טיפול בנכויות ומחלות כרוניות

הפרעות על הספקטרום האוטיסט
ASD- Autism Spectrum Disorder

הפרעה תקשורתית המתבטאת בקושי לבטא צרכים ורצונות באופן הולם וקושי להבין את מה שקורה בסביבה. המאפיינים העיקריים של הקשת האוטיסטית הוא קשיים ביצירת קשרים חברתיים והבנה חברתית קשיי בתקשורת ובהבנת הסביבה, ותחומי עניין מצומצמים וחזרתיים.

האגודה הפסיכיאטרית האמריקנית, מגדירה ומכלילה את תסמונת האוטיזם כקשת של הפרעות אשר נעות על רצף שבין תפקוד גבוה לתפקוד נמוך. כאשר בתפקוד נמוך מאובחנים אנשים אשר רמות התפקוד היום יומי שלהם והתפקוד התקשורתי מורכב ביותר ואילו בתפקוד גבוה יכולים להיות אנשים בעלי אינטליגנציה תקינה לחלוטין, תפקודי היום יום נורמטיביים והקושי הוא בהבנת קודים חברתיים, יצירת קשרים חברתיים או לקות בויסות החושי.

מעבר להגדרה רחבה זו קיימים קריטריונים רבות ומפורטים לאבחון הפרעת על הרצף האוטיסטי ולכן האוטיזם יכול לבוא לידי ביטוי באופן שונה מאוד אצל אנשים שונים.

שכיחות הילדים והאנשים המאובחנים על הפרעה על הרצף האוטיסטי עולה בשנים האחרונות עומדת על אחד ל100 כאשר השכיחות אצל בנים היא פי ארבעה מאשר אצל בנות.

נכויות התפתחותיות

מוגבלות שכלית התפתחותית מבטאת את מצב תפקודו הנוכחי של האדם (מיומנויות שכליות והסתגלותיות) מול ציפיות החברה בה הוא חי. נכות המאופיינת במגבלות משמעותיות בתפקוד האינטלקטואלי ובהתנהגות מסתגלת, המתבטאת במיומנויות הסתגלותיות, תפיסתיות, חברתיות ומעשיות

הגדרה על פי חוק הסעד (טיפול במפגרים) 1969: "מפגר"- אדם שמחמת חוסר התפתחות או התפתחות לקויה (מוטיב ההתפתחות) של כושרו השיכלי, מוגבלת יכולתו להתנהגות מסתגלת והוא נזקק לטיפול.

הגורמים למוגבלות שכלית התפתחותית:

לא ידוע – 55%
טרום לידה (פרה-נטליים) – 28% (תסמונות גנטיות, זיהומים בהיריון, התמכרויות, תת תזונה, מצוקה עוברית)
בלידה (נאו-נטליים) – 18% (פגות, סיבוכי לידה)
לאחר הלידה (פוסט נטליים) – 4% (זיהומים, דלקת קרום המוח, תאונות)

לקות שמיעה

התפיסה העצמית של אנשים עם לקות שמיעה עברה שינוי משמעותי בשנים האחרונות. מדגש על הנכות והשלכותיה האישיות, המשפחתיות והחברתיות הקשות, למיקוד על הייחודיות של קבוצת מיעוט הבאה לידי ביטוי בתרבות ושפה שהם מקור לתחושת שייכות וגאוה. אם בעבר היתה ראייה כוללת של קבוצת אנשים עם מוגבלות, כיום מדברים על קבוצת מיעוט בעלת תרבות ושפה, שהיא שפת הסימנים ( Humphires, 1996).

ההגדרה הרפואית מגדירה לקות בשמיעה כפעולה בלתי תקינה של מנגנון השמיעה. ירידה ברגישות השמיעה נבדקת בשני מימדים- עוצמת הקול ותדירות הצלילים שהאדם יכול לשמוע. את חומרת לקות השמיעה נהוג לדרג על פי אובדן הרגישות לעוצמות הצליל (ניב, 1987). בספרות הגדרות רבות נוספות המבחינות בין כבדי שמיעה לחירשים, חלקן מתבססות על השענות על מכשירי עזר לשמיעה ואילו אחרות על מידת הלקוי בדיבור ובשפה (ניב,1987).

קיימות גם הגדרות המתבססות על התפקוד התקשורתי, החברתי והתעסוקתי (אליהו, מזור ורוקניאן, 2003). הגדרות אלו מבחינות בין שלוש קבוצות של לקות שמיעה על פי מידת הירידה בשמיעה : חירש עם ירידה חמורה עד עמוקה בשמיעה, חירש אוראלי וכבד שמיעה. הקבוצה הראשונה כוללת אנשים חירשים הסובלים מירידה בשמיעה חמורה עד עמוקה, שאינם נעזרים בשרידי השמיעה בחיי היום יום. בדרך כלל מדובר בחירשים מלידה או ילדים שהתחרשו עד גיל רכישת השפה ועל כן זקוקים לסיוע בהקניית דרכי תקשורת חלופיות. אלו אנשים אשר שפת הסימנים היא שפתם העיקרית, ורואים עצמם שייכים לקהילת החירשים או שמוכרים בקרב הקהילה. הקבוצה השנייה כוללת חירשים אוראליים אשר ירידת השמיעה שלהם חמורה אך מתקשרים בעיקר באמצעות דיבור וקריאת דיבור. הקבוצה השלישית מתייחסת לכבדי שמיעה. מושג זה מתייחס לאנשים עם ירידה קלה עד חמורה בשמיעה, היכולים להשתמש במכשירי עזר לשמיעה ולהגדיר עצמם כשייכים לקהילת החירשים או כלל לא. שפתם בדרך כלל היא השפה המדוברת, אם כי ייתכן וישתמשו גם בשפת הסימנים. אדם כבד שמיעה אשר שפתו העיקרית היא שפת הסימנים ייקרא כבד שמיעה מנואלי (אליהו, מזור ורוקניאן, 2003Lane, 2005; ).