לחתוך במקום לדבר: פגיעה עצמית בגיל ההתבגרות

"זה הגיע משום מקום", מתארת אמה של מאיה בת ה-16. "תלמידה מצטיינת, שקטה, חברותית, מסתדרת עם כולם ופתאום אנחנו שומעים מהיועצת שהילדה חותכת את עצמה כבר חצי שנה בכל הגוף. תפסנו את הראש, לא הבנו איך לא ראינו את זה, וגם עכשיו, שנתיים אחרי, עדיין קשה לנו לתפוס איך היא יכולה לעשות את זה לעצמה".

מאיה, בדומה לכ-20% מבני הנוער, פנתה אל הפגיעה העצמית במהלך גיל ההתבגרות. פגיעה עצמית מוגדרת בספרות המקצועית כפגיעה מכוונת של אדם ברקמות גופו, אשר אינה מכוונת לגרימת מוות. במרבית המקרים מדובר בחתכים, כוויות ושריטות המתבצעים בזרועות וברגליים, ברמות חומרה משתנות: החל מחתכים עדינים וכמעט בלתי נראים ועד לפגיעות עצמיות משמעותיות המצריכות התערבות רפואית.

מדוע מתבגרים פוגעים בעצמם ואיך מטפלים במצבי פגיעה עצמית לא אובדנית? שאלות אלו זכו לבחינה מעמיקה בעשורים האחרונים.

פגיעה עצמית בגיל ההתבגרות: למה זה קורה?

לאורך שנים ארוכות פגיעה עצמית נחשבת למאפיין של אנשים המתמודדים עם הפרעת אישיות גבולית, וסבלה מסטיגמה של התנהגות מניפולטיבית המכוונת להשגת תשומת לב. כיום, עשרות מחקרים מצביעים על שכיחות התופעה באוכלוסיית המתבגרים והבוגרים הצעירים, ועל כך שהיא ממלאת מגוון פונקציות פסיכולוגיות ובין אישיות משמעותיות. אחת הבולטות מביניהן נוגעת ליעילותה הגבוהה של הפגיעה העצמית בוויסות מצבים רגשיים הנחווים כשליליים.

מתבגרים.ות הפוגעים בעצמם מתארים פעמים רבות חוויות רגשיות בעוצמה גבוהה, אותן הם מתקשים לווסת באמצעים "רגילים" כמו שיחה, פעילות ספורטיבית, דיבור-פנימי המכוון להרגעה עצמית, הסחת דעת וכן הלאה. במצבים אלו, הפגיעה עצמית, הממירה את הכאב הנפשי בכאב פיסי ומאפשרת פורקן של מתח פיסי, מביאה להקלה משמעותית בחווית הסבל הפסיכולוגי. מעניין לציין בהקשר זה, כי הפוגעים בעצמם מעידים על יעילותה לא רק בהפחתת מצבים של "יותר מדי" רגש אלא גם במצבי ניתוק הנעים החל מחוויה של שעמום וקהות רגשית ועד מצבי דיסוציאציה.

בנוסף לערכה המווסת, פגיעה עצמית עשויה למלא תפקידים משמעותיים בממד הבין אישי. כך, למשל, פגיעה עצמית משמשת לא פעם כאיתות מצוקה או כהבעת זעם ותוקפנות אשר המתבגר.ת אינו מוצא דרך אחרת לתת להם ביטוי. כמו כן, היא עשויה להוות, באופן לא מודע, אמצעי המסייע בהגדרת הזהות העצמית, המהווה משימה התפתחותית מרכזית בגיל ההתבגרות: ייצוגיה של הפגיעה העצמית במדיה, והחיבור שהיא יוצרת לא פעם בין בני נוער הפוגעים בעצמם, מסייעת להשתייך לקבוצה חברתית ולאמץ זהות של "חותכת".





בעוד שרבים מהמתבגרים הפוגעים בעצמם יעידו ישירות על תפקידיה המווסתים והבין אישיים של הפגיעה העצמית, תפקידה של הפגיעה העצמית כתחליף לשפה נותר לא פעם חבוי.

"חתכתי במקום לדבר": פגיעה עצמית כתחליף לשפה

עם גילוי הפגיעה העצמית המתמשכת שלה, הוריה של מאיה הפנו אותה לטיפול פסיכולוגי. מאיה הביעה נכונות והגיעה לטיפול, אך הביעה קושי משמעותי במציאת נושאים לשיחה. ניכר היה כי למרות האינטליגנציה הגבוהה שלה, יכולתה ליצור קשר ויכולותיה המילוליות המפותחות, היא התקשתה לתת מילים לחוויה הרגשית ולנסח מה היא חשה ומה היא חווה בסיטואציות שונות. במצבים אלו, היא ידעה לומר כי "רע לה" ו"נמאס לה", אך לא מעבר לכך. היא התקשתה לחבר בין תחושותיה השליליות לבין אירועים שקדמו להן, ונטתה לבטל את תחושותיה ואת עולמה הפנימי. סיטואציות אלו הביאו במקרים רבים לשימוש בפגיעה עצמית אותה חוותה מאיה כמרגיעה, "מאפסת" ומנחמת. לאט ובהדרגה, בתוך הקשר הטיפולי המתהווה, ניתן היה לתת מילים ולנסח את התחושות, וככל שאוצר המילים הרגשי הלך והתבסס- פחתה הפגיעה העצמית. כך, אחרי מספר חודשים, יכלה מאיה לומר: "חתכתי במקום לדבר: במקום לדבר עם אחרים, אבל בעיקר במקום לדבר עם עצמי".

התהליך שעברה מאיה בטיפול הוא תהליך אופייני למתבגרים הפוגעים בעצמם: מחקרים רבים מעידים על יעילות הטיפול הפסיכולוגי למצבי פגיעה עצמית, כאשר מלבד להפסקת או הפחתת השימוש בפגיעה העצמית חל בדרך כלל גם שיפור משמעותי בהיבטי חיים נוספים.

טיפול בפגיעה עצמית בגיל ההתבגרות

הבהלה שמעוררת הפגיעה העצמית מביאה לא פעם לתגובות קיצוניות משני קצוות הרצף: מצד אחד, בהלת יתר המביאה להשעיה ממוסדות חינוך וטיפול או לפנייה מיידית לטיפול פסיכיאטרי. מהצד השני- ביטול, התעלמות וסיווג הפגיעה העצמית כמניפולציה או חיקוי חברתי ריק. הבנה של תפקידיה הפסיכולוגיים והבין אישיים של הפגיעה העצמית, לעומת זאת, מבהירים כי מדובר בהתנהגות הקשורה בקושי בהתמודדות עם מצבים רגשיים שונים. בחלק מהמקרים מדובר במצבים רגשיים המתהווים על רקע חוויות טראומטיות אשר הנפש מתקשה לשאת. במקרים אחרים מדובר במצבים רגשיים "רגילים" ותואמי גיל, אשר היעדר בשלות קוגניטיבית ורגשית של המתבגר.ת מקשה עליו לשאת.

בכל אחד מהמקרים, מטרת הטיפול היא עיבוד הרבדים הנפשיים הלא מודעים שבבסיס הפגיעה העצמית, זיהוי וטיפול בקשיים שהביאו לפנייה אליה (דיכאון, חרדה, סוגיות מגדריות/מיניות, חוויות עבר טראומטיות ועוד), והרחבת היכולת להתבוננות פנימית והכלת החוויה הרגשית, תוך ביסוס היכולת לתת מילים ולהקנות משמעות לחוויה הרגשית. במרבית המקרים, מהלך זה, המתרחש ומתאפשר במסגרת קשר טיפולי מיטיב, מייתר את הפגיעה העצמית ומאפשר להיפרד ממנה לטובת מיומנויות מסתגלות יותר והרסניות פחות.

ליטל פלג,
פסיכולוגית קלינית, טיפול בבוגרים ומתבגרים
מנהלת המרכז להתמודדות עם פגיעה עצמית
מרצה ומדריכה בבי"ס לפסיכותרפיה יישומים קליניים
0508-550935