זוועה איך שהבית נראה
רני בן הארבעה ונירית בת השש מניחים את ראשם על כתפיה של ורד אימם וקשובים לסיפור שאותו קוראת להם באהבה ורוך למרות עייפותה הקשה לאחר יום עבודה מפרך כמנהלת מחלקת שירות לקוחות בחברה מסחרית גדולה. את סידור המטבח והחדרים היא דוחה לשעת ערב מאוחרת וכך גם את קיפול הכביסה הנקייה שמוטלת עדין על אחת מכורסאות הסלון כדי שתספיק לייצר זמן איכות לילדיה.
יוסי בעלה שזה עתה נכנס הבייתה לאחר יום קיץ מפרך של התקנה ותיקון מזגנים בכל רחבי העיר, מתמלא בכעס רב על ה"בלגן" שמסביבו וצועק על ורד: את כל כך מזלזלת בי? את חושבת שמגיע לי למצוא "חירבה שכזו" לאחר כל מה שאני עושה למען המשפחה? את בכלל מבינה איזה יום עבר עלי? פניה של ורד מאדימות מכעס וכאב וכדי למנוע ריב קולני ומתמשך ליד הילדים היא קמה מהספה, רצה לעבר חדר ההורים, מסתגרת ונועלת את הדלת. דמעות זולגות מעיניה. יוסי רוקע ברגלו, מכריז שכבר נמאס לו וצועק מעבר לדלת לורד שתצא כדי שיוכל להסביר לה מה עובר עליו וליישר הידורים. אין כל תשובה מצידה של ורד.
את לא מבינה שאני מגויס לסגירת האוברדרפט?
מכתבי ההזהרה של הבנק, על ההכרח לסגור את יתרת החוב והאיום בתיוג יוסי וורד כלקוחות מוגבלים מפחידים מאוד את יוסי. ורד סוקרת אותם ביעף וממשיכה לענייניה. היא ממש סומכת על יוסי שימצא לכך פתרון. ואכן יוסי לא נשאר אדיש ומאריך את יום עבודתו עד לשעות הערב המאוחרות. יותר שעות, יותר מזגנים להתקין ולתקן, יותר מאמץ ויותר כסף. כשהוא חוזר הביתה עייף ורצוץ הוא ממהר אל שולחן העבודה שלו "לסגור יום", להוציא חשבוניות, לבצע רכישות, לתאם התקנות נוספות, לקרוא ולהגיב על תלונות לקוחות ועוד. כשהוא מסיים סופית את עבודתו הוא מזדחל, עייף ורצוץ להחריד אל הסלון. רני ונירית ישנים. וורד מביטה בו בעוינות ובכעס וכאילו אין די בכך היא מטיחה כלפיו: "איזה פרשיית אהבין סוערת אתה מנהל עם גברת עבודה שלך"? אתה ממש לא צריך אותי.... זה עניין של ימים עד שאתגרש ממך ואלך מכאן.
התמקדות בשלילה במקום בחיוב
שני האירועים שהוצגו לעייל, ממחישים אינטראקציות תקשורתיות שכיחות למדי בקרב זוגות נשואים ובעיקר בחמש עשרה השנים הראשונות לנישואין. אלו שנים של עבודת פרך, בהן עמלים בני הזוג על הקמת משפחה, סלילת קריירה מקצועית והתערות בקהילה. משימות ומחויבויות רבות מספור בתחום העבודה, ההורות והמעגלים החברתיים הסובבים, שואבות כל דקה פנויה משעות הערות, ועומס החיים נחווה לא אחת כקשה מנשוא. צפיות מבן הזוג השני לתמיכה, הבנה, התחשבות והקלה בעומס הן אך טבעיות במצבי לחץ קשים ומתמשכים אלו וכשבן הזוג מתקשה להיענות לציפיות אלו מוטחים כלפיו לא אחת כעסים קשים, מרירות, טענות והאשמות על היעדר תמיכה, עזרה והתחשבות. יוסי, לאחר יום עבודה מפרך משתוקק לארוחה חמה ומוכנה על שולחן, מטבח ובית מסודר היוצרים תחושה של רוגע והמעידים מבחינתו על הערכה והוקרה של ורד במאמציו ותרומתו הרבה לפרנסת המשפחה, ואילו ורד כמהה למגע זוגי, חום ותשומת לב לאחר שעות אין ספור של עבודה בבית ומחוצה לו וטיפול מסור ואוהב בילדים. שניהם לא מצליחים לכבוש את כעסם ואכזבתם כשציפיותיהם למענים תומכים אלו מבני זוגם לא מתממשים. ומובן שבאווירה עוינת זו, וללא הרגלים למתן משוב חיובי על עשיה תורמת ומקדמת של בן הזוג (שם כולל לבן / בת זוג), מודחקת ממודעותם של בני הזוג כל אותה עשייה חיובית ומוטבעת במודעותם כל מה שנחווה כעשיה / חוסר עשיה / התנהגות שלילית. שני הסיפורים על יוסי וורד ממחישים זאת היטב. הטרגדיה היא, ולא מוגזם להגדיר זאת כך, שבקרב זוגות רבים, שאינם מפעילים כלים לתקשורת והידברות המקדמת הרמוניה, תמיכה והבנה הדדית, דפוס זה, של ראיית השלילי על חשבון החיובי במעשיו ובהתנהגותו של בן הזוג האחר מניעה מעגל קסמים שליל והרסני שבו:
הטענה וההטחה כלפי בן הזוג השני על מעשה רע, בלתי מתחשב, אנוכי וכד' גורמת לו לתחושת פגיעה וכאב קשה המשודרת חזרה ככעס ועוינות. קליטת כעס ועוינות מצדו של "בן הזוג השני", במקום התנצלות והבטחה לנהוג אחרת בעתיד, מגבירה עוד יותר את הכעס, העוינות ותחושת הקיפוח בחווייתו של בן הזוג הראשון המגביר בהרבה את שדר הביקורת, הכעס והעוינות אל בן הזוג השני וחוזר חלילה. להט הריב והמדון ייגמרו מתי שהוא אך לא כן לגבי סדרה שלמה של רגשות נגטיביים כמו עינות, דחיה, רתיעה, בדידות ועוד. כל אלו הולכים ומשתרשים עם השנים בקרב בני הזוג ושוחקים באכזריות את רמת שיתוף הפעולה, האמפתיה, העזרה ההדדית, ההנאה שביחד, ביחסי הגומלין ועוד. שחיקה קשה זו עתידה להגביר עד מאוד את תחושת הריחוק והניתוק וכל אלו גם יחד פוגמים עד מאוד באיכות הקשר הזוגי על כל רבדיו, בהורות המשותפת שכה חשובה להתפתחות הילדים וברמת ניהול מערכת החיים המשפחתית. עם השנים תתקצר הדרך לבגידות ורומנים מחוץ למשפחה ואף להיפרדות וגירושין. פגיעות בהתפתחות הילדים, ברמת הבריאות והתפקוד הכללי של כל בני המשפחה הן פועל יוצא של כל אלו.
אז מה בני הזוג יכולים לעשות בכדי למנוע את אותו מעגל קסמים שלילי ואכזרי זה, המאיים על זוגות ומשפחות רבות כל כך?
במשפט אחד: עליהם ללמוד, לסגל ולפתח כלים, תרגולות ומיומנויות הידברות, תקשורת ושיח – דיאלוג- המופעלים דרך קבע לאורך מעגל החיים הזוגי והמשפחתי שלהם ולא רק כתוצאה ממצוקה, חסך, תסכול ומשבר. דוגמא לכמה מכלים אלו הם ישיבה זוגית, יצירת תנאי שיחה, הקשבה פעילה, שימוש נכון בשאלות, עקרונות במתן משוב ועוד. על כל הכלים הללו ועל רבים נוספים אחרים תוכלו לקרוא במאמרים שפורסמו באתר זה ובספרי: "הידברות ושיח ולהיות ולחדול". בהמשך אתמקד במיומנויות אחת, חשובה מאין כמותה שנכנה אות כ "מתן מילה טובה".
עקרונות במתן מילה טובה
מתן מילה טובה היא בעצם מתן משוב חיובי מחזק. על החשיבות והעקרונות שבמתן משוב חיובי בתקשורת הזוגית כתבתי במאמרי "
המשוב כמקדם ומפתח את הדיאלוג הזוגי" המופיע באתר על הספה.
העקרונות המצוינים שם למתן משוב חיובי הם:
* נתינתו במצב של איזון רגשי, אהדה, אמפטיה ורצון אמיתי לסייע לבן הזוג, לשנות רכיב מסוים בהתנהגותו.
* קונקרטי ומכוון להתנהגות ספציפית. מוגדר ומומחש באמצעות מה? מתי? איפה? מי? איך? לעיתים קרובות יש להסתייע בדוגמא.
* מודגש ההיבט האישי שבמתן המשוב: "לעניות דעתי", "לתחושתי" "להבנתי", "להרגשתי"....
* צמצום האיום וייעול המשוב המשפר, השלילי, הן על ידי הוספת שאלה בסופו: "לא כן"? הן על ידי מתן משוב חיובי, לצד השלילי, והן הבהרה, מה הוא כיוון השינוי המבוקש.
המייחד את מתן המילה טובה לבן הזוג הוא העובדה שניתן לשדרה בלא צורך ליצור תנאי שיחה ובעצם כך, ניתן לשדרה בכל עת בה שני בני הזוג מצויים בסמיכות זה לזו (כולל שיחות טלפוניות). קליטת שדר המילה הטובה על ידי בן הזוג מושא השידור נחווית בדרך כלל בחיוב, מרוממת את תפיסת הערך העצמי ובוודאי לא נחווית כאיום המעורר פעמים רבות צורך בהגנה עצמית המתורגמת לא אחת להתגוננות ותקיפת המשדר. אימוץ הרגל לפיו כל אחד מבני הזוג משדר מילה טובה לאחר, לפחות פעמיים ביממה, מעלה בהדרגה את תחושת הביטחון, האמון, החום והאהבה שביחסים הזוגיים ויוצר תשתית איתנה לשיח ומתן משוב משפר שלא יחווה בהכרח כאיום אלא כהזמנה לשינוי ויתר התאמה הדדית.
נתאר לעצמנו איזה שינוי חיובי בתקשורת הזוגית של יוסי וורד יכול היה לקרות (אירוע שבתחילת המאמר) אם יוסי, במקום לשדר אל ורד מסר נזפני ומוכיח: "
את כל כך מזלזלת בי? את חושבת שמגיע לי למצוא "חירבה שכזו" לאחר כל מה שאני עושה למען המשפחה? את בכלל מבינה איזה יום עבר עלי?" היה משדר אליה מילה טובה כגון: "
כף לי ורד חמודה שלי לראות איך הילדים נהנים ומתרפקים עליך כשאת קוראת להם באהבה שכזו את הסיפור. " מאוד יתכן שבמקום פרץ הכאב וההסתגרות מלאת כעס והעלבון של ורד היא הייתה מחייכת אליו בחום, משדרת הבעת שמחה על שחזר הבייתה ואולי אף מבטיחה לעזור לו בתוך מספר דקות להכין לעצמו את הארוחה.
עוד נתאר לעצמנו כיצד שינוי חיובי שכזה בתקשורת הזוגית יכול היה להתעצם אם ורד במקום להטיח בפני יוסי "
איזה פרשיית אהבין סוערת אתה מנהל עם גברת עבודה שלך"?..... אתה ממש לא צריך אותי.... זה עניין של ימים עד שאתגרש ממך ואלך מכאן הייתה פונה אל יוסי, מחבקת אותו ואומרת: וואוו יוסי כמה אני מעריכה את ההשקעה שלך בעבודה ובפרנסה שלנו ואת החריצות והאחריות שבה אתה סוגר את כל הקצוות והמחויבויות גם אם זה דורש אין ספור שעות עבודה. יתכן שיוסי היה מחזיר לורד חיבוק חם ואוהב ומוקיר את היחס התומך שהיא מגלה כלפיו בשעת לילה מאוחרת שכזו.
התמדה הדדית, מצד כל אחד מהם במתן מילה טובה במקום תוכחה מתלהמת בתוספת לימוד והטמעת מיומנויות ותרגולות הידברות ושיח, הייתה מעצימה בהם את הכוחות והמוכנות להתמיד בקיומם של הידברות ודיאלוג מוסדר ושיטתי, באווירה קשובה ואוהבת שבה יכולים היו לשדר זה לזו משובים משמרים ומשפרים המקדמים עוד יותר את התקשורת וההרמוניה הזוגית ואת היכולת לספק הדדית מענים למכלול צרכי הייחד והלחוד שלהם.
* על הכותב: ישי זיו עובד סוציאלי בכיר M.A עם התמחויות בטיפול זוגי ומשפחתי, אימון אישי, עבודה קבוצתית ולמידה מהצלחות. ניסיון של 48 שנות ייעוץ אישי וקבוצתי לזוגות, הורים, עובדי רווחה וחינוך. במפגשי הייעוץ והטיפול מתמקד ישי זיו באימון והקניית כלים ומיומנויות לתקשורת אפקטיבית בין בני הזוג שבאמצעותה מעמיקה האמפתיה, ההבנה הדדית, היכולת לקבל החלטות, לפתור קונפליקטים ולנהל בהרמוניה את התא המשפחתי.
