טיפול פסיכולוגי ילדים / טיפול רגשי בילדים
במציאות הכללית השוחקת, הורות לא חייבת להיות עוד משימה שמעמיסה על סדר היום.
הקשר בין הורים לילדים הוא ייחודי ונדיר וכשהעניינים יוצאים מכלל שליטה,
חשוב להחזירם למסלול חיובי של הנאה, מגוון רגשות וחוויות משותפות.
טיפול התפתחותי משמעו מפגש, מפגש בין הורה לילדו,
מפגש בין ההורה לבין הילד שהיה בעצמו, בין ההורה לבין ההורה שהיה לו.
המפגש הזה לא תמיד קל, ולפעמים מלווה במכשולים ומהמורות שמציבה המציאות.
שלום רב,
בדברייך הזכרת שני מצבים: הפחד מההתמודדות חדשה ולא מוכרת, וכן התסכול מאי ההצלחה. המשותף לשניהם הוא החוויה הרגשית השלילית שגורמת לרצות להימנע ולוותר. ילדים נבדלים זה מזה במידה בה הם מוכנים להיפתח לדברים חדשים ולקחת את הסיכון שזה לא יהיה נעים, גם מבוגרים שונים זה מזה בעיניין: יש כאלה שאוהבים שגרה ולעולם לא יחליפו את מה שהם מכירים (תחביבים, מספרה, תפריט, מקום עבודה...) בעוד שאחרים דווקא אוהבים שינויים ו'אקשן'. האם הוא דומה בדפוסים האלה למישהו מההורים? ואיך הוא מתמודד עם תסכול באופן כללי? יש כאן מרכיבים של ויסות רגשי ושל היכולת להתמודד. הדברים שאתם עושים, כמו חשיפה מוקדמת, הכנה ודיבורים הינם חשובים מאוד אבל היעילות שלהם לא תמיד ניכרת לטווח הקצר. וכן, החיים, גם בגיל 3:7, רצופים בהרבה תסכולים...
בהצלחה,
מיכל
תמרה שלום,
אני מבינה שמאוד קשה להסתדר עם בתך לאחרונה, אך האם מדובר בשינוי או החמרה של ההתנהגות? מה היה איתה עד כה? ולמה לפי דעתך הופיע השינוי? האם יתכן שבהתנהגותה היא מנסה לאותת על משהו שאולי מציק לה? פעמים רבות ילדים 'אומרים' לנו כל מיני דברים על עצמם דרך ההתנהגות, מכיון שאין להם מספיק מילים לבטא רגשות או תחושות מורכבות. האם היא כועסת על משהו? מאוכזבת? מרגישה אשמה? האם היא ילדה שבדרך כלל משתפת במה שעובר עליה? האם גם בבית הספר שמו לב לשינוי בהתנהגות? יתכן וכדאי בתור התחלה ליזום שיחה עם המחנכת והיועצת בבית הספר ולחשוב איך לעזור לה, ובמקביל לחשוב איך לעזור גם לכם ההורים.
בהצלחה
מיכל
שלום לסבתא,
מריבות בין אחים הם דבר טבעי ואף רצוי כשמתרחש תוך שמירה על הגוף ובקרה, בין אחים מתפתחת היכולת לחכות, להתחלק, לשאת תסכול, להתמודד עם קנאה ועם חלוקת משאבים ועוד ועוד. אני יכולה להבין את הדאגה שלך, ובעיקר את החשש שלהורים לא איכפת מאחר והם בחרו בכיון תרבותי אחר (האם חזרו בתשובה?). אבל העובדה שאין טלוויזיה היא לא העיניין כמובן כי היא אינה הפתרון , מה שחשוב הוא ללמד את הילדים להתחשב זה בזה ולעשות האחד כלפי השני מעשים חבריים ויפים, ואת זה גם את יכולה לעשות כשאת איתם, נסי לעודד אותם להתנהגויות יפות של קרבה ודאגה אחד לשני. אפשר כמובן גם לתגמל בהתאם
בהצלחה
מיכל
ליאורה שלום,
לבת השמונה ולבן הארבע צרכים שונים, ודווקא הפתרון שמצאת: סיפור משותף ולאחריו זמן נפרד עם כל אחד מהם, נראה לי נכון. הצעיר מקבל יותר זמן שינה כפי שהוא עדיין צריך, והגדולה יכולה להרוויח 'זמן גדולים' מאחר והיא נמצאת עם אימא יותר זמן. השאלה הניצחית "מה כדאי להיות, קטנים או גדולים", מקבלת כאן בדיוק את משמעותה: את אולי נמצאת קודם עם הצעיר, אבל הגדולה מרוויחה איתך זמן איכות לאחר מכן. אני מניחה שבזמן שאת עסוקה היא יכולה לעשות דברים של גדולים כמו לקרוא בעצמה או זמן מסך כלשהוא, ואז היא מקבלת אותך לעצמה לעוד פינוקים ופיטפוטים. אם אין דרישה מהם לעבור לחדר משותף, נראה לי שהסידור הנוכחי מתאים לכולם. שימי לב רק שאת מתחילה את כל העיניין מוקדם מספיק על מנת שישאר גם לך מספיק אוויר כדי לסיים את הערב 'על הרגליים' ולא בקריסה מרוב עייפות.
בהצלחה,
מיכל
אורלי שלום,
לא הבנתי למה התכוונת במושג 'פרמנט', אבל יתכן שהצורך בגרייה חושית מוגברת מאפיין את בנך ולכן הוא מגיב בעוצמה לא מוסתת: מחפש מגע בצורה אינטנסיבית או מגיב בתוקפנות במצבים שונים. אם את מודאגת מהעיניין הזה, ניתן להתייעץ עם מרפאה בעיסוק התפתחותית שמיומנת בתחום הוסיות החושי.
לגבי שאלתך על הצבת גבולות, כסא מרוחק או 'פינת מחשבה' נפוצים במעונות יום על מנת להבהיר לילדים מהי התנהגות שאינה מקובלת במעון, ובעיקר חשוב להבהיר באופן מילולי שלא נושכים, גם כשמדובר בפעוטות שלא מדברים עדיין, על מנת להכחיד את ההתנהגות הלא-רצויה. אם את מרגישה שהתגובה של המטפלות לא מותאמת בעוצמתה ואינה תורמת לחינוך של בנך כדאי שתבקשי את התערבות מנהלת המעון.
בהצלחה,
מיכל
מאיר שלום,
אתה מתאר דפוס של נסיגה שהופיעה בתגובה ללחץ: היא לא הצליחה לרכוש באופן עצמאי את הרגלי הניקיון שהיו מצופים לקראת הגן וההחמרה הופיעה בהדרגה. נראה שהמצב היום בו 'לא איכפת לה' הוא כמובן מצג-שווא: כל כך איכפת לה עד שזה קשה מידיי להתמודדות ולכן היא מתעלמת או מכחישה. בגלל שמדובר בילדה שבהחלט שולטת מבחינה פיזיולוגית, צריך יהיה לסייע לה להפיג את החרדה ולתרגל מיומנויות קבועות של הליכה לשירותים,רצוי בשיתוף צוות הגן. איומים ועונשים לא פועלים בתחום הזה: היא רק תינעל יותר, , אבל חיזוקים על הצלחות בהחלט עוזרים. אם אין הטבה בתוך זמן קצר מוטב לפנות להתייעצות מקצועית.
בהצלחה
מיכל
שירה שלום,
ילדים משחקים במשחקי דמיון עד גיל 10-12 וזה בהחלט מהנה וחשוב להתפתחותם. אצל ילדים המשחק הולך ומשתכלל, הופך להיות משותף עם חברים, והעיניין יורד בהדרגה ככול שמיומנויות בית-ספריות נכנסות לתמונה, כמו למשל הישגיות, תחרותיות וכדומה.
כל עוד המשחק מגוון ומתפתח את אכן רק יכולה לשמוח בשבילה על זה, מדובר במיומנות מרכזית בתחום של התפתחות רגשית.
בהצלחה,
מיכל
שלום רב,
אני חושבת שנהגת היטב עד כה, הן בעיניין השיחה עם בנך והן בעיניין הפנייה המיידית לחברת האינטרנט. באותו עיניין, מומלץ למקם את המחשב באיזור משותף בבית (ולא בחדר האישי) בדיוק בגלל עיניין הפיקוח, לאפשר אינטראקציה סביב התכנים שיש במחשב ולגבי הדברים ילדים חשופים אליהם.
ניתן בעוד זמן מה , בשיחה שקטה ביניכם, לבדוק איתו איך הוא מרגיש עכשיו באותו עיניין, לעודד אותו לספר האם שוחח על זה עם חברים, האם יש עוד חברים שצופים וכיוצ"ב, ולנסות להישאר רגועים. אין משום המידע הזה בגילו הצעיר כל קשר לבחירה ולהעדפה המינית שלו, יתכן והעוררות המינית הופיעה מעצם הריגוש, וקשור יתר לחקירת גופו-שלו ולא לעיניין שיש לו בגופם של אחרים, ולכן גם לא בבנות.
בהצלחה,
מיכל
יוליה שלום,
גם אם התינוק החדש לא משתמש במוצץ, נוכחותו מייצגת את עולם הינקות, את החיים של תינוקות,ש בשלב זה נראים לבן הארבע טובים ושווים יותר. אין לו דרך להסביר 'למה' הוא עושה זאת, אבל העובדה שמסוגל לדבר על זה היא כבר חשובה. הגדירי לו בברור שמותר לו להשתמש במוצץ בבית כשהוא מרגיש צורך (בנסיעה באוטו, אצל סבתא), אבל שאסור לו לקחת מאחרים כי זהו חפץ פרטי ואישי, ושלא כדאי לו לצאת מהבית עם מוצץ, למשל לגן או לגינה ציבורית, כי אז הוא עשוי לחוות תגובות לא מתאימות מהחברים שיביכו אותו כיון שלילדים גדולים לא מתאים להיות עם מוצץ. נסי לסייע לו להרגיש שדווקא להיות גדול זה שווה הרבה יותר...
בהצלחה
מיכל
ענת שלום,
פעוטות רבים נוטים להכות את עצמם בעת סערה רגשית או התרגשות גדולה, למשל מתוך כעס או תסכול, כתוצאה מהעובדה שעדיין אינם מדברים ולא מסוגלים לבטא את רגשותיהם במילים. זה עיניין של ויסות רגשי שאינו מפותח עדיין. תוכלו לסייע לה בכך שתעזרו לה למצוא דרך אחרת לפרוק את המתח הרגשי הזה באותו רגע, תסיטו את ידייה בעדינות מהראש ותנו לה חפץ אהוב ומרגיע תוך שאתם מסבירים במילים: ". לא מרביצים בראש, הנה הדובון יכול להרגיע כשאת כועסת" . אל תוותרו על המילים, זו הדרך שלה ללמוד מה קורה לה גם אם היא עדיין לא מבינה את הכל, חשוב שהיא תשמע מה קורה לה.
בהצלחה
מיכל
טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים
מנהלת פורום מיכל דביר קורן
פסיכולוגית התפתחותית מומחית מומחית בטיפול ובאבחון ילדים ופעוטות, ובהדרכת הורים
וצוותים חינוכיים וטיפוליים. מנוסה בטיפול דיאדי ובטיפול בילדים עם צרכים מיוחדים.
במציאות הכללית השוחקת, הורות לא חייבת להיות עוד משימה שמעמיסה על סדר היום. הקשר בין הורים לילדים הוא ייחודי ונדיר וכשהעניינים יוצאים מכלל שליטה, חשוב להחזירם למסלול חיובי של הנאה, מגוון רגשות וחוויות משותפות.
לחץ כאן לכרטיס המטפל של מיכל
טיפול התפתחותי משמעו מפגש, מפגש בין הורה לילדו, מפגש בין ההורה לבין הילד שהיה בעצמו, בין ההורה לבין ההורה שהיה לו.
המפגש הזה לא תמיד קל, ולפעמים מלווה במכשולים ומהמורות שמציבה המציאות.
כל ילד מביא איתו לעולם את הייחודיות שלו, וכל הורה מחפש את הדרך לעשות עבורו את הטוב ביותר
