוע הטראומטי באופן ישיר.
טראומה עקיפה – מצב בו העיסוק בתכני הטראומה, במסגרת הטיפול, מביאה את המטפל לשנות את תפיסת עולמו, אך התהליך לא כרוך בתסמינים של פוסט טראומה.
ניקח, כדוגמה, את ציבור המטפלים שעבדו עם שורדי מסיבת הנובה ב 7/10:
חלק מציגים קשיי תפקוד ומתמודדים עם תופעות פוסט טראומטיות של ממש, כמו קשיי שינה ופלאשבקים של אירוע שלא נכחו בו. מטפלים אלו חווים טראומה משנית.
מטפלים אחרים שינו את תפיסת עולמם בעקבות האירועים ועלולים להרגיש שהעולם אינו מקום בטוח לצעירים, דבר העלול להשפיע על האופן בו הם מגדלים את ילדיהם, אבל הם לא
חווים תסמינים של פוסט טראומה. מטפלים אלו חווים טראומה עקיפה.
איך מונעים טראומה משנית ולמה זה חשוב?
הדבר החשוב ביותר הוא המודעות לסכנה של טראומה משנית בקרב מטפלים וקרובים של שורדי טראומה. ברגע שקיימת מודעות כזו – ניתן לזהות את התסמינים במהירות יחסית ולתת להם מענה.
הדרך הטובה ביותר להימנע מטראומה משנית היא להקפיד על הדרכה מקצועית סדירה של המטפלים שעובדים עם שורדי טראומה, גם כאשר מדובר במטפלים ותיקים ומנוסים.
חשוב להבין כי טראומה משנית בהכרח תפגע באיכות הטיפול שמעניק המטפל לשורדי הטראומה שתחת אחריותו ותמנע ממנו את היכולת להתבונן בדברים מבחוץ - יכולת
החיונית לטיפול אפקטיבי.
