טיפול אינטגרטיבי בהורות למי מתאים ומדוע?

טיפול אינטגרטיבי מתמקד בבעיות הילדים ובקשיים ביחסי הורה – ילד.

יחסים שבין הורה - ילד מתייחסים לעולמו הפנימי של ההורה, חווית ההורה, ההורות שלו ומטרותיו לבין התנהגותו במפגש עם העולם הפנימי של ילדו ועם התנהגותו . ( אסתר כהן, 2017)

טיפול בהורות מתייחס להורה "כסוכן השינוי העיקרי" בדגש על הקשר עם הילד. הילד יכול להצטרף מדי פעם למפגשים אולם מדובר על שלב זמני, ולא קבוע בפגישות. כאמור עיקר הפגישות נעשות עם ההורה.

בשונה מטיפול אישי, טיפול בהורות יתמקד, במערכת היחסים עם הילד, תפקוד וההיסטוריה עם הילד. אך גם יינתן מקום להיסטוריה האישית של ההורה, חוויותיו כילד, הקשרים אותם טיפח עם מטפליו , העברות בין דוריות , רוחות רפאים בחדר השינה אשר מפעילים אותו ( יינתן הסבר בהמשך) וכד'

לפיכך, מטרת הטיפול לעבור מאין "מסע פנימי" בעולמו הרגשי של ההורה ולראות את הקשר לביסוס היחסים שבין ההורה ילד המופנה.

התערבות טיפולית מבוססת קשר –

התערבות טיפולית מסוג זה, מתייחס לשני מוקדים עיקריים:

1. ההורה – סוכן השינוי. כלומר בטיפול ננסה לפתור את בעיית הילד והחזרתו למסלול התפתחותי תקין ושיקום הקשר , באמצעות ההורה.

2. תהליך השינוי של ההורה – הקוגניטיבי, ההתנהגותי והרגשי – קשור לקשר הטיפולי "בכאן ועכשיו" אשר מתפתח ומיושם בתוך מודל הורה – ילד.

3. שיטות התערבות ומושגים אשר ילמדו בטיפול.

הבנת עולמו הפנימי של ההורה ע"י חשיפה של סוגי התקשרות שונים, ייצוג פנימי, מנטליזציה, יכולת רפלקטיבית וכד'.

חווית ההורות – סגנונות הורות , ייצוגי הורות וכד'

התעמקות והבנה לגבי עולמו הפנימי של הילד ושל התנהגותו.

מושגים וכלים טיפולים אשר יכולים לשמש אותנו בהתערבות מבוססת קשר

תיאורית התקשרות והשלכותיה :

* מערכת ההתקשרות – איכות ההתקשרות , מטרתה העיקרית חיפוש הגנה וביטחון והשגתם.

* מערכת החקירה – מטרתה העיקרית , למידה על הסביבה והשגת עצמאות

* מערכת מתן טיפול – מטרתה העיקרית – סיפוק הגנה ותמיכה בחקירה.


מערכת ההתקשרות – מטרתה העיקרית חיפוש הגנה וביטחון והשגתם.

איכות ההתקשרות – התקשרות בטוחה, בלתי בטוחה- נמנעת, אמביוולנטית, לא מאורגנת.

התקשרות בטוחה- הורה רגיש וזמין, תגובתי ויעיל, מוביל להסתגלות רגשית וחברתית מוצלחת ולחוסן במצבי לחץ ומצוקה. ילדים בעלי התקשרות בטוחה חווים את עצמם כראויים לאהבה, ולתמיכה, הם בעלי מיומנות , את האחר הם חווים כמישהו מיטיב שאפשר לסמוך עליו. ילדים אלה מנהלים יחסים בינאישיים בגמישות ובהנאה.

התקשרות נמנעת – בד"כ על רקע של דחייה הורית, סיפוק צרכים בלתי זמין ובלתי רגיש, מפעילים מנגנוני הגנה בעיקר של התכחשות, הימנעות, תחושת חרדה , שליטת יתר ברגשות שלהם ודה-אקטיבציה של צרכי התקשרות. ( מרחק רגשי וניתוק רגשי מעצמי ומאחרים, הסתמכות קיצונית על עצמי או לחלופין מצמצמים את תחומי העניין והצרכים /שלהם כך שלא יכנסו למצבי תלות או מצוקה).

בעלי התקשרות חרדה/אמביוולנטיות – חוו טיפול בלתי רגיש או בלתי יציב, מראים תת שליטה במצבים רגשיים, קושי בוויסות עצמי, גם באירועים קלים של מצוקה, הם נמצאים במצב כרוני של מצוקה או תלות במבוגר הנחווה כמתסכל. הם נמצאים בהפעלת יתר של מערכת ההתקשרות מתוך הגנה מפני חרדה וחוסר אונים, והחרדה מחוסר זמינות של האחר.

התקשרות לא מאורגנת – ההורה הוא מקור של אימה ולחץ עבור הילד,יש מצבי "תקיעות" בלתי ניתן לפתרון של מצבי פחד קיצוני ושל הזדקקות. חוסר באסטרטגיה של וויסות עצמי, ולכן בולטת התנהגות של דיסוציאטיביות, ופתולוגיות, התפתחות הילדים מאופיינת בקשיים חברתיים ובקושי ניכר בוויסות רגשי.

איכות ההתקשרות , משפיעה על התפתחות הייצוגים הפנימיים.

מערכת החקירה – מטרתה העיקרית , למידה על הסביבה השגת עצמאות, ופיתוח זהות אישית נפרדת, בתהליכי חקירה חברתיים ואישיים. (Labate, 1994), כלומר יכולת ההורה, לאפשר אוטונומיה ונפרדות, בהקשר של תמיכה רגשית, כאשר הילד ניצב מול משימות התפתחותיות.

מערכת מתן טיפול – מטרתה העיקרית – סיפוק הגנה ותמיכה בחקירה.

מערכת מתן טיפול – מטרתה לספק הגנה לילד ותמיכה בחקירה, בטיפול מול הורה אנו נתעמק בייצוגי ההתקשרות, כלומר ייצוגים פנימיים ( מודל עבודה פנימי – ייצוג פנימי של עצמי, אחר, ויחסים) – מבנה תוך אישי, אשר מתפתח על בסיס יחסים מוקדמים ואינטראקציות עם דמיות טיפול עיקריות, המשפיעים על יכולתו לספק טיפול ( סלמה פרייברג,1975).

קשיים אשר עלולים לפגוע במערכת מתן טיפול :

1.ההורה לא מצליח לקרוא נכון את סימני המצוקה והתלות ולהיענות להם, או לזהות צרכים אשר קשורים לאוטונומיה, ההורה צריך לזהות נכון את סוג המצוקה ולהיענות בצורה נדרשת. לעיתים הקושי נובע מסכמות, קונפליקטים לא פתורים, זיכרונות טראומה שלא עובדו וכד'.

2.קושי בוויסות רגשי – הורה אשר מתקשה בוויסות רגשי, עלול להיכנס למצבי הצפה, חרדה, יכול להיות בעמדת הנזקק, ולהתרחק פיזית ומנטלית מתפקידו כנותן הטיפול. הורה אשר מתקשה בוויסות רגשי יתקשה להרגיע את ילדו שלו, וויסות הקשר מבוסס על ההפרדה בין העצמי לאחר, וכאשר ישנה הצפה או דחייה מצד המטפל יש קושי בלשמור על המאזן הנכון בקשר.

3. מצוקה של ההורה או בצרכים בלתי ממולאים שאינם קשורים לילד אך מושלכים עליו. במצבים כאלה הילד יכול להיות מגויס כדמות התקשרות להורה ולשמש כ-parentification.

"רוחות רפאים בחדר הילדים" ( סלמה פריינברג , 1975) בטיפול בהורות, התערבות טיפולית שבא יש קשר אמפטי, מחזק ומקבל אצל ההורה המטופל ( גם אם הוא מזניח או מתעלל), מאפשר חקירה של זיכרונות עבר ובעיקר זיכרונות רגשיים שהודחקו, עיבודם, כך המטופל יכול לחוות את הרגש הבלתי נסבל יחד עם המטפל, ומקטין את הדחף הראשוני להימנע מהרגש, כך הרגש מעובד ומווסת, וכך גודלת פנייתו של ההורה כלפי הילד, כפרט נפרד ולהיענות לצרכיו.

בנוסף בטיפול בהורות, קשר בטוח ולא שיפוטי עם המטפל , ( כלומר איכות הברית הטיפולית עם ההורים, חלק בלתי נפרד מהצלחת הטיפול) יכול לגרום לעיבוד של רגשות ואירועי עבר, העיבוד הרגשי גורם להפחתה במנגנוני ההגנה של ההורה אשר פוגעים בקשר עם הילד ( כמו הימנעות, תוקפנות וכד'), כמו כן בקשר הבטוח מאפשר תהליך של השינוי, כאשר המטופל מוכל רגשית וקוגניטיבית.

יכולת מנטליזציה של ההורה והקשר לתופעת העברת דפוסי התקשרות

מנטליזציה מתייחסת לתהליך ההבנה והפרשנות של אינטראקציה חברתית בהקשר למצבים המנטליים של העצמי ושל האחר. היכולת הרפלקטיבית כוללת את התהליכים הקוגניטיביים והרגשיים המשוערים להיות.

מנטליזציה הבאה לידי ביטוי ביכולת הרפלקטיבית מייצרת אינטגרציה של ידיעה קוגניטיבית-רגשית; זוהי היכולת לחשוב על רגשות ולהרגיש את המחשבות Slade, 2005).)

מנטליזציה – יכולת מטא קוגנטיבית, מאפשרת לאדם להרהר בהתנהגותו, ובהתנהגות של אחרים במונחים של הרגשות מוטביציוניות,התפיסות והסיבות הסובייקטיביות שבבסיס ההתנהגות- ולהבינם. קושי ביכולות אלה אצל ההורה מוביל ליכולת מנטליזציה מוגבלת של הילד ולקשיים בוויסות של הילד ועקב כך להופעת סימפטומים פסיכופתולוגיים ובמיוחד להפרעות התנהגות והפרעות רגשיות של ילדים. ההתערבות הטיפולית מתמקדת בפיתוח היכולות הללו. (אסתר כהן)

יכולת רפלקטיבית הורית

יכולת רפלקטיבית הורית הינה היכולת לזהות מצבים מנטלים של העצמי-ההורה, כמו גם של הילד, להפריד ביניהם ובמקביל לראות את הקשר ביניהם. ההנחה היא שיכולת האם לזהות ולווסת את העולם הפנימי שלה מאפשרת לה להיות קשובה למצבים המנטליים של ילדה ולווסתם. היכולת הרפלקטיבית ההורית נמצאה כבעלת תפקיד מרכזי בסיוע לילד לרכוש יכולת ויסות עצמי גמישה ואדפטיבית, בהתפתחות קוגניטיבית וחברתית בריאה וביצירת קשר הורה-ילד יציב (כל אלו הכרחיים על מנת שהילד יגדל להיות יצור חברתי המסוגל לשתף פעולה עם סביבתו

Fonagy & Target, 2005). ) היעדרה של יכולת רפלקטיבית הורית נתפסת כבסיס להתפתחותן של פסיכופתולוגיות שונות אצל התינוק והילד החל מהתקשרות פגומה בינקות ובילדות וכלה בטווח של הפרעות אישיות בבגרות .

מודל מעגל הביטחון

התערבות טיפולית מבוססת התקשרות (COS)

מדבר על שני מושגים עיקריים, בסיס בטוח וחוף מבטחים עבור הילד.

בסיס בטוח – משקף עמדה שבה הילד זקוק להורה כדי שיתמוך בחקרנות שלו, ישגיח עליו, יקשיב לו ויסייע לו ויאפשר לילד להוביל.

חוף מבטחים – מדבר על הצורך של הילד להורה, כדי שיגן עלו, ינחם אותו, יעזור לו בארגון במחשבות, יקבל אותו בברכה. ויקבל את העובדה שהילד זקוק לו.

מטרת תוכנית ההתערבות, לסייע להורה לזהות את צורכי הילד, למשמש כהורה מיטיב, לסייע לילד בטיפוח של תחושת שייכות, ביטוי עצמי, עיסוק ורווחה עצמית ( ד"ר ענבל קבינסון בר-און).




סגנון הורות

באומרינד התייחסה בכל סגנון הורות לשני ממדים: תגובתיות מול דורשנות.

תגובתיות - הבחינה בין היענות אפקטיבית הכוללת חום והבעת רגשות, לבין היענות קוגניטיבית המתייחסת לשיח עם הילד, עידודו להבעת דעה וסיפוק גירויים אינטלקטואלים.

דורשנות - התייחסה להקפדה על משמעת ומילוי מטלות ונכונות לייצוגן של דרישות החברה מול הילד.

באומרינד הציגה שלושה טיפוסים/ סגנונות מרכזיים של הורות:

1. הורה סמכותני - הורה המאופיין בשליטה הורית גבוה ובתמיכה הורית נמוכה, פועל

לעיצוב ושליטה על התנהגות הילד בהתאם לסטנדרטים ברורים אותם מציב ומצפה כי הילד יציית

להם. הילדים לרוב תלותיים, פסיביים, ובעלי בטחון עצמי נמוך

2. הורה מתירני - הורה המאופיין בשליטה הורית נמוכה ובתמיכה גבוה בילדו, מתייחס

לרצונותיו ופעולותיו של הילד ואינו מענישו או מחייבו לציית לעקרונות מוגדרים.

הילדים לרוב פחות בוגרים ואחראיים, יותר קונפורמיים לשווים, ובעלי פחות יכולת מנהיגות.

3. הורה סמכותי - הורה המשלב ניסיונות שליטה גבוהים ותמיכה הורית גבוה, מציב

עבור הילד חוקים ברורים ופועל לאוכפם אך גם מכיר ברצונותיו ובדעותיו של ילדו. הורה זה מנסה

לכוון את פעולות הילד תוך מתן הסברים רציונליים ושימוש במשא ומתן.

ילדים להורים סמכותיים הם לרוב אחראים, בעלי בטחון עצמי, בעלי הסתגלות טובה, יצירתיים, סקרנים, בעלי מיומנות חברתית טובה והצלחה בלימודים.

לסיכום, במאמר זה הוצגו מושגים מעולם הטיפול ושיטות התערבות שונות בטיפול.

במאמר הבא, ארחיב לגבי שיטת התערבות COS – circle of security , מעגל הביטחון "למול "מעגל התיקון" .


מקורות:

כהן, א. (2017), טיפול בהורות – גישה אינטגרטיבית לטיפול בבעיות ילדים באמצעו הוריהם, הוצאת אח.