שלום מירה,
לא ברור מהודעתך מה טיב מערכת היחסים שלך עם הכלב? האם את כותבת באופן מטאפורי? ועד כמה זה פוגע בתפקוד שלך?
לצד זאת, אפשר לשמוע את המצוקה הניכרת שאת שרויה בה. כאשר אנחנו נמצאים במערכת יחסים שמגבילה אותנו באופן שאת מתארת, כנראה שזה מבטא קונפליקט פנימי בדבר נפרדות, עצמאות ותלות.
נראה כי בפרידה ממנו והפנייה לעיסוקים אחרים, למציאות חייך, עולים רגשות בלתי נסבלים. הרבה פעמים יש לנו נטייה להימנע בכל מחיר מרגשות כאלו, בשל העוצמות שלהן שהופכות לבלתי נסבלות. זאת כנראה משום שהן מתחברות לנו באופן לא מודע לאירועים אחרים ומקומות רגשיים כואבים אחרים בנוסף לאירוע הנוכחי.
אני יכול להציע לך לנסות לחשוף את עצמך בהדרגה ובאופן מכוון לפרידה ממנו. להתאמן על להיפרד ממנו לפרקי זמן הולכים ומתארכים. כדי שאימון כזה יצליח עליו להיעשות בהתמדה - לפחות פעם ביום, ובאורך זמן מספיק לפחות חצי שעה (אם זה ממש בלתי אפשרי אפשר להתחיל בשבוע הראשון עם פרקי זמן קצרים יותר עבורך, כדי להתרגל לרעיון) ולהגדיל את פרקי הזמן כל 3-4 ימים.
יש להניח שזה יעורר בך רגשות שתוכלי לרשום לעצמך ולהתחיל לחשוב למה זה מתחבר עבורך ולעבד את הרגשות האלו.
אם תהליך זה נחווה קשה מדי או שהרגשות שעולים מציפים מדי, חשוב ביותר לפנות לטיפול, בו ילוו אותך וידריכו אותך בתהליך זה ויוכלו לעזור להתאים אותו עבורך באופן ספציפי.
בהצלחה
שחף