אני לא בטוח שאני מבין את השאלה. ישנן גישות שונות לטיפול פסיכולוגי. חלקן ממוקדות אבחנה (למשל טיפול ייעודי לדיכאון) וחלקן ממוקדות אדם (מטפלים באדם באופן שלם למשל גם כאשר הבעיה על פני השטח ניתנת להגדרה כדיכאון הטיפול יעסוק בנושאים רחבים יותר כמו קונפליקטים פנימיים, יחסים בין אישיים וכדו'). ברמת היעילות בטיפול בסימפטומים הדיכאוניים אין בממוצע עדיפות לגישות כאל על פני גישות אחרות. ההתאמה צריכה להיעשות על בסיס הכרות והערכה אישית שלוקחת בחשבון מאפיינים רבים (למשל מוטיבציה, רקע, נטייה להתבוננות פנימית, ניסיון עבר בטיפול וכדו') מעבר לאבחנה. טיפולים הממוקדים בבעיה (במקרה הזה דיכאון) יתמקדו למשל בהנעה לעשייה (אקטיבציה התנהגותית), אתגור של הטיות חשיבה טיפוסיות לדיכאון (אני לא שווה שום דבר, אין לי שום תקווה) וכדו'.
